מנחם בגין

ב-16 באוגוסט 1913, בעיר ברסט, אז תחת האימפריה הרוסית, נולד מנחם בגין, לימים ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל.
כשהיה בגין בן 16, ביקר זאב ז'בוטינסקי בעירו ברסט ליטובסק שבפולין. בגין הנער שמע את נאומו, נכבש בקסמי משנתו והצטרף לסניף בית"ר שנוסד בעיר. במשך כל חייו היה בגין נאמן להשקפה הלאומית-ליברלית שהנחיל ז'בוטינסקי. הוא התקדם בסולם התפקידים בבית"ר, למד משפטים באוניברסיטת ורשה, ושם נמנה עם מארגני ההגנה העצמית שיזמו סטודנטים יהודים בתגובה לפורעים אנטישמיים. ב־1939 מונה לנציב בית"ר בפולין.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מפולין לווילנה. ב־1940 נכלא בידי הסובייטים בשל פעילותו הציונית ונשלח למחנה עבודה. לאחר כשנה שוחרר והצטרף ל"צבא פולין החופשית" של הגנרל ולדיסלב אנדרס, שלחם נגד הנאצים. כך, כחייל פולני בדרגת טוראי, הגיע בגין לארץ ישראל ב־1942 והשתלב מייד בפעילות ציבורית. 
הוא שימש נציב בית"ר בארץ ישראל, וב־1943 מונה למפקד האצ"ל. בגין הוביל את המאבק המזוין שנקט האצ"ל נגד שלטון המנדט עד יציאת הבריטים מהארץ במאי 1948. בשנים הללו התנהל במחתרת ונדד עם משפחתו בין מקומות מסתור כדי להימלט מהבריטים שרדפו אותו, ללא הצלחה. ביוני 1948 היה בגין על סיפון אוניית הנשק אלטלנה שרכש האצ"ל, וניסה למנוע מאנשיו להשיב אש לעבר חיילי צה"ל באירוע שטלטל את המדינה שזה עתה הוכרזה.

זמן קצר לאחר מכן פורק האצ"ל, ובגין ייסד את תנועת החרות ועמד בראשה. בבחירות הראשונות לכנסת זכתה חרות ב־14 מושבים, ובגין היה ליו"ר האופוזיציה. בכהונתו הארוכה כחבר כנסת נחשב למחוקק פעיל ובעל כושר רטורי מרשים שכיבד את הכנסת, ייחס חשיבות לתפקיד האופוזיציה והגן על מעמד בית המשפט העליון. ב־1952 התנגד נחרצות להסכם השילומים עם גרמניה, וב־1967 נמנה עם יוזמי ממשלת האחדות הלאומית ומונה בה לשר בלי תיק.

בבחירות 1977 הוביל בגין את הליכוד לניצחון סוחף, שזכה לכינוי "המהפך" מכיוון שלראשונה מקום המדינה זכתה בבחירות מפלגת ימין. בגין שימש ראש ממשלה בשנים 1977 עד 1983.
זמן קצר לאחר מינויו אירח בגין את נשיא מצרים אנואר סאדאת, ובמרץ 1979 חתם על הסכם השלום עם מצרים תמורת נסיגת ישראל מחצי האי סיני. לקראת החתימה זכו בגין וסאדאת בפרס נובל לשלום לשנת 1978. בנאומו בטקס קבלת הפרס אמר בגין: "השלום הוא יפי החיים. הוא זריחת השמש. הוא חיוכו של ילד, אהבתה של אם, חדוותו של אב, היחד של משפחה. הוא קידומו של האדם, נצחונו של העניין הצודק, התגברותה של האמת. השלום הוא כל אלה והרבה יותר מזה".

בשנות כהונתו הוקמו יישובים רבים ביהודה ושומרון ובחבל עזה, חוקק חוק רמת הגולן והופצץ הכור בעיראק. ביוני 1982 החליטה הממשלה בראשותו לצאת למבצע שלום הגליל. הממצע התרחב, התארך והתפתח למלחמה ממושכת ושנויה במחלוקת שבה נהרגו ונפצעו חיילים רבים. לכך נוסף הטבח ההמוני שביצעו לוחמי הפלנגות הנוצריות בפלסטינים יושבי מחנות הפליטים סברה ושתילה בדרום לבנון. כל אלה עוררו מחאה ציבורית נגד המבצע.

הביקורת הציבורית, מחיר הדמים, מצבו הרפואי ופטירת רעייתו עליזה בנובמבר 1982 ייסרו את נפשו. באוגוסט 1983 הכריז בגין "איני יכול עוד" והודיע שבכוונתו להתפטר מראשות הממשלה בלי לפרט את מניעיו. מאז מיעט לצאת מביתו עד שנפטר ב-9 במרץ 1992.