"נועה של הים" הוא פזמון שהוקלט לראשונה לאלבום הבכורה של יזהר אשדות שיצא בשנת 1992 ונקרא על שמו. את השיר כתבה, כמו את רוב שיריו, בת זוגתו אלונה קמחי, והוא נכתב על חברתה שסבלה מדיכאון קליני. בראיון ל"ידיעות אחרונות" בשנת 2015 לכתבה שעסקה בשירים עם שמות של נשים אמר יזהר אשדות כי "לימים הסתבר לנו שהיא סובלת מדיכאון כרוני, אך לנו אז היא נראתה כמו אישיות פיוטית ונשגבת, בעוד שהיא בעצם היתה צריכה רופא".
השיר מציג את עולמה של נועה שמסתובב בעיקר סביב עולם הים. השיר גם מקשר את עולם הים לעולם האובדנות – "יש לה נטייה בלי סיבה לסבול", "נעלמה יומיים, מי ראה... היא בקצה המזח", וכמובן בבית האחרון האמירה כי "אפשר לטבוע ולא לשמוע שיר על נועה". כל הקישור הזה יוצר לסצנה תחושה מלנכולית של דמות לא יציבה שיש לה נטייה להיות לבד. הסיום של השיר, שהוא בעצם השורות הראשונות מהבית הראשון נותן תחושה של סגירה, שכביכול השיר הסביר למה היא "צוחקת ככה סתם".
שנים אחרי צאת השיר ועם הגילוי שמדובר באישה שסובלת מדיכאון קליני השיר הפך למזוהה עם ההתמודדות עם מחלות הנפש. בפסטיבל הפסנתר בנובמבר 2009 ביצע יזהר אשדות את השיר יחד עם המתופף ואיש הסאונד רע מוכיח שהשתמש בלופר כדי להקליט בלייב את כל הכלים בשיר וביצוע זה זכה להצלחה גדולה.