אלטנוילנד

תוכן העניינים

"אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם האגדה הוא – ואגדה יוסיף להיות... הוא מאמין שגם חלומות הם דרך למלא את הימים שנגזר על האדם להעביר על פני האדמה. החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה... כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום."

על היצירה

אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה) הוא רומן אוטופי מאת בנימין זאב הרצל, שראה אור בשנת 1902. הספר מציג חזון עתידי ליישוב יהודי בארץ ישראל, באמצעות סיפור מסגרת שבו שני ידידים אירופים שבים בשנת 1923 לארץ, ומגלים בה חברה יהודית חדשה, מודרנית, מתקדמת ושוויונית, שבה חיים יהודים וערבים בצוותא. בניגוד למדינת היהודים, אשר נוסח כטקסט פוליטי, אלטנוילנד נכתב כרומן רעיוני שמטרתו להמחיש באופן ספרותי את האפשרות למימוש החזון הציוני ולעורר השראה בקרב קוראיו. מבחינה ספרותית, הרצל שייך את ספרו למסורת ספרות האוטופיה האירופית של המאה ה־19. העלילה מתפקדת בעיקר ככלי להנכחת רעיונותיו החברתיים והפוליטיים והדמויות ברומן נבנו במובהק כבעלות תפקיד רעיוני, והן נושאות מסרים כלליים יותר מאשר עומק פסיכולוגי אישי.

עם הופעתו זכה הספר להצלחה רבה ותורגם לשפות רבות בתוך זמן קצר, ביניהן עברית, יידיש, רוסית וצרפתית. לתרגומו העברי של נחום סוקולוב ניתן השם "תל אביב", שם שהפך לימים לשמה הרשמי של העיר העברית הראשונה. לצד ההתקבלות הנלהבת, עורר הספר גם מחלוקת בקרב חוגי הציונות, ובעיקר עם אחד העם, שטען כי החזון המוצג בו חסר תוכן תרבותי־לאומי מובהק ואינו נותן מענה למציאות החברתית בארץ ישראל. אף על פי כן, אלטנוילנד נותר אחד הטקסטים המרכזיים והמכוננים של התנועה הציונית, והמשפט שחרת הרצל על שערו – "אם תרצו – אין זו אגדה" – הפך לסיסמה המזוהה ביותר עם חזון הציונות ועם זכרו של הרצל עצמו.

על המחבר

בנימין זאב תאודור הרצל (1860–1904), מייסד הציונות המדינית וחוזה המדינה היהודית, היה עיתונאי, משפטן וסופר. לצד פעילותו המדינית הענפה, ראה עצמו גם כאיש ספרות, ובמהלך חייו כתב מחזות וסיפורים, ועבד כעיתונאי. נהוג לומר שהצורך במדינת היהודים נבט בו כשסיקר את משפט דרייפוס עבור העיתון בו עבד. את אלטנוילנד החל לכתוב לאחר ביקורו בארץ ישראל ב־1898, מתוך רצון לתת ביטוי ספרותי מוחשי לחזונו הציוני. בגלל היותו איש מילים, היה לו יותר קל לרקום את החזון הגדול בצורה פואטית של רומן אוטופי. בין 1899 ל־1902 עסק בעיבוד וכתיבה של הרומן, שבו ביקש להמחיש כיצד ייראה יישוב יהודי מודרני בארץ ישראל, לא כתוכנית פוליטית בלבד אלא כאוטופיה מעוררת השראה. הרצל החשיב את אלטנוילנד ליצירתו הספרותית החשובה ביותר, וראה בה השלמה רעיונית לספרו מדינת היהודים; הראשון הציב תוכנית מדינית, והשני העניק לה צורה סיפורית ודימוי עתידי חי.

"איננו שואלים מה דתו של אדם או בן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם — ובכך אנו אומרים די."

מתוך הפרק החמישי בספר | בנימין זאב הרצל

הספר בגרסה דיגיטלית

מאוצרות הספרייה

הסכת - ספרים ששינו את ההיסטוריה

במסגרת סדרת ההסכתים "ספרים ששינו את ההיסטוריה" של המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית, יש פרק מיוחד המוקדש ל"אלטנוילנד" מאת בנימין זאב הרצל. הפודקאסט נועד להנגיש לבני נוער יצירות מופת שהשפיעו על התרבות וההיסטוריה, ו"אלטנוילנד" הוא דוגמה טובה לכך, כספר המייצג את הרעיון הציוני ואת השאיפות שעמדו מאחורי התנועה הציונית, באמצעות ציור שלהמציאות האוטופית אותה הרצל קיווה לכונן. הפרק מעלה שאלות על מקומה של ספרות אוטופית בעיצוב דמיון לאומי ועל האופן שבו רעיון ספרותי יכול להניע תהליכים פוליטיים וחברתיים, מה שהופך את היצירה לרלוונטית וחשובה במיוחד.