קינן, עמוס, 1927-2009
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
נשמר בהצלחההפריט קיים באזור האישישגיאההכנסו לחשבון כדי לשמור
מידע על הזהות:
- JNUL online catalog, Dec. 10, 2007(ʻUzi is ʻAmos Ḳenan)
- His Le cheval fini, 1966.
- His Et Ṿahev be-Sufah, c1988:t.p. (ʻAmos Ḳenan) t.p. verso (Amos Kenan [in rom.])
- His Daʻato shel ʻUzi, 1948 or 1949.
- New York times WWW site, Aug. 6, 2009(Amos Kenan; b. Amos Levine, Tel Aviv; d. there Tuesday [Aug. 4, 2009], aged 82; iconoclastic Israeli writer whose anti-religious and anti-Zionist views made him a longstanding irritant to the political establishment)
- Amos Kenan, Hebrew art, 2009 :p. 168 (Amos Kenan... 1927-2009)
- ספר התענוגות. 2006.
- The Author's الطريق الى عين حارود, ١٩٨٧. ( (Record enhanced with data from: The IMAGINE Thesaurus - The Israel Museum Jerusalem Thesaurus - Artist names authority file) )
תקציר מוויקיפדיה:
עמוס קֵינָן (2 במאי 1927 – 4 באוגוסט 2009) היה יוצר ואמן ישראלי רב-תחומי: סופר, סאטיריקן, עיתונאי, עורך, פובליציסט, קולנוען, תסריטאי, מחזאי, משורר, פזמונאי, מתרגם, צייר, אוצר ופסל, זוכה פרס ברנר לשנת 1998. לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות לחם קינן בשורות ארגון לח"י. לאחר מכן היה לפובליציסט ובטורו "עוזי ושות'" בעיתון הארץ מתח ביקורת חריפה על הממסד של מפא"י. בתקופה זו היה מקורב לתנועת הכנענים. בתחילת שנות ה-50 הועמד לדין בחשד שהשליך פצצות אל ביתו של שר התחבורה, דוד צבי פנקס, אך זוכה מחמת הספק, אף שהודה במעשה בפני אשתו. מדצמבר 1953 ועד יולי 1954 כתב טור בשם 'שועלים קטנים' בעיתון "חרות". מ-1954 שהה בצרפת ושב לישראל בשנת 1962. לאחר מלחמת ששת הימים החזיק בעמדות יוניות בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנות ה-60 עד שנות ה-90 כתב טור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, ובמקביל פרסם מספר ספרים, שהמצליח שבהם הוא הדיסטופיה "הדרך לעין חרוד", המתאר את מדינת ישראל תחת שלטון כת צבאית ימנית. קינן עסק אף בציור ובפיסול, בסגנון "עברי" המנסה להיות קשור לתרבות המזרח התיכון הקדום. לצידו של סטף ורטהיימר היה ממייסדי המוזיאון הפתוח תפן ואוצרו הראשון. ארכיונו מופקד במכון גנזים - ארכיון הסופרות והסופרים העבריים בישראל שבבית אריאלה בתל אביב.
לקריאת הערך המלא בוויקיפדיה >