על היצירה
אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה) הוא רומן אוטופי מאת בנימין זאב הרצל, שראה אור בשנת 1902. הספר מציג חזון עתידי ליישוב יהודי בארץ ישראל, באמצעות סיפור מסגרת שבו שני ידידים אירופים שבים בשנת 1923 לארץ, ומגלים בה חברה יהודית חדשה, מודרנית, מתקדמת ושוויונית, שבה חיים יהודים וערבים בצוותא. בניגוד למדינת היהודים, אשר נוסח כטקסט פוליטי, אלטנוילנד נכתב כרומן רעיוני שמטרתו להמחיש באופן ספרותי את האפשרות למימוש החזון הציוני ולעורר השראה בקרב קוראיו. מבחינה ספרותית, הרצל שייך את ספרו למסורת ספרות האוטופיה האירופית של המאה ה־19. העלילה מתפקדת בעיקר ככלי להנכחת רעיונותיו החברתיים והפוליטיים והדמויות ברומן נבנו במובהק כבעלות תפקיד רעיוני, והן נושאות מסרים כלליים יותר מאשר עומק פסיכולוגי אישי.
עם הופעתו זכה הספר להצלחה רבה ותורגם לשפות רבות בתוך זמן קצר, ביניהן עברית, יידיש, רוסית וצרפתית. לתרגומו העברי של נחום סוקולוב ניתן השם "תל אביב", שם שהפך לימים לשמה הרשמי של העיר העברית הראשונה. לצד ההתקבלות הנלהבת, עורר הספר גם מחלוקת בקרב חוגי הציונות, ובעיקר עם אחד העם, שטען כי החזון המוצג בו חסר תוכן תרבותי־לאומי מובהק ואינו נותן מענה למציאות החברתית בארץ ישראל. אף על פי כן, אלטנוילנד נותר אחד הטקסטים המרכזיים והמכוננים של התנועה הציונית, והמשפט שחרת הרצל על שערו – "אם תרצו – אין זו אגדה" – הפך לסיסמה המזוהה ביותר עם חזון הציונות ועם זכרו של הרצל עצמו.
