על אודות אלכסנדר (סשה) ארגוב

קופאי בבנק ובעל חנות ספרים

ארגוב קיווה להשתלב בעשייה המוסיקלית בארץ ואף מצא עבודות מזדמנות בליווי רקדנים וזמרים בפסנתר, אך אלה לא הבטיחו פרנסה קבועה והוא חיפש מקור הכנסה אחר. הוא מצא עבודה כקופאי בבנק לתעשייה ברחוב מונטיפיורי בתל-אביב. למרות שלא אהב את עבודתו בבנק הוא התמיד בה כ-22 שנה, עד לשנת 1957, כשהוא עוסק במוסיקה בשעות הפנאי שלו. אי-התלות הכלכלית בעשייה מוסיקלית הקנתה לארגוב חופש אמנותי מוחלט. לימים הסביר: "במשך שנים הייתי פקיד בבנק ולפעמים זה היה עצוב מאוד. אני כל כך רחוק מבנקאות. זה הדבר שהכי לא התאים לי... הייתי חוזר הביתה, שוכח את הכתובת של הבנק ופותח פנקס כדי לבדוק לאן אני הולך מחר. עד כדי כך זה לא עניין אותי. אבל אני לא רציתי להתפרנס ממוסיקה ולעמוד מול הצורך הזה לקחת כל שיר שנותנים לי. השארתי לי את הפריבילגיה לבחור את הטובים בעיני באמת... זה פרינציפ אצלי – לא רוצה לחיות מן המוסיקה. המוסיקה היא הקצפת, משהו טהור שלא למען כסף...".

את השנים הבאות הקדיש ארגוב, לצד אהבתו הראשונה, המוסיקה, לאהבתו השנייה, הספרות הרוסית. ארגוב, שפקד רבות את חנות הספרים הרוסיים "בולסלבסקי" שברח' אלנבי 72 בתל אביב, התחיל לעבוד בה כשותף משנת 1957. שבע שנים מאוחר יותר הוא רכש אותה והחנות הפכה למוקד עלייה לרגל לשוחרי התרבות הרוסית בארץ. הוא המשיך לעבוד בחנות עד שמכר אותה בשנת 1989.

בשנת 1945, פגש סשה את נוסיה (אסתר) אבלס. נוסיה, שהנגינה בפסנתר הייתה חביבה עליה עוד מימיה בפולין, הקפידה לבוא לבית, שבו התגורר עם אחיו גוטיה ובן דודו, בכל יום אחר הצהריים, להתאמן בנגינה. בין השניים התפתחה מערכת יחסים קרובה וכעבור כמה חודשים הפתיע אותה סשה בהצהרה: "או שאנחנו מתחתנים או שניפרד לעולם". וכך במרץ 1946, נישאו השניים בתל-אביב. שנתיים אחר-כך, ובעצת חברו הסופר בנימין תמוז, אף שינה את שמו מאברמוביץ' לארגוב. לסשה ונוסיה ארגוב נולדו שני ילדים – איתמר וטלי.

"מלחין ויצרן שלאגרים"

לקראת סוף שנות ה-40 החלו לזרום אל ארגוב בקשות להלחנת פזמונים. להקת "איילון", אשר פעלה במסגרת הפלמ"ח, הייתה הלהקה הראשונה שהלחין לה פזמונים (הסבוב השני; פרלמנט בארץ זולו) והוא אף ליווה אותה בפסנתר בכל רחבי הארץ בתכניתה "בלי תקן..."

בשנת 1948 התגייס ארגוב כחייל מן השורה למחלקת התרבות של צה"ל. באותה שנה פגש את הבמאי שמואל בונים אשר שמע אותו באחת מהופעותיו בקיבוצים. בונים התרשם והזמינו להלחין עבור להקת "הצ'יזבטרון", שהוקמה אז ביזמתו של הפזמונאי חיים חפר, שגם חיבר את מרבית שיריה.

"הרעיון לכתוב בשביל הלהקה הזאת, שהייתה מאוד-מאוד חשובה, הכניס אותו מצד אחד לאמביציה ומצד שני לסטרס", סיפרה נוסיה ארגוב על פגישת העבודה הראשונה של ארגוב עם שמואל בונים, חיים חפר והאקורדיוניסט אליקום שפירא. "וכשהוא היה בסטרס הוא היה הולך. הולך ממקום למקום. אז הוא התהלך בדירה ויצא החוצה אל הגזוזטרה. הייתה לנו גזוזטרה קטנה שיכולת לראות ממנה את האנשים שעברו ברחוב יהודה הלוי. והנה הוא רואה את האנשים שצריכים לבוא, את הטרויקה. והנה באו הטרויקה, וסשה מתיישב ליד הפסנתר, והם אומרים 'נו, נגן לנו', וסשה ניגן את המנגינה 'הפלמ"חניק מחפש את המחר'... והאנשים היו עם פרצופים כאלה של... בלי שום הבעה. מסיכות. שותקים. זה בוודאי נמשך לא יותר מדקה, אבל במקרים כאלה כל שנייה זה נצח. אתה גומר לנגן, אתה רוצה תגובה. שיימחאו כף, שיגידו משהו. והם – כלום. פתאום אליקום אומר: 'נגן את זה עוד פעם'. וסשה מנגן עוד פעם. הוא פתאום הבין, אליקום, שיש עם מי לדבר. אחרי שהוא גמר לנגן בפעם השנייה אליקום אמר: 'זה שיר! סוף סוף אנחנו מקבלים שיר. זה יוצא מהכלל'... הם היו צריכים זמן כדי להתרגל. זה היה יותר מדי מתוחכם...". ואכן, לחיים חפר היו ספקות. "כששמעתי את השיר בפעם הראשונה אמרתי לעצמי: 'איך נפלתי. מה אני צריך את האברמוביץ' הזה... איזה מין שיר כתב... כשאליקום ביקש שינגן עוד פעם זה נשמע לי עוד יותר גרוע. לקח לי זמן עד שהתרגלתי...".

סשה ארגוב על פגישת העבודה הראשונה שלו עם שמואל בונים, חיים חפר והאקורדיוניסט אליקום שפירא בראיון עם המלחינה ציפי פליישר ב-9.3.1995 

ארגוב התמנה למלחין הראשי של להקת "הצ'יזבטרון" וזה היה תחילתו של הקשר הפורה בין ארגוב לחפר, קשר שנמשך שנים רבות. "השירים המסובכים, כביכול, של סשה נדדו איתנו ממשלט למשלט וממחנה למחנה ונתקבלו לא רק באהבה אלא בעיקר בהוקרה...", כתב לימים חפר. "אפשר לומר שסשה ארגוב היה המלחין, בה"א הידיעה, של הפלמ"ח...". ואכן, השיר פלמ"חניק מחפש את המחר זכה להצלחה גדולה ורוב שירי הלהקה הפכו ללהיטים, ובראשם הרעות, שיר שהפך לסמל מלחמת השחרור. הצלחת שירי הצ'יזבטרון סימנה את פריצת הדרך של ארגוב לתודעה הציבורית.​​

​בשני העשורים הבאים הלחין ארגוב שירים עבור להקת הנח"ל (הוא לא ידע את שמה, 12 טון, דינה ברזילי, חופשה באדום, עד מאה ועשרים); להקת "בצל ירוק" (כשאנחנו נצא ביחד – ידוע בשם המאוחר יותר השמלה הסגולה, אדוני השופט, בראשית) ו"להקת התרנגולים", לתכניתה הראשונה ב-1961 (זמר אהבה לים - שהולחן למעשה כבר ב-1953 להצגה "ים ובית", האם אמרו לך פעם, רחוב במסחה) ולתכנית השנייה של הלהקה ב-1963, אשר הורכבה כולה מלחניו (הכל זהב, שיר השכונה, יוסי ילד שלי מוצלח, כשאת אומרת לא, שיר אהבה חיילי, אם תרצי, ככה סתם). שתי התכניות זכו להצלחה אדירה.

בהמשך הלחין ארגוב גם עבור להקת "גשר הירקון" (כשאור דולק בחלונך, החופש תם), להקת "החמציצים" (את מה שרציתי, שיר פרידה לקיץ, מרפסות, דוד שמש ואנטנה גם), "שלישיית הגשש החיוור" (שביצועם לשיר פנס בודד, שבוצע במקור על-ידי "התרנגולים", זכה להצלחה גדולה) ולהקות צבאיות רבות: להקות הפיקודים – צפון, מרכז ודרום, להקת גייסות השריון (אליפלט), להקת חיל הים וצוותי הווי של הנח"ל, גייסות השריון, גולני וחיל תותחנים. השירים שהלחין ארגוב קיבלו מעמד קנוני בזמר העברי.

שותפה להצלחת המופעים הייתה נעמי פולני, במאית להקות הנח"ל, התרנגולים והחמציצים, כוראוגרפית ומעבדת מוסיקלית, שארגוב עבד איתה בשיתוף פעולה הדוק.

"אני אוהב במה" - חיבוריו של ארגוב לבימת התיאטרון

מרכיב עמוק ומרכזי בפעילותו המוסיקלית של ארגוב היה החיבור לבימת התאטרון. "אני אוהב במה", סיפר ארגוב. "אני יכול להגיד על עצמי שאני חיית תאטרון. אומרים שבשירים שלי יש תאטרליות. אני מרגיש לא רק את הטקסט אלא גם את התנועה על הבמה וזה ישנו בתוך המוסיקה...".

את השירים הבימתיים הראשונים ארגוב חיבר, כאמור, להצגות שהעלה גרשון פלוטקין בקיבוצים בשנות השלושים. משנות החמישים החל ארגוב להלחין להצגות של התאטרון הקאמרי: "מלכת שבא", "ים ובית","תק על תק", "בגלל החגורה", מלאך האבן", "גיבור היום", "אסתר המלכה" (שיר ערש),"הנסיכה טורנדוט", "נוכלים ואוהבים", "כתר בראש", "חגיגת קיץ" (שיר משמר), "ספור גן עדן", "בית ספר לריקודים". כמו-כן, הלחין להצגות של תאטרון הבימה – "יתוש בראש" ו"בבתא", ולתאטרון חיפה – "הפישפש" ו"רגעים".

ההצגה המצליחה ביותר שארגוב חיבר לה את לחניו היה המחזמר שלמה המלך ושלמי הסנדלר, על-פי מחזהו של סמי גרונמן, בתרגום נתן אלתרמן. המחזה הועלה לראשונה בתאטרון "האהל" ב-1943. עשרים ושתיים שנה מאוחר יותר חזר אל הבימה כמחזמר עם פזמונים שחיבר אלתרמן והלחין ארגוב. "אבי המחזמרים העבריים", כלשון עיתונאים ואנשי תאטרון, זכה, מיד עם הצגת הבכורה ב-8 באוגוסט 1964, להצלחה מסחררת והוא הועלה מאות פעמים כבר בשנה הראשונה להפקתו, ומאות פעמים נוספות, בהפקות שונות, בשלושים השנים הבאות. ההצגה זיכתה את התאטרון הקאמרי בפרס המועצה הציבורית לתרבות ואמנות ושירי המחזמר, אשר הוקלטו, זכו לפרסום רב גם מחוץ לכותלי התאטרון והושמעו רבות ברדיו ובתכניות טלוויזיה. זה היה אחד החיבורים המרתקים והמרגשים בתולדות הזמר העברי בין מלחין למשורר, חיבור אשר הוביל לשיתוף פעולה רב בהמשך.

ארגוב כתב מוסיקה גם להצגות ילדים: "הרפתקאה בקרקס" (ההפקה הראשונה של התאטרון לילדים שליד התאטרון הקאמרי); "אנדרוקלס והאריה"; "ד"ר דוליטל באפריקה" ו"אני פשוש" (בולבול תגיד לי למה).

ארגוב תרם את לחניו גם לבימת התאטרון הסטירי ולבימה הקלה, בהם: בימת "מועדון התאטרון"; "יוסי חזקי יונה" (זגג זגג); "ילדות קשה" (יוסף ג'ון) – תכניתם של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי; "אני רוצה רק להציץ" ו"שוק המציאות" (קונצרטינה וגיטרה ו-לו הייתי דג) – מחזמר מצליח נוסף, שארגוב נטל בו חלק לצד המלחינים משה וילנסקי ודובי זלצר, בכיכובם של אילי גורליצקי ויונה עטרי.

​לבד מבימת התאטרון הלחין ארגוב גם לפסטיבלי זמר (אז למה שלא נחייך, בלדה על נערי שגדל – במיוחד עבור אילנה רובינא); לערבי שירי משוררים (אז היה לה עדיין ריח של ים למילים של לאה גולדברג, את חייכת למילים של נתן זך, אהבה שאינה תלוייה בדבר למילים של חיים חפר, אהובתי שלי לבנת צואר למילים של יעקב שבתאי); לתסכיתי רדיו של קול ישראל – "הפרפר" (1959), "האיים החומים" (1960), "מוטל בן פייסי החזן" (1967),"על הספסל בגן" (1970) - ולסרטים "חבורה שכזאת" (1963), "רק לא בשבת" (1964, מתוכו נעימת השיר דוד שמש ואנטנה גם, שמילותיו חוברו מאוחר יותר בידי ע. הלל), "הוא הלך בשדות" (1967, מתוכו נעימת השיר שיר הכרם, שמילותיו חוברו מאוחר יותר בידי יעקב שבתאי), "סיירים" (1967, מתוכו השיר עמיחי למילים של ירון לונדון), "הבן האובד" (1968, מתוכו נעימת השיר לפנות ערב שמילותיו חוברו מאוחר יותר בידי יעקב שבתאי) ו"הדודה קלרה" (1977).

במחצית השנייה של שנות השבעים חלה תפנית בחיי היצירה של ארגוב ובהד התקשורתי ששיריו זכו לו. בשנת 1979 יזם קיבוץ גבעת חיים ערב שירי סשה ארגוב. בהכנות למופע הכיר ארגוב את אורה זיטנר, ששימשה אז מנצחת המקהלה ואחראית לשירת הסולנים. מפגש זה הוליד שיתוף פעולה פורה בין שניהם. ב-1979 הם הקליטו תקליט משירי ארגוב - שירים מוכרים בצד שירים חדשים – כשזיטנר שרה וארגוב מלווה אותה בפסנתר. התקליט הוביל להפקת מופע מיוחד בהשתתפותם, וזאת לאחר שנים רבות שבהן ארגוב לא הופיע על בימה.

"הוא היה אז אחרי ניתוח לב" סיפרה נוסיה ארגוב. "ואני חושבת שבגלל ההופעות הוא הבריא מהר. הוא נורא אהב את זה. כשאתה כותב אז אתה כותב וזה נשאר פה, מישהו אחר שר. אבל כשאתה מופיע על הבמה, ואתה מנגן, ואתה מקבל מחיאות כפיים כאלה, אז זה כנראה עושה משהו. לא כנראה. עושה. הוא אהב את זה". ההופעה, שהתקיימה ב"בית אריאלה" בתל אביב, זכתה לביקורות נלהבות ובמקום שתרד אחרי חודש אחד, כמתוכנן, היא נדדה שלוש שנים ברחבי הארץ. בעקבות ההצלחה הקליטו ארגוב וזיטנר ב-1981 אלבום שני.

הופעות אלו פתחו פתח לשיתופי פעולה פוריים ואיכותיים עם יוצרים ומוסיקאים מן השורה הראשונה, לתנופת הקלטות ולמופעים משותפים. הבולט מבין שיתופי הפעולה האלו, ואף המצליח מכולם, היה עם המלחין והזמר מתי כספי. ב-1982 הקליטו ארגוב וכספי את התקליט "מתי כספי שר סשה ארגוב" ובו משיריו הידועים של ארגוב. שנתיים אחר-כך העלו את המופע "מתתיהו ואלכסנדר". במופע נכללו שירים ידועים ושירים חדשים (את ואני; מחכה עד הקיץ; האהבה אשר איתי; הם בזמר הזה; מעבר לתכלת; אהבה אחרונה; עד; ערב) וכן קטעי קישור של כספי. בעקבות המופע הוקלט תקליט שני אשר זכה גם הוא להצלחה גדולה. צירוף זה של שני מלחינים, המבצעים יחד את יצירותיו של אחד מהם, הוא צירוף מיוחד שלא חזר על עצמו בזמר העברי.