audio items
zemer
Title על כפיו יביא
Performer זהר, רבקה
Record Company הד ארצי
Creation Date 2010
Creators רוזנבלום, יאיר 1944-1996 (מלחין)
זהר, רבקה 1948- (מבצע)
טהרלב, יורם 1938-2022 (מחבר)
וייס, אלכס 1929-2001 (מעבד מוזיקלי)
Genre Songs, Hebrew
Language heb
ISRC IL1011098754
Shelf Number NMC
System Number 990050577740205171

תנאי השימוש:

Prohibition of copying

It may be prohibited to copy the item and use it for publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, including digital or analog media without prior agreement of the copyright owner and/or the owner of the collection.

To check the use of an item, please complete the Inquiry for Copyright form.

Additional information:

The item was given to the National Library in accordance with the Books Law (obligation to deposit and specify details), 2000, and may be subject to copyright.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, contact us using the Inquiry for Copyright form.

MARC RECORDS
About
  • השיר "על כפיו יביא" נכתב על ידי יורם טהרלב והולחן על ידי יאיר רוזנבלום. הוא בוצע לראשונה על ידי הזמרת רבקה זהר בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 וזכה במקום הרביעי. רוזנבלום הגיש שיר אחר עם אותו הלחן כבר בשנת 1967. השיר נקרא "כיפה אדומה" והוא בוצע בידי דליה אורן. השיר לא התקבל לפסטיבל, כנראה בגלל המילים שלו, שכוללות בין השאר: "זה פשוט לא מובן כי היום משתכרים / לא מפרח כי אם מ-LSD וחשיש". למרות שתקנון התחרות אסר על שימוש בשירים מוכרים, רוזנבלום הגיש את השיר במילים של טהרלב.
    יורם טהרלב מספר: "את השיר כתבתי בעקבות פגישה שהיתה לי עם נגר יהודי, עולה חדש, בעיר רמלה, בסוף שנות החמישים. באותו זמן שימשתי ככתב של עיתון ונשלחתי לכתוב כתבה על "הגטו של רמלה". זה היה איזור עוני ברמלה שבו גרו הרבה עולים חדשים. באחד הבתים שאליהם נכנסתי, פגשתי יהודי מבוגר ששמח לשוחח אתי. אחרי שענה לכל שאלותי ברצון, שאלתי אותו: 'במה אתה עובד?'. 'אני לא עובד ואני לא רוצה לדבר על זה', ענה לי. כאשר הוצאתי את המצלמה ורציתי לצלם אותו, הרים את ידו ואמר: 'אל תצלם אותי. אם אתה רוצה לצלם אותי, אז לא פה בתוך הבית, אלא בחוץ'. הוא הוציא אותי החוצה, אל החצר שליד הבית, שם היתה ערימה גדולה של קרשים וארגזים ישנים. ביניהם היה ארגז אחד גדול מכוסה בווילון. הוא נעמד ליד הארגז, הסיט את הווילון הצידה, ואמר: 'פה תצלם אותי, ליד הכיסא של אליהו הנביא'. ובאמת בתוך הארגז היה כיסא יפהפה! צילמתי אותו. הוא סגר את הווילון. ואז שאלתי: 'למה ביקשת להצטלם דווקא פה?' - 'זה המקצוע שלי', ענה. 'במרוקו הייתי בונה רהיטים לבתי כנסת. כשעליתי לארץ, עשיתי את הכיסא הזה, כיסא של אליהו, והלכתי מבית כנסת אחד לשני, וביקשתי שיתנו לי עבודה. בכל מקום אמרו לי: כרגע אין לנו עבודה. כשיהיה אנחנו נתקשר אליך. תחכה'. והוא גמר את סיפורו במילים: 'ואני יושב ומחכה'."


Have more information? Found a mistake?