|
מעוז צור ישועתי / סימן מרדכי מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה |
|
מעוז צור הוא הפיוט המזוהה ביותר עם חנוכה ובימינו הוא הפיוט המרכזי של החג. הפיוט חובר במאה ה־13 על פי לחן של שיר לכת עממי גרמני מאותה תקופה. הלחן הזה, הנלמד גם בגנים ובבתי הספר, הוא הלחן הידוע ביותר של הפיוט, ובימינו הוא מושר בפי כל הקהילות, אשכנזיות וספרדיות כאחת. הפיוט הוא מסוג הפיוטים ה"היסטוריים", בו עוקב הפייטן בצורה שירית אחר קורות עם ישראל בכל גלגולי הגלויות שעבר, מגלות מצרים, דרך חורבן בית ראשון, סיפור המן ונס פורים, החשמונאים מול היוונים ועד לגלות אדום, הגלות בה מצוי הפייטן, תחת עול האומות הנוצריות. הפייטן משבח ומהלל את הקב"ה הפודה אותנו מן הצרים המציקים בדורות השונים ומכל הגלויות הרעות ומסיים בבקשת גאולה מגלות אדום, היא הגלות הממושכת של ההווה של הפייטן. יש הסוברים ש"מעוז צור" לא נכתב דווקא לחנוכה, אולם מכל המאורעות הנזכרים בפיוט, האירוע של חנוכה מודגש בהיותו מופיע בפזמון, או בבית הראשון. המצוקה המובעת בשיר ובקשות הישועה והנקמה באויבים נעוצות בזמן חיבור השיר – תקופת מסעי הצלב, שבה נשמדו קהילות שלמות בארצות אשכנז. |
|
• מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי - כינויים לאל החזק המושיע בעת מצוקה, לפי תהלים לא, ג: הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי. |
| Title |
מעוז צור ישועתי |
|---|---|
| Cycle of the Year |
חנוכה;לכל עת |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
• מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי - כינויים לאל החזק המושיע בעת מצוקה, לפי תהלים לא, ג: הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי.
• לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ - ראוי לשבח אותך.
• תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי - תבנה את בית המקדש (העתידי), שנקרא גם בית תפילה (לפי ישעיה נו, ז).
• וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ - ובמקדש נקריב זבחי תודה.
• לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ - כאשר תשמיד את האויב המקלל ומחרף -
• אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּח - אז אגמור את ההלל עם חנוכתו והכשרתו של המזבח. החשמונאים הכשירו את המזבח לאחר שטומא על ידי היוונים. השימוש במושג 'חנוכת המזבח' מופיע כבר בספר במדבר, שם מדובר על חנוכת המזבח שהיה במשכן, עם הקמתו.
• בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה - כוחותי אזלו מרוב צער וסבל.
• חַיַּי מֵרְרוּ בְּקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה - המצרים הקשו ומררו את חיי. מצרים מכונים 'עגלה יפהפיה' בירמיהו מו, כ.
• הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה - ה' הוציא את עם הסגולה, ישראל, ממצרים.
• חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן מְצוּלָה - המצרים טבעו במצולות ים סוף כמו אבן. לפי האמור בשירת הים (שמות טו, ה): תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
• דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי - ה' הביא אותי אל הארץ, שם נבנה בית המקדש (הראשון), המכונה דביר.
• וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי - גם אז לא הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה.
• וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי, כִּי זָרִים עָבַדְתִּי - נבוכדנצאר הגלה אותי משום שעבדתי עבודה זרה נגד רצון ה'.
• וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי - סבלי היה גדול, כמו מי ששותה רעל.
• כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי - כמעט שנשמדתי לגמרי.
• קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל, לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי - אחרי שבעים שנה בגלות בבל, שבו הגולים לארץ ישראל בראשותו של זרובל בן שאלתיאל, נשיא יהודה.
• כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי - המן ביקש לכרות את מרדכי הנמשל לברוש, במדרש המופיע בתלמוד הבבלי (מגילה י, ע"ב) על הפסוק מישעיהו נה, יג: תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס - "תחת הנעצוץ - תחת המן הרשע... יעלה ברוש - זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים...".
• וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ - בסופו של דבר נפל במלכודת שהוא עצמו תכנן.
• וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה - ירד מגדולתו.
• רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ - העלית לגדולה את מרדכי הקרוי "איש ימיני", שכן בא משבט בנימין.
• וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ - השמדת את המן ובניו.
• רֹב בָּנָיו - בניו הרבים.
• יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי - עלו למלחמה נגדי.
• חַשְׁמַנִּים - החשמונאים.
• וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי - בקעו את חומות ירושלים.
• וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים - שהיו במקדש.
• וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים - ומהשמן הטהור שנותר בקנקן אחד.
• לַשּׁוֹשַׁנִּים - לבני ישראל, המשולים לשושנה בין החוחים.
• בְּנֵי בִינָה - חכמי ישראל.
• יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים - קבעו את שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל בהם.
• חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ - גלה את ישועתך.
• כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה, וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה - כי הגלות מתעכבת עד שנראה שאין לה סוף.
• אַדְמוֹן - עשיו, המסמל את הנצרות. היו שראו שורה זו כמכוונת באופן ספציפי כלפי הקיסר פרידריך ברבוסה שהיה בעל זקן אדום.
• בְּצֵל צַלְמוֹן - בצל הצלב.
• הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה - חלק מחזון הגאולה של מיכה (ה, ד). שבעת הרועים הם שלושת האבות, משה ואהרן, יוסף ודוד.
Have more information? Found a mistake?
