|
אחד יחיד ומיוחד / ר' אביגדור קרא פראג, המאה ה-15 אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד אֵל נִדְרָשׁ לְבַר לֵבָב שׁוֹאֵל אַךְ טוֹב אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל הַלְלוּיָהּ בּוֹרֵא כָּל מֶמֶשׁ מִתֹּהוּ אִם יֵשׁ פּוֹעֵל כְּמַעֲשֵׂהוּ מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ הַלְלוּיָהּ יְהוּדִי נוֹצְרִי עֲרָבִי בִּינָה לֹא נִרְאֵת לְאֵל כָּל תְּמוּנָה דְרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה הַלְלוּיָהּ גּוּף אֵין לוֹ גַּם דָּם וּבָשָׂר וּבִידֵי אָדָם לֹא נִמְסָר אֱמֻנַת שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר הַלְלוּיָהּ דָּת תּוֹרָתוֹ הֶחְכִּימָנוּ בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת הִכְתִּירָנוּ הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ הַלְלוּיָהּ וּבְיוֹם שַׁבָּת וּבְרִית מִילָה בְּאוֹתוֹת [בְּאוֹרוֹת] עָלֵינוּ נִגְלָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה הַלְלוּיָהּ רָז הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאִיִּים לֹא נִמְצֵאת רַק בָּעִבְרִיִים הַבָּמוֹת תִּהְיֶינָה לְעִיִּים הַלְלוּיָהּ קֵינִי נַעֲמָן גַּם עֹבַדְיָה רָחָב נַעֲמָה וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה נִכְנְסוּ בְּדַת תּוּשִׁיָּה הַלְלוּיָהּ רוֹדְפֵי יֹשֶׁר בְּכַוָּנָה הֵם נִמְסָרִים בְּסַכָּנָה אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא הַלְלוּיָהּ אָדוֹן בְּכָל שְׁלֵמוּת מוּשְׁלָם בָּרֵךְ עַמְּךָ כֻּלָּם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ |
|
זהו הפיוט היחיד שהתקבל בקהילות אשכנז לכבוד עליית החתן לתורה. הפיוט הושר לאחר שהחתן בירך את ברכות התורה לאחר קריאתו, ולפני שבירכוהו ב'מי שבירך'. בכל הקהילות זימרו זמר זה בשבת שלפני החופה. בקהילות רבות שרו אותו גם בשבת שלאחר החופה ובשבת שלאחר האירוסין. כמו כן, היו מנהגים ששרו אותו לכבוד חתן בראשית וחתן תורה בשמחת תורה. בדורות האחרונים הפיוט כבר לא היה מוכר בקהילות מזרח אירופה, ולא הודפס בהן. בחלקן הכירו רק את החרוז הפותח שלו, ולעתים – תוך כדי שיבושים. הפיוט נכתב על ידי ר' אביגדור קרא, שנחשב לאחרון פיטני אשכנז הראשונים. ר' אביגדור קרא, שהיה תלמיד חכם בנגלה ובנסתר, כיהן כרבה של פראג ונהרג על קידוש השם בשנת 1493. הפיוט אינו מכיל כל רמזים לחתן או לחתונה, ואכן בפרסומו הראשון נכתב כי הוא "פיוט יפה", אך לא נאמר דבר על הפונקציה שמילא. רק בדפוסים שהופיעו לאחר עשרות שנים בסדרי ברכת המזון נזכר הפיוט כ"זמר נאה לחתן". המשורר חיבר גם גרסה מקבילה לפיוט זה ביידיש דייטש, שלא נפוצה. הפיוט עוסק באמונת הייחוד. לפי המסופר בכמה מקורות, כותבו, ר' אביגדור קרא, היה מקורב למלך בוהמיה וונצל הרביעי, ואף שיכנע אותו באמיתות אמונת ישראל. בשל עיסוק זה, חיבר ר' אביגדור את פיוטי האמונה הן בעברית הן בלשון המדוברת. את מקומו של פיוט העוסק בתכנים של אמונה בהקשר של חתונה מסביר ב"ש המבורגר במאמרו "זמר לחתן בעלותו לתורה" (שרשי מנהג אשכנז, עמ' 365-417), בכך שדווקא בעת התגברות השמחה והאהבה, יש להפנות את רגשות הלב החמים אל בורא עולם. |
| • אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד – כינויים אלו ניתנו לה' בספר העיון לרבי חמאי גאון. • נִדְרָשׁ לְבַר לֵבָב שׁוֹאֵל – נמצא למי שמחפש אותו, מי שלבו נקי וטהור, לפי תהלים כד, ד-ו נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה... זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה. ביטוי זה מופיע גם בפסוק שבשיבוצו מסתיים הבית מתהלים עג, א (ראו להלן). • אַךְ טוֹב אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל – שיבוץ הוא מתהלים עג, א מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב. • בּוֹרֵא כָּל מֶמֶשׁ מִתֹּהוּ – בורא עולם, דברים ממשיים, מתוהו. כפי שנאמר בבראשית א, א-ב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ.... • אִם יֵשׁ פּוֹעֵל כְּמַעֲשֵׂהוּ מִי הוּא... – אם יש מישהו הטוען שהוא יכול לברוא הכל מאין – מי הוא? • מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ – שיבוץ הוא מדברי אחשורוש במגילת אסתר ז, ה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. • יְהוּדִי נוֹצְרִי עֲרָבִי בִּינָה – המשורר פונה אל בני הדתות המונותיאיסטיות להבין את דבריו הבאים: • לֹא נִרְאֵת לְאֵל כָּל תְּמוּנָה – אי אפשר לראות את תמונת האל, כפי שנאמר בדברים ד, טו: וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְדֹוָד אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. • דְרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה – דרכי האל ומשפטו הן דרכי צדק ומשפט צדק. שיבוץ הוא מהפסוק בדברים לב, ד: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. • גּוּף אֵין לוֹ – כלשון הפיוט הידוע 'יגדל', המבוסס על י"ג עיקרי האמונה' אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף. • גַּם דָּם וּבָשָׂר – אין לה' גם דם ובשר. ויש בדברים אלו פולמוס עם הנצרות, שלשיטתה היין והלחם שאוכלים מאמיניה הופכים לדמו ולבשרו של אלוהיהם. • וּבִידֵי אָדָם לֹא נִמְסָר – אף כאן משתקף הפולמוס עם הנצרות, שבה מתגשם האל בגופו של אדם. • אֱמֻנַת שְׁבָטִים שְׁנֵים עָשָׂר – כך מאמינים שנים עשר שבטי ישראל. • דָּת תּוֹרָתוֹ הֶחְכִּימָנוּ – ה' החכים אותנו בחוקי תורתו. • בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת הִכְתִּירָנוּ – עיטר וקישט אותנו ב-613 מצוות, שהן ככתר לראשנו. • הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ – שיבוץ הוא מתהלים ק, ג: דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. • וּבְיוֹם שַׁבָּת וּבְרִית מִילָה בְּאוֹתוֹת... – שתי המצוות, שבת וברית מילה, מהוות אות וסימן לקשר בין ה' לישראל. את שתיהן כורך זה בזה התלמוד הבבלי (שבת קלב ע"א) לפי הפסוקים משמות לא, יג וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם ומבראשית יז, יא וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. • בְּאוֹתוֹת עָלֵינוּ נִגְלָה - ייתכן שהכוונה למתן תורה שאירע בשבת לפי כל הדעות (ראו שבת פו ע"ב). לפי הגרסה – בְּאוֹרוֹת – נראה שרומז למתן תורה שהיה מלווה בברקים, כפי שמתאר הפיוט העתיק הפותח את פסוקי שופרות הנאמרים במוסף של ראש השנה ...בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ, בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ • לְשֵׁם – לזיכרון. • לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה – שיבוץ הוא בשינוי סדר האברים (מפני החרוז) מדברים כו, יט: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (שינוי זהה עשה ר' שלמה אלקבץ בפיוטו הידוע 'לכה דודי'). • רָז הָאֱמוּנָה בְּכָל הָאִיִּים – סוד האמונה, בכל העולם, ייתכן שמהדהד כאן הפסוק מצפניה ב, יא: נוֹרָא ה' עֲלֵיהֶם כִּי רָזָה אֵת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם. • לֹא נִמְצֵאת רַק בָּעִבְרִיִים – האמונה, הנמסרת אף לתפוצות ישראל הנמצאים במרחקים, אינה מתגלית אלא אצל בני ישראל. • הַבָּמוֹת תִּהְיֶינָה לְעִיִּים – מקומות הפולחן לעבודה זרה ייהרסו, יהפכו לחרבות. • ...בָּעִבְרִיִים ...לְעִיִּים – חרוז זה מהדהד לפסוק: וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ (במדבר כא, יא וראו גם שם לג, מד). • קֵינִי – כינויו של יתרו, חותן משה, הנלמד מהפסוק שבשופטים א, טז וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים... יתרו היה מדיני. לפי התוספתא בכורים א, ג נמנים בני קיני עם הגרים. • נַעֲמָן – שר צבא ארם שנתרפא מצרעתו ע"י אלישע (ראו מלכים ב ה, טו), ולפי ילקוט שמעוני איכה ב, רמז תתרכז, היה גר תושב. • עֹבַדְיָה – הנביא, שהתנבא על אדום, היה לפי ר' מאיר (בבלי, סנהדרין לט ע"א) גר אדומי. • רָחָב – לפי בבלי מגילה יד ע"ב התגיירה רחב ונישאה ליהושע. • נַעֲמָה – העמונית, אחת מנשותיו של שלמה, אם רחבעם (לפי מלכים א יד, כא). • וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה – אשת מחלון שהתגיירה וזכתה להיות אם לשושלת בית דוד, וממנה נלמדו הלכות גרים. • נִכְנְסוּ בְּדַת תּוּשִׁיָּה – כל אלה הם גרים שקיבלו על עצמם את התורה, שהיא דת של עצה ותבונה (הכינוי 'תושיה' עבור התורה נדרש במספר דרשות בבבלי סנהדרין כו ע"ב ובמקומות נוספים). • רוֹדְפֵי יֹשֶׁר בְּכַוָּנָה – אלו המתכוונים לרדוף אחר היושר. • הֵם נִמְסָרִים בְּסַכָּנָה – מסתכנים לשם כך, כלשון התלמוד הבבלי (כתובות ג ע"ב) "...דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה". • אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא – פסוק הוא מתהלים קיח, כה: אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. • בְּכָל שְׁלֵמוּת מוּשְׁלָם – ה', השלם מכל הבחינות. • בָּרֵךְ עַמְּךָ כֻּלָּם – לפי לשון מקרא ביכורים (דברים כו, טו): הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל... • מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ – זוהי חתימת מזמור קטו מתהלים (יח) וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ. הביאור מתבסס על מאמרו של בנימין שלמה המבורגר "זמר לחתן בעלותו לתורה" מתוך שרשי מנהג אשכנז, עמ' 365-417. |
| Title |
אחד יחיד ומיוחד / אשכנז / לא ידוע |
|---|---|
| Tradition |
אשכנז - אשכנז כללי |
| Melodic tradition |
אחד יחיד ומיוחד / אשכנז |
| מאפייני הקלטה -eng |
הקלטת שדה |
| Scale |
כללי |
| Cycle of the Year |
שבועות |
| Cycle of Life |
חתונה |
| Composer |
ללא מלחין ידוע |
| Language |
עברית |
| Performance Rating |
9 |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
