|
אלי ציון ועריה אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ |
|
קינה קדומה שהיתה נפוצה בכל מנהגי התפילה והסידורים אולם בימינו מושרת רק בקהילות האשכנזיות. את הקינה שר הקהל כולו, בעמידה, והיא חותמת את סדר הקינות הנאמרות בתפילת שחרית של תשעה באב. זוהי הקינה היחידה שיש לה לחן משלה, לעומת שאר הקינות הנאמרות בנעימת קינה קבועה. הקינה הזו שימשה השראה לקינה על השואה הנקראת 'אלי אלי נפשי בכי', אותה חיבר הרב ביאלר בורשה עירו, אליה שב עם תום מלחמת העולם. הפיוט נפתח במילה - 'אֱלִי' – שפירושה הוא 'שאי קינה, בכי', אולם המצלול שלה הוא רב משמעות, שכן הוא נשמע גם כמו פנייה אל האל. באמצעות כפל משמעות זה פונה המשורר בה בעת אל ציון ואל האל: לציון הוא אומר- בכי, קונני, ואילו לקב"ה הוא כמו אומר - אלי, ראה מה היה לציון ועריה. המשורר משתמש בשני דימויים נשיים על מנת לתאר את כאבה וצערה של ציון – מצד אחד כאבה של היולדת, כאב המביא עמו חיים חדשים, ומצד שני אסונה של כלה שהתאלמנה עוד קודם שמומשה בריתה עם חתנה. לאורך הפיוט נמנית רשימת אסונותיה של ציון, סיבות אבלה, הבנויה על המלים הפותחות כל שורה "עלי" ו"ועל" לסירוגין. רשימת הפורענויות מסודרת על סדר הא"ב, על הדרך שבה בנויים רוב פרקיה של אם הקינות – מגילת איכה. צורה ספרותית זו מעידה על היקפו המלא של האסון שפקד את העם. רק בבית האחרון מסתבר שהפיוט אינו מהווה רק פנייה אל ציון לזעוק את זעקתה, אלא גם פנייה לאלוהים להקשיב לזעקה זו, שכן באסונה של ציון מתחלל גם שמו של האל. הפיוט פותח כל בית במלה עֲלֵי ומסיים בחרוז "הָ" ובכך מעצים ומהדהד קולות של שבר, אנחה ויללה - אנו כמו שומעים אָה, אַי, אַלְלַי. גם המלה הפותחת את הפיוט - אֱלִי - היא בעלת מצלול רב משמעות - באשר היא נשמעת גם כ-אֵלִי - במשמעות של פנייה לאל. כך פונה המשורר בה בעת אל ציון ואל האל: לציון הוא אומר- בכי, קונני, ואילו לקב"ה הוא כמו אומר - אלי, ראה מה היה לציון ועריה. |
| • אֱלִי – יללי, שאי קינה, בכי. הביטוי לקוח מיואל (א, ח) ושם אומר רש"י - אליא מתרגמינן קינה. • צִיּוֹן וְעָרֶיהָ – ציון והערים הנלוות אליה. • כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ – כבכיה של היולדת מכאב צירי הלידה. • וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ – השיבוץ מיואל א, ח: אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ. נראה כי הנביא והפיטן מדמים את אבלה של ציון לאבלה של אשה שטרם שמימשה אהבתה מת בעלה, שכן היא בתולה המתאבלת על בעל נעוריה. • עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ – בכי על בית המקדש שנעזב. • בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ – באשמת עם ישראל. • וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל – כניסת האויבים, המגדפים את אלוהי ישראל. • בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ – אל תוך חדרי בית המקדש. • עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל – בכי על הלוויים שגלו. • נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ – הלוויים שהנעימו שירים וזמירות בבית המקדש. הביטוי שאוב מכינויו של דוד המלך, שנקרא נעים זמירות ישראל (שמואל ב כג, א). • הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ – קול נגינת ריקודיה. • אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ – אשר נדם. • וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמֵם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ – על בתי הדין והסנהדרין שבטלה. הסנהדרין היתה בית הדין הגדול שישב בלשכת הגזית שבבית המקדש. • זִבְחֵי תְמִידֶיהָ – קרבן התמיד היה מוקרב תמיד, מדי יום, בבוקר ובערב. עם חורבן המקדש בטל התמיד. • וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ – מצוות עשה היא לפדות את הבכורות ולתת לכהן חמשה שקלי כסף. מתנת כהנים זו אינה קשורה למקדש. • וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל – האויבים טימאו וחיללו את כלי המקדש. • וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ – מזבח הקטורת בבית המקדש. • עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ – הילדים, בני שושלת המלוכה. • בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ –בני המלוכה, שנלקחו בשבי. • וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ – נסתר יופים. • בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ – כאשר ירדה ממלכותה. • עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה – השכינה שגלתה עם חורבן הבית. עפ"י דברי כלתו של פנחס שקראה לבנה "אי כבוד" בשמואל א ד כא-כב: גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלוֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ. וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹוהִים. • בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ – בזמן חורבן מקדשה. • וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ – האויב שצרר. • וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ – הביא לאבלה. חגירת שק היא אחד ממנהגי האבלות (ראו ההפניה ליואל בפתיחת השיר). • מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת – שבר ומכות, לפי הביטוי מישעיה ל, כו וּמַחַץ מַכָּתוֹ. • אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ – שריה וחשוביה (מלשון נזר). • וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע – לפי האמור בתהלים קלז, ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע אודות בת בבל. כאן הדברים מוסבים לילדיה של ציון אותם מנפץ האויב באכזריות אל הסלעים. • עֲוִילֶיהָ – ילדיה, מלשון עוּל ימים. • שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ – האויב שמח על אסונה של ציון ומפלתה. • פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה – על חטאיה. • סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ – שאותם סללה ברגליה, כמו דרך חטאים. • צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ – קהליה הרבים. • שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ – שנשרפו בחורבן. • קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ – קולות אויביה מגדפיה. • בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ – כאשר מספר חלליה הלך וגדל. • רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ – התאספות מקלליה. • בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ – בתוך חצרות משכנה, מקדשה. • שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ– שם ה' חולל בפי האויבים. • וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ – תחינתם שזועקים ומתחננים אליך. • קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ – הקשב ושמע לדבריהם, לתחינתם. |
| Title |
אלי ציון ועריה |
|---|---|
| Cycle of the Year |
תשעה באב |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
Have more information? Found a mistake?
