קוראי מגילה

פיוט

בביצוע

בנימין חדאד

מסורת:

ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה

מעגל השנה:

פורים

נגן שירים ברצף

כל המסורות איטליה - איטליה כללי מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה מרכז אסיה וקווקאז - פרס ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה תימן - כלל תימן

1.

איטליה - איטליה כללי אלדו פרז
2.

איטליה - איטליה כללי לא ידוע
3.

איטליה - איטליה כללי מרקו אוטולנגי
4.

מרכז אסיה וקווקאז - אפגניסטן אברהם מור
5.

מרכז אסיה וקווקאז - בוכרה עזרא מלקוב
6.

מרכז אסיה וקווקאז - פרס ללא מבצע
7.

ספרדים צפון אפריקה - אלג'יריה מאור מלאכי
8.

ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה בנימין חדאד
9.

תימן - כלל תימן יצחק נהרי

נגן שירים ברצף

	קוֹרְאֵי מְגִלָּה הֵם יְרַנְּנוּ אֶל אֵל כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי בְלוֹתִי וַאֲנִי בְּעִיר בָּבֶל נִמְשָׁלָה עֲדָתִי כָּאֳנִי בְּלִי חוֹבֵל בָּא זְמַן פְּדוּתִי עַל יְדֵי זְרֻבָּבֶל נִבְדָלָה קְהִלָּה מֵעֲוִיל וּמִתְגָּאֵל וַתְּהִי סְגֻלָּה עִם שְׁתִיל שְאַלְתִּיאֵל קוֹרְאֵי מְגִילָה הֵם יְרַנְּנוּ אֶל אֵל כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בָּא דְבַר אֲגָגִי הֶחֱזִיק בְּפוּר יָדוֹ בַּאֲדָר לְהָרְגִי נֶהְפַּךְ לְהַשְׁמִידוֹ אֶתְּנָה הֲגִגִי בּוֹ וְאֶזְכְּרָה אֵידוֹ וֶאֱמֶת נְקַלָּה זֹאת לְאֵל וְכֵן יוֹאֵל לַעֲשׂוֹת וְכָלָה עוֹזְבֵי וְשׁוֹכְחֵי אֵל קוֹרְאֵי מְגִילָה הֵם יְרַנְּנוּ אֶל אֵל כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל רוֹעֲצִים כֶּעָשָׁן נִמְשְׁלוּ בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן בֶּן אֲגָג בְּכוּשָׁן קָם וְשָׁב כְּבֶן בָּשָׁן מָרְדְּכַי בְּשׁוּשָׁן מָר-דְּרוֹר עֲלֵי שׁוֹשָׁן כֵּן שְׁנַת גְּאֻלָּה אֵל יְצַו לְדַל שׁוֹאֵל עַד לְבֵית תְּפִלָּה יַעֲלוּ לְהַהַרְאֵל קוֹרְאֵי מְגִילָה הֵם יְרַנְּנוּ אֶל אֵל כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל מַעֲשִׂים וְנִסִּים שִׁית בְּךָ לְעֵד נֶאֱמָן גַּם בְּחִכְּךָ שִׂים צוּף דְּבַשׁ דְּבַר הָמָן לֵךְ שְׁתֵה עֲסִיסִים אַחֲרֵי אֱכוֹל מִשְׁמַן אֵל זְכוֹר תְּחִלָּה גַּם שְׁנֵה בְמִיכָאֵל תַּחֲזוֹר חָלִילָה קֵץ פְּדוּת וּבָא גּוֹאֵל קוֹרְאֵי מְגִלָּה הֵם יְרַנְּנוּ אֶל אֵל כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל

	פיוט לפורים, המושר אחרי קריאת המגילה, במנהג רוב הקהילות הספרדיות. מחברו הוא ר' אברהם אבן-עזרא, מגדולי הפייטנים העבריים בספרד (המאות ה- 11-12), אשר חתם אותיות שמו – אברם – בראשי המחרוזות. הפיוט מתועד בספרי מנהגים ותפילות צרפתיים מן המאות השתים-עשרה - שלוש-עשרה (ספר 'המנהיג' וחלק מכתבי היד של מחזור ויטרי). כיום הוא מופיע במנהגי קהילות רבות (ג'רבה, בוכרה, איטליה, אפגניסטן, אזרביג'ן, הודו-בומבי (בני ישראל), גרוזיה, יוון, פרס, מרוקו, קורפו, אלג'יר). נוהגים לשיר אותו לאחר קריאת המגילה, ולפני אמירת פסוקי 'ובא לציון גואל' (פיוטנו מסתיים במילים קרובות לפסוקים אלה – "וּבָא גּוֹאֵל"). ככל פיוטי פורים, גם פיוטנו מזכיר את סיפורה של מגילת אסתר; אך ייחודי לו הניסיון למקם את ההתרחשות המתוארת במגילה בזמן היסטורי מוגדר: לשם כך משמשת המחרוזת הראשונה, המתארת את ימיו של חגי הנביא וזרובבל בן שאלתיאל, שפעלו ביהודה בימי שיבת ציון, סמוך כנראה לזמנם של מרדכי ואסתר – "אַחֲרֵי בְלוֹתִי / וַאֲנִי בְּעִיר בָּבֶל // נִמְשָׁלָה עֲדָתִי / כָּאֳנִי בְּלִי חוֹבֵל // בָּא זְמַן פְּדוּתִי / עַל יְדֵי זְרֻבָּבֶל // ... // וַתְּהִי סְגֻלָּה / עִם שְׁתִיל שְאַלְתִּיאֵל". קביעת היחס הכרונולוגי המדויק בין ספר חגי ומגילת אסתר היא עניין סבוך ושנוי במחלוקת; גם פייטננו התחבט בו, ולכאורה אף סתר עצמו בפירושו למקרא: בראשית פירושו לחגי (א, א), הוא קובע כי המאורעות המתוארים בספר חגי מאוחרים לאלו המתוארים במגילת אסתר ("זה דריוש הפרסי שאמרו קדמונינו ז"ל שהוא בן אסתר המלכה"), ובראשית פירושו לאסתר (א, א) הוא קובע קביעה הפוכה ("זה אחשורוש היה אחרי כורש וזרובבל עם הגולה בבית שני, רק לא נבנה הבית"). בפיוטנו, מכל מקום, הוא כנראה מחזיק בטיעון שהביע בפירושו לאסתר, או לחילופין מציע הצעה שלישית, לפיה האירועים התרחשו במקביל – בשושן הבירה ובארץ ישראל. כך או כך, הבחינה ההיסטורית של העבר אינה משנה את מבטו, הממוקד בהווה ומייחל לגאולה חדשה: "אֵל זְכוֹר תְּחִלָּה / גַּם שְׁנֵה בְמִיכָאֵל // לַחֲזוֹר חָלִילָה / קֵץ פְּדוּת וּבָא גּוֹאֵל".

	• קוֹרְאֵי מְגִלָּה הֵם יְרַנְּנוּ לָאֵל - עם ישראל, הקורא את מגילת אסתר בפורים, יביע שבח ותפילה לקדוש ברוך הוא. • כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל - משום שהמגילה מעידה על מקום בו נעשה נס לישראל. • אַחֲרֵי בְלוֹתִי וַאֲנִי בְּעִיר בָּבֶל - לאחר חורבן בית המקדש, כאשר הייתי בגלות. הצירוף 'אַחֲרֵי בְלוֹתִי' נזכר במקורו בתגובתה של שרה אמנו להבטחת המלאכים על לידתו הצפויה של יצחק (בראשית יח, יב): וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. הפייטן מסב את הביטוי להקשר הלאומי, ואולי רוצה לרמוז בזה על הבטחת האל בפסוקים הבאים שם, כהבטחה לגאולה שאכן התממשה (יג-יד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. • נִמְשָׁלָה עֲדָתִי כָּאֳנִי בְּלִי חוֹבֵל - עם ישראל משול בזמן גלות בבל לאנייה שאין לה מנהיג. 'כָּאֳנִי' על פי צורה מקראית נדירה יחסית, הנזכרת למשל במלכים א (ט, כז): וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה. • בָּא זְמַן פְּדוּתִי עַל יְדֵי זְרֻבָּבֶל - הגיע זמן גאולתי בידי זרובבל, אשר שלט ביהודה בימי שיבת ציון, בזמנו של חגי הנביא (א, א): בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר. • נִבְדְּלָה קְהִלָּה מֵעֲוִיל וּמִתְגָּאֵל - עדת ישראל נבדלה והוציאה מתוכה כל עושה עוול ומטמא עצמו. ('מֵעֲוִיל' - על פי צורה יחידאית באיוב טז, יא: יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי. בלשון המקרא מְגֹאָל פירושו בזוי וטמא (ראו מלאכי א, ז; דניאל א, ז). המשורר מתייחס כנראה להיבדלותם של שבי ציון בימי בית שני מכל בני הנכר שהתערבו בתוכם, כמתואר בספר נחמיה (ט, ב): וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. • וַתְּהִי סְגֻלָּה עִם שְׁתִיל שְאַלְתִּיאֵל - או אז, לאחר שהבדילו עצמם מבני הנכר, נעשו עם ישראל לעם ראוי לייעודו, יחד עם זרובבל, בנו הטוב והצדיק של שאלתיאל. • בָּא דְּבַר אֲגָגִי הֶחֱזִיק בְּפוּר יָדוֹ - באותם ימים, באה על היהודים גזירתו של המן האגגי, אשר גזר את גזירתו על פי הגורל שהפיל, כמתואר במגילה (אסתר ג, ז): בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן.... הכינוי אֲגָגִי להמן מציין את מוצאו העמלקי (אגג היה מלך עמלק עליו חס שאול, כמסופר בשמואל א, טו), ומבוסס על האמור במגילת אסתר (ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. • בַּאֲדָר לְהָרְגִי נֶהֱפַךְ לְהַשְׁמִידוֹ - חודש אדר, בו תכנן המן להרוג את היהודים, נהפך עליו לרעה, והוא עצמו נהרג בו. על פי אסתר (ט, א): וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. • אֶתְּנָה הֲגִגִי בּוֹ וְאֶזְכְּרָה אֵידוֹ - כעת, ממרחק השנים, אני חושב עליו וזוכר את מפלתו ואסונו. אֵידוֹ - על פי משלי ו, טו: עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא. • וֶאֱמֶת נְקַלָּה זֹאת לְאֵל - ואכן, דבר קל הוא לאל, לגאול את עמו ולהעניש את אויביו. מיוסד על מלכים ב (ג, יח): וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה' וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם. • וְכֵן יוֹאֵל לַעֲשׂוֹת וְכִלָה אַדְבְּאֵל וּמַגְדִּיאֵל - וכך יואיל ויעשה בעתיד, כאשר יכלה את האויבים מבני האיסלם והנצרות. אַדְבְּאֵל ככינוי לאיסלם על פי בראשית כה, יג: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. מַגְדִּיאֵל ככינוי לנצרות על פי בראשית לו, מג: אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם. • רוֹעֲצִים כֶּעָשָׁן נִמְשְׁלוּ בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן - אויבי ישראל, המדכאים ומענים אותו בזעמם ייחשבו כאילו נפלו בתוך כבשן האש. 'רוֹעֲצִים' - על פי שופטים (י, ח): וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא... לשון הטור נסמכת על תיאור מעמד הר סיני בשמות (יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. • בֶּן אֲגָג כְּכוּשַׁן קָם וְשָׁב כְּבֶן בָּשָׁן - המן האגגי קם על ישראל כמו כושן רשעתיים, כמתואר בשופטים (ג, ח): וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים, אך סופו היה כעוג מלך הבשן שנוצח ונהרג בידי ישראל, כמתואר בדברים (ג, ג): וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד. • מָרְדְּכַי בְּשׁוּשָׁן מָר-דְּרוֹר עֲלֵי שׁוֹשָׁן - באותה שעה בה המן נפל בעיר שושן, נתעלה שם מרדכי, ונעשה כבושם הטוב על עם ישראל, המדומה לשושן, על פי דימוי הרעיה בשיר השירים ב. מר דרור הוא כינויו של מרדכי, שנדרש מתוך שמות הבשמים ששימשו לקטורת במשכן. וכך נאמר בשמות ל, כג: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם. אונקלוס מתרגם את המלים מר דרור: "מירא דכיא" - מלים המזכירות בצלצולן את השם מרדכי. וכך אומר התלמוד הבבלי (מגילה י, ע"ב) "...מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר 'ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור', ומתרגמינן מרי דכי". • כֵּן שְׁנַת גְּאֻלָּה אֵל יְצַו לְעַם שׁוֹאֵל - כשם שבימי מרדכי ואסתר גאל האל את עמו, כך גם עתה יעניק שנת גאולה לעמו המבקש ומתחנן אליו. • עַד לְבֵית תְּפִלָּה יַעֲלֶה לְהַרְרֵי אֵל - עד שלבסוף יזכה העם להגיע לבית המקדש ולירושלים. 'בֵּית תְּפִלָּה' הוא כינוי יחידאי למקדש במקרא, בנבואת ישעיהו נו, ז: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. • מַעֲשִׂים וְנִסִּים שִׁית בְּךָ לְעֵד נֶאֱמָן - במחרוזת האחרונה פונה הדובר לעם, ומפציר בו לשים על ליבו את נפלאות האל, כעדות נאמנה לגדולתו. • גַּם בְּחִכְּךָ שִׂים צוּף וּמָן דְּבַר הָמָן - גם את פרשת נפילת המן ביד מרדכי ואסתר הָמָן') יש לזכור, זיכרון הערב לחיך כדבש וכטעם המן במדבר. • לֵךְ שְׁתֵה עֲסִיסִים אַחֲרֵי אֱכוֹל מַשְׁמָן - לך שתה יין ואכול מאכלים שמנים וטובים. הפייטן מתייחס בזה לסעודת פורים, ומבסס לשון קריאתו על דברי נחמיה (ח, י): וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. • אֵל זְכוֹר תְּחִלָּה גַּם שְׁנֵה בְמִיכָאֵל - בסיום הפיוט שב הפייטן ופונה לאל, ומבקש ממנו לזכור ימי קדם ולחזור ולגאול אותם שנית על ידי מיכאל, המלאך הממונה על ישראל, על פי נבואת דניאל (יב, א): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ. • לַחֲזוֹר חֲלִילָה קֵץ פְּדוּת וּבָא גּוֹאֵל - שיחזור שוב מועד שחרורם וישועתם של ישראל ('קֵץ פְּדוּת'), ויבוא עליהם המשיח הגואל. 'לַחֲזוֹר חָלִילָה' מבטא בלשון חז"ל תנועה חוזרת (ראו משנה סוכה, פ"ה מ"ו).

מבצע: בנימין חדאד
מלווה: רון חדאד
הוקלט בבאר שבע, 2022.

בנימין חדאד עלה עם משפחתו מג'רבה ב־2019. שימש כמלמד בתלמוד תורה, מורה לעברית וסופר סת"ם.

על מסורת התפילה של יהודי ג'רבה ודמותו של בנימין חדאד תוכלו לקרוא במאמר זה.

כותר	קוראי מגילה / ג'רבה / בנימין חדאד
מסורת	ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
לחן ממסורת	קוראי מגילה / ג'רבה
סולם	כללי
מעגל השנה	פורים
מלחין	ללא מלחין ידוע
שפה	עברית
דירוג ביצוע	1

כותר

מסורת

לחן ממסורת

סולם

מעגל השנה

מלחין

שפה

דירוג ביצוע

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC

פירוש

• קוֹרְאֵי מְגִלָּה הֵם יְרַנְּנוּ לָאֵל - עם ישראל, הקורא את מגילת אסתר בפורים, יביע שבח ותפילה לקדוש ברוך הוא.
• כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל - משום שהמגילה מעידה על מקום בו נעשה נס לישראל.
• אַחֲרֵי בְלוֹתִי וַאֲנִי בְּעִיר בָּבֶל - לאחר חורבן בית המקדש, כאשר הייתי בגלות. הצירוף 'אַחֲרֵי בְלוֹתִי' נזכר במקורו בתגובתה של שרה אמנו להבטחת המלאכים על לידתו הצפויה של יצחק (בראשית יח, יב): וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. הפייטן מסב את הביטוי להקשר הלאומי, ואולי רוצה לרמוז בזה על הבטחת האל בפסוקים הבאים שם, כהבטחה לגאולה שאכן התממשה (יג-יד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן.
• נִמְשָׁלָה עֲדָתִי כָּאֳנִי בְּלִי חוֹבֵל - עם ישראל משול בזמן גלות בבל לאנייה שאין לה מנהיג. 'כָּאֳנִי' על פי צורה מקראית נדירה יחסית, הנזכרת למשל במלכים א (ט, כז): וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה.
• בָּא זְמַן פְּדוּתִי עַל יְדֵי זְרֻבָּבֶל - הגיע זמן גאולתי בידי זרובבל, אשר שלט ביהודה בימי שיבת ציון, בזמנו של חגי הנביא (א, א): בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר.
• נִבְדְּלָה קְהִלָּה מֵעֲוִיל וּמִתְגָּאֵל - עדת ישראל נבדלה והוציאה מתוכה כל עושה עוול ומטמא עצמו. ('מֵעֲוִיל' - על פי צורה יחידאית באיוב טז, יא: יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי. בלשון המקרא מְגֹאָל פירושו בזוי וטמא (ראו מלאכי א, ז; דניאל א, ז). המשורר מתייחס כנראה להיבדלותם של שבי ציון בימי בית שני מכל בני הנכר שהתערבו בתוכם, כמתואר בספר נחמיה (ט, ב): וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם.
• וַתְּהִי סְגֻלָּה עִם שְׁתִיל שְאַלְתִּיאֵל - או אז, לאחר שהבדילו עצמם מבני הנכר, נעשו עם ישראל לעם ראוי לייעודו, יחד עם זרובבל, בנו הטוב והצדיק של שאלתיאל.
• בָּא דְּבַר אֲגָגִי הֶחֱזִיק בְּפוּר יָדוֹ - באותם ימים, באה על היהודים גזירתו של המן האגגי, אשר גזר את גזירתו על פי הגורל שהפיל, כמתואר במגילה (אסתר ג, ז): בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן.... הכינוי אֲגָגִי להמן מציין את מוצאו העמלקי (אגג היה מלך עמלק עליו חס שאול, כמסופר בשמואל א, טו), ומבוסס על האמור במגילת אסתר (ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
• בַּאֲדָר לְהָרְגִי נֶהֱפַךְ לְהַשְׁמִידוֹ - חודש אדר, בו תכנן המן להרוג את היהודים, נהפך עליו לרעה, והוא עצמו נהרג בו. על פי אסתר (ט, א): וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.
• אֶתְּנָה הֲגִגִי בּוֹ וְאֶזְכְּרָה אֵידוֹ - כעת, ממרחק השנים, אני חושב עליו וזוכר את מפלתו ואסונו. אֵידוֹ - על פי משלי ו, טו: עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.
• וֶאֱמֶת נְקַלָּה זֹאת לְאֵל - ואכן, דבר קל הוא לאל, לגאול את עמו ולהעניש את אויביו. מיוסד על מלכים ב (ג, יח): וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי ה' וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם.
• וְכֵן יוֹאֵל לַעֲשׂוֹת וְכִלָה אַדְבְּאֵל וּמַגְדִּיאֵל - וכך יואיל ויעשה בעתיד, כאשר יכלה את האויבים מבני האיסלם והנצרות. אַדְבְּאֵל ככינוי לאיסלם על פי בראשית כה, יג: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם. מַגְדִּיאֵל ככינוי לנצרות על פי בראשית לו, מג: אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם.
• רוֹעֲצִים כֶּעָשָׁן נִמְשְׁלוּ בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן - אויבי ישראל, המדכאים ומענים אותו בזעמם ייחשבו כאילו נפלו בתוך כבשן האש. 'רוֹעֲצִים' - על פי שופטים (י, ח): וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא... לשון הטור נסמכת על תיאור מעמד הר סיני בשמות (יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.
• בֶּן אֲגָג כְּכוּשַׁן קָם וְשָׁב כְּבֶן בָּשָׁן - המן האגגי קם על ישראל כמו כושן רשעתיים, כמתואר בשופטים (ג, ח): וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים, אך סופו היה כעוג מלך הבשן שנוצח ונהרג בידי ישראל, כמתואר בדברים (ג, ג): וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כָּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד.
• מָרְדְּכַי בְּשׁוּשָׁן מָר-דְּרוֹר עֲלֵי שׁוֹשָׁן - באותה שעה בה המן נפל בעיר שושן, נתעלה שם מרדכי, ונעשה כבושם הטוב על עם ישראל, המדומה לשושן, על פי דימוי הרעיה בשיר השירים ב. מר דרור הוא כינויו של מרדכי, שנדרש מתוך שמות הבשמים ששימשו לקטורת במשכן. וכך נאמר בשמות ל, כג: וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם. אונקלוס מתרגם את המלים מר דרור: "מירא דכיא" - מלים המזכירות בצלצולן את השם מרדכי. וכך אומר התלמוד הבבלי (מגילה י, ע"ב) "...מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר 'ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור', ומתרגמינן מרי דכי".
• כֵּן שְׁנַת גְּאֻלָּה אֵל יְצַו לְעַם שׁוֹאֵל - כשם שבימי מרדכי ואסתר גאל האל את עמו, כך גם עתה יעניק שנת גאולה לעמו המבקש ומתחנן אליו.
• עַד לְבֵית תְּפִלָּה יַעֲלֶה לְהַרְרֵי אֵל - עד שלבסוף יזכה העם להגיע לבית המקדש ולירושלים. 'בֵּית תְּפִלָּה' הוא כינוי יחידאי למקדש במקרא, בנבואת ישעיהו נו, ז: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.
• מַעֲשִׂים וְנִסִּים שִׁית בְּךָ לְעֵד נֶאֱמָן - במחרוזת האחרונה פונה הדובר לעם, ומפציר בו לשים על ליבו את נפלאות האל, כעדות נאמנה לגדולתו.
• גַּם בְּחִכְּךָ שִׂים צוּף וּמָן דְּבַר הָמָן - גם את פרשת נפילת המן ביד מרדכי ואסתר הָמָן') יש לזכור, זיכרון הערב לחיך כדבש וכטעם המן במדבר.
• לֵךְ שְׁתֵה עֲסִיסִים אַחֲרֵי אֱכוֹל מַשְׁמָן - לך שתה יין ואכול מאכלים שמנים וטובים. הפייטן מתייחס בזה לסעודת פורים, ומבסס לשון קריאתו על דברי נחמיה (ח, י): וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם.
• אֵל זְכוֹר תְּחִלָּה גַּם שְׁנֵה בְמִיכָאֵל - בסיום הפיוט שב הפייטן ופונה לאל, ומבקש ממנו לזכור ימי קדם ולחזור ולגאול אותם שנית על ידי מיכאל, המלאך הממונה על ישראל, על פי נבואת דניאל (יב, א): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ.
• לַחֲזוֹר חֲלִילָה קֵץ פְּדוּת וּבָא גּוֹאֵל - שיחזור שוב מועד שחרורם וישועתם של ישראל ('קֵץ פְּדוּת'), ויבוא עליהם המשיח הגואל. 'לַחֲזוֹר חָלִילָה' מבטא בלשון חז"ל תנועה חוזרת (ראו משנה סוכה, פ"ה מ"ו).

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה

אנא כעב זדוני / ג'רבה / פרץ ממו

ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה

קוראי מגילה

רשימת השירים

מילים

אודות

פירוש

על הביצוע

פרטים

אפשרויות שימוש

תצוגת MARC

פירוש

עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה

אנא כעב זדוני / ג'רבה / פרץ ממו

אנוש נוצר / ג'רבה / אוריאל בוכריס

כי לו נאה / ג'רבה / משפחת פרג'ון

יערת דבש / ג'רבה / משפחת פרג'ון

כי לא עזב / ג'רבה / דוד שירו

השכיבנו / ג'רבה / מרדכי עמאר

ברכת אבות / ג'רבה / ר' מרדכי עמאר

מנחה לחול / ג'רבה / אליעזר סגרון

אנוש נוצר / ג'רבה / בנימין חדאד

יום מעמד סיני / ג'רבה / בנימין חדאד

פרשת קדושים / ג'רבה / בנימין חדאד

פרשת שמיני / ג'רבה / בנימין חדאד

פרשת אחרי מות / ג'רבה / בנימין חדאד

צור משלו / ג'רבה / שלמה בוכריס

והיא שעמדה / ג'רבה / משפחת פרג'ון

דיינו / ג'רבה / משפחת פרג'ון

אחות קטנה / ג'רבה / מרדכי עמאר

יקרה היא מפנינים / ג'רבה / ראובן כהן

ה' בקול שופר / ג'רבה / מרדכי עמאר

לך השבח אלהינו / ג'רבה / בנימין חדאד

מבורך שבת / ג'רבה / בנימין חדאד

עת שערי רצון / ג'רבה / בנימין חדאד

אשתחווה / ג'רבה / בנימין חדאד

קוראי מגילה / ג'רבה / בנימין חדאד

פרשת תזריע / ג'רבה / בנימין חדאד

פרשת מצורע / ג'רבה / בנימין חדאד

עננו / ג'רבה / פרץ ממו וחיים עמרוצי

אשירה לכבוד שבת / ג'רבה / ר' משה גברא

עוד מוזיקה בסולם כללי

אודה לאלי / תימן - כללי / שי צברי

אוחילה לאל / אשכנז - כללי / שמחה שלמה זילבר

עלינו הגדול / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

ממקומך / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

היום תאמצנו / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מוסף לשבת / חסידי כללי / יהודה יוספזון

אבות / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

על חטאים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

יעלה תחנוננו / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

אל אדון / אשכנז כללי / ינון שבטיאל

שחרית של שבת / חסידי כללי / יהודה יוספזון

וכל מאמינים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

לדוד מזמור / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

עמידה למוסף לשלוש רגלים (שבועות) / אשכנז כללי / אבישי ארקין

ונתנה תוקף / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

חמול על מעשיך / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

כל נדרי / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

ברכת אבות לימים נוראים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

עמידה למוסף של שבת / אשכנז כללי / ינון שבטיאל

חצי קדיש בלחן לימים הנוראים / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מרש ללא מילים מתפילת הימים הנוראים 3 / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

הנני העני ממעש / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

חצי קדיש לחן תפילת נעילה / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מרש ללא מילים מתפילת הימים הנוראים 2 / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

מרש ללא מילים מתפילת הימים הנוראים 1 / אשכנז כללי / שמחה שלמה זילבר

תיקון הכללי

התיקון הכללי / ישראל / משה חבושה

אולי יעניין אותך גם

הכתר והיהודים – חלק א': הבנקאים הראשונים של הממלכה

חידון: מה אתם יודעים ויודעות על חג החנוכה?

פיוטים ותפילות

מידע כללי

הרשמה לניוזלטר