⁨⁨האומה (תל אביב)⁩⁩

⁨2018⁩

⁨2019⁩

⁨2020⁩

⁨2021⁩

⁨2022⁩

⁨2023⁩

⁨2024⁩

"האומה, במה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות", הוא כתב-עת, רבעון, הרואה אור אחת לשלושה חודשים על ידי מסדר ז'בוטינסקי בישראל מאז 1962. מאז גיליון 220 נכנסה עמותת שלטון בית"ר לשותפות בהוצאת כתב-העת. העורך הראשון היה דוד ניב, ההיסטוריון של האצ"ל ועורך דברי הכנסת. אחריו ערכו: חיים מילקוב, משה גולד, אברהם הלר, משה בלע, יוסף כרוסט ואפרים אבן, זכרם לברכה. מאז 1999 עורך אותו יוסי אחימאיר.

"האומה" עוסק במנעד שאלות עיוניות ואידאולוגיות, במורשת זאב ז'בוטינסקי, הגות, עיון, מחקר, תיעוד, ביקורת וספרות. מאמרים ואיגרות רבים של ז'בוטינסקי פורסמו ומתפרסמים לראשונה בעברית ב"האומה".

בכל גיליון משתתפים בין 20 ל-30 כותבים - חוקרים, מדינאים, פובליציסטים, אנשי רוח ועיתונאים, וכן נכללים מדורים קבועים: "בפתח הגיליון" הכולל ענייני אקטואליה ובעיות שעל סדר יומה של הציבוריות היהודית ומדינת ישראל, בימת קוראים, שירים, ביקורת ספרים חדשים, וספרים שנתקבלו במערכת. כל גיליון כולל כ-152-128 עמודים. ואולם הגיליון ה-150 והגיליון ה-200 היו מוגדלים במיוחד.

מפעם לפעם מוקדש גיליון של "האומה" לנושא אחד, למשל באביב תש"ע 2010, ראה אור גיליון שהוקדש לזאב ז'בוטינסקי. בדרך כלל לאחר כל גיליון מתקיים אירוע "האומה" בעל-פה, בהשתתפות העורך ומרצה מרכזי.

עם משתתפי "האומה" הבולטים לאורך כל שנותיו: מנחם בגין, יורם ארידור, אריה נאור, אמיר גולדשטיין, אליעזר שביד, יוסף קיסטר, שרה אוסצקי-לזר, יואב גלבר, נורית גוברין, משה הלוי, רות בקי, אליקים רובינשטיין, גרשון הכהן, יצחק בריק, אורי מילשטיין, יובל ארנון-אוחנה, משה יגר, מרדכי קידר, אריה אלדד, עדו נתניהו, אורי שטרוזמן, עירית אמינוף, יצחק בן ישראל, נתן ברון, שלמה נקדימון, יחיעם ויץ, גרשון סתיו, שולה אברמסקי, רחל קרמרמן, מירון איזקסון, משה ארנוולד, צבי צמרת, אביתר בן צדף, חבצלת פרבר, רחל אברהם-איתן, יעקב סיקא אהרוני ורבים אחרים.

בריאיון לערוץ 7, בשנת 2012, לציון יובל שנים להופעת "האומה", אמר העורך יוסי אחימאיר: "יש עיתונות ליומה ויש עיתונות כמו 'האומה', שהיא עיתונות המופיעה אחת לשלושה חודשים עם מאמרי עומק ואיכות, אלה הם מאמרים שלא קיימים רק ליומם, אלא מנתחים מצבים עקרוניים חשובים ומביאים את העמדות הלאומיות הנכונות. הם נותנים לקורא להתעמק במשהו עמוק יותר וממשי יותר".

דבר המערכת פורסם במלאות שנה ל"האומה" בגיליון 4, ניסן תשכ"ב, מרץ 1963. וכך נאמר בו:

...הנחנו מסד לבימה, שעיקרה ההגות הלאומית על כל גוני ביטוייה, ולא ברתחנות של פולמוס אלא במידת ההתבוננות וביסוד המחשבה. הדברים שניתנו בארבע החוברות הראשונות של " האומה " באו אלינו מסיעה גדולה של מספרים, משוררים ומבקרים, אנשי מדע, עיון ומעשה, כל אחד בתחומו שלו, כל אחד על סגנונו וצביונו. ואולם ביקשנו שיהא חוט-שני עובר בכול, שיחוזקו במיוחד כמה יסודות, שחשיבותם גדולה לאומה ולחברה.

ביקשנו לחזק את המאחד בתוכנו ולהחליש את המפריד. ואכן, בסוף השנה הראשונה לצאתו של הרבעון כבר ניתן להצביע על ההישג שבהקמת בימה לאומית משותפת לאישי-ציבור והוגי-דעות ממחנות שונים. לצערנו, אין זה עדיין חזיון נפרץ בהווי חיינו. נלך גם להבא בזו הדרך, ובטוחים אנו כי סופרים נוספים יצטרפו אלינו במאמץ זה להבלטת המאחד בעם, לבניית חברה תקינה ובת-חורין בארצו.

ביקשנו לטפח את ערכי המוסר והגבורה של העם בעבר הרחוק והקרוב. טיפוחם של אלה אפשר שהוא גורלי ממש בימים אלה של רפיון-מתח מוסרי, מבוכה רוחנית ועייפות-גיבורים. ולא פחותה בחשיבות גם הבלטתם של אותם קניינים לאומיים, קנייני-רוח וקנייני-מעש, שכותבי היסטוריה 'רשמיים' נוהגים בהם מידת-העלמה ביודעים. נוסיף גם להבא לחשוף אמיתות, להשרישן בתודעת הציבור ולקוות, שקניינים ואמיתות אלה יסייעו בידי האומה להשלים את תהליך תחייתה המדינית והרוחנית.

ביקשנו את טוהר הוויכוח. עודדנו אף המרצנו את המשתתפים ברבעוננו להאיר שורשי-דברים, לחזור ולבדוק עיקרים, לנתח מוסכמות. אבל ראינו בטוהר הוויכוח, בנקיות הלשון, בכיבוד דעת הזולת, בהיעדר הפנייה האישית ובביטוי התרבותי – ערך בונה לעצמו. אנו מקווים שאף להבא נשכיל ליתן חלקנו לעידונו של סגנון הוויכוח הציבורי במדינתנו.

ביקשנו להקנות לקוראים דעת היהדות וערכיה, ועם זאת לקרבם לגילויים הגדולים של המחשבה והיצירה האנושית-הכללית. נשקוד להביא גם להבא דברי עיון ומחקר בחכמת ישראל וכן תרגומים ממבחר הטוב והיפה שבאוצר התרבות העולמית – להרחיב דעת, להטעים מן הנשגב, לשם עילוי היחיד והציבור.

יסודות אלה מעוגנים כולם במורשת הגדולה, שנחלנו מן המורה שעל שמו נקרא מסדרנו: זאב ז'בוטינסקי, אוהב-העם, הלוחם אמיץ-הרוח לתחייה ולשיחרור, איש-ההדר, העברי המשלים עבריותו כל ימיו, האדם שכל טוב וכל יפה בתרבות האנושית לא היה זר לו. מורשתו הרבגונית בשאלות האומה והיחיד, התרבות והמשק, המוסר והנוי, עוד כוחה עימה להפרות ולהתסיס גם את מחשבת ימינו. ראויה היא אפוא שנוסיף לטפחה ולסגלה לצורות-חיינו החדשות.