|
לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי לְךָ יָדַי לְךָ רַגְלַי וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי לְךָ עַצְמִי לְךָ דָמִי וְעוֹרִי עִם גְּוִיָּתִי לְךָ עֵינַי וְרַעְיוֹנַי וְצוּרָתִי וְתַבְנִיתִי לְךָ רוּחִי לְךָ כֹחִי וּמִבְטַחִי וְתִקְוָתִי לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי לְךָ יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי לְךָ תוֹדֶה יְחִידָתִי לְךָ מַלְכוּת לְךָ גֵאוּת לְךָ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה הֱיֵה עֶזְרִי בְּצָרָתִי לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל כְּיוֹלֵדָה בְּאַנְחָתִי לְךָ שִׂבְרִי רְפָא שִׁבְרִי וְאֶת צִירִי וּמַכָּתִי לְךָ אֶהֱמֶה וְלֹא אֶדְמֶה עֲדֵי תָּאִיר אֲפֵלָתִי לְךָ נֶצַח בְּךָ אֶבְטַח וְאַתָּה הוּא אֱיָלוּתִי לְךָ אֶזְעַק בְּךָ אֶדְבַּק עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי לְךָ אֲנִי בְּעוֹדִי חַי וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי לְךָ אוֹדֶה וְאֶתְוַדֶּה עֲלֵי חֶטְאִי וְרִשְׁעָתִי לְךָ יִשְׁעִי סְלַח רִשְׁעִי וְאֶת פִּשְׁעִי וְאַשְׁמָתִי לְךָ אִכַּף וְאֶפְרֹשׁ כַּף שְׁמַע נָא אֶת תְּחִנָתִי לְךָ אֶבְכֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה בָּרֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי לְךָ חֶסֶד לְךָ חֶמְלָה חֲמֹל עַל כָּל תְּלָאוֹתִי וְגָדוֹל מִנְּשׂוֹא חֶטְאִי וְגָדְלָה יַָד מְשׁוּבָתִי וְלָכֵן גָּדְלוּ צִירַי וְקָצַרְתִי זְרִיעָתִי וְאוֹי עָלַי וְהָהּ לִי אִם תְּדִינֵנִי כְּרִשְׁעָתִי וְיִצְרִי צוֹרְרִי תָמִיד כְּמוֹ שָׂטָן לְעֻמָתִי יְעָצַנִי וּפִתָּנִי בְּמוֹעֵצוֹת לְרָעָתִי וְעָלָיו לֹא עֲלֵי בִּלְתּוֹ חֲמָסִי עִם תְלוּנָתִי וְעֵת יַעֲלוּ עֲלֵי לִבִּי עֲוֹנוֹתַי בְּמִטָּתִי מְאֹד אֶפְחַד וְגַם אֶרְעַד מְאֹד יִגְדַּל מְהוּמָתִי וְאֶרְגַּז עֵת אֱהִי זוֹכֵר לְפָנֶיךָ מְעֻוָתִי וְאֶעֱמֹד נֶגְדְּךָ עֵרוֹם וּמַה תִהְיֶה תְשׁוּבָתִי בְּיוֹם בִּי יַעֲנֶה כַּחְשִׁי וְאֹכַל מִפְּרִי דָתִי וְיָבוֹאוּ יְמֵי שִׁלוּם וְתִקְרַב עֵת פְּקֻדָתִי וְשִׁמְעָךְ עֵת שְׁמַעְתִּיהוּ מְאֹד זַעְתִּי וְיָרֵאתִי וּמִי יַעֲמֹד לְפָנֶיךָ וּמִי יִהְיֶה תְמוּרָתִי וְאֵיךְ חֶשְׁבּוֹן לְךָ אֶתֵן וְאֵיךְ אֶצְדַּק בְּטַעֲנָתִי וְאָשַׁמְתִּי וְאָרַבְתִי וּבָגַדְתִּי וּבָזִיתִי וְגָזַלְתִּי וְגָנַבְתִּי הֲרֵעוֹתִי וְהִרְשַׁעְתִּי וְגַם זַדְתִּי וְחָמַסְתִּי וְחָטָאתִי וְהֶחְטֵאתִי וְטָעִיתִי וְיָעַצְתִּי וְכִזַּבְתִּי וְכָפַרְתִּי וְלוֹצַצְתִּי וְגַם לַצְתִּי וּמָרַדְתִּי וּמָרִיתִי וְנִאַצְתִּי וְנִאַפְתִּי וְסָרַרְתִּי וְסָרַחְתִּי וַעָוִיתִי וְהֶעֱוֵיתִי וּפָשַׁעְתִּי וּפָגַמְתִּי וְצָרַרְתִּי וְצִעַרְתִּי וְקִלַּלְתִּי וְקִלְקַלְתִּי וְרָשַׁעְתִּי וְשִׁחַתְתִּי וְתִעַבְתִּי וְתָעִיתִי וְסַרְתִּי מִדְּרָכֶיךָ וְכִסַּתְנִי כְלִמָּתִי וְהִגְדַּלְתִּי עֲשׂוֹת רֶשַׁע וְהֶחֱזַקְתִּי בְּרִשְׁעָתִי וְכִחַשְׁתִי וּמָעַלְתִּי וְעָשַׁקְתִּי וְרַצּוֹתִי וְחָטָאתִי בְּרֵאשִׁיתִי וְרָשַׁעְתִּי בְּאַחֲרִיתִי וְאָשַׁמְתִּי בְּיַלְדוּתִי וּבָגַדְתִּי בְּזִקְנָתִי וּבָחַלְתִּי בְּתוֹרָתְךָ וּבָחַרְתִּי בְּתוֹרָתִי וְעָזַבְתִּי רְצוֹנְךָ וְהָלַכְתִי בְּתַאֲוָתִי וְהִשְׁלַמְתִּי רְצוֹן יִצְרִי וְלֹא בַּנְתִּי לְאַחֲרִיתִי וְהִרְבֵּיתִי לְהוֹסִיף חֵטְא עֲלֵי רִשְׁעִי וְחוֹבָתִי וְלָכֵן כִּסְּתָה פָנַי כְּלִמָּתִי וְגַם בּוֹשְׁתִּי וְאֵין לִי בִּלְתְּךָ מָנוֹס וּמִמָךְ הִיא סְלִיחָתִי וּמוֹחֵל בִּלְתְּךָ אַיִן וּמֵאִתָּךְ מְחִילָתִי וְאִם תָּבִיא בְּמִשְׁפָּט עַבְ- דְּךָ מַה הִיא גְבוּרָתִי וּמָה אֲנִי וּמַה חַיָּי וּמַה כֹּחִי וְעָצְמָתִי כְּקַשׁ נִדָף מְאֹד נֶהְדָּף וְאֵיךְ תִזְכֹּר מְשׁוּגָתִי וְנֶאֱלַמְתִּי וְנִכְלַמְתִּי וְכִסַּתְנִי כְלִמָּתִי רְצוֹנָךְ אֶשְׁאֲלָה תָּמִיד לְמַלְּאוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וְהֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנוֹתַי וְחַטָּאתִי וְהַבֵּט רֹב תְלָאוֹתַי וְדַלוּתִי בְּגַָלוֹּתִי וְאַל נָא תַּעְלֵם אָזְנָךְ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי עֲרֹב עַבְדָּךְ לְטוֹבָה גַּם אֱמֹר נָא דַי לְצָרָתִי וְהַרְאֵנִי תְשׁוּעָתָךְ בְּטֶרֶם יוֹם תְּמוּתָתִי וְיוֹם נָפְלִי בְּפַח מוֹקְשִֵׁי סְמֹךְ נָא אֶת נְפִילָתִי וְלַעֲנָה שָׂבְעָה נַפְשִׁי עֲדֵי קַצְתִּי בְְּחַיָּתִי עֲשֵׂה עִמִּי לְטוֹבָה אוֹת וְקוּמָה נָּא לְעֶזְרָתִי הֲכִי אַתָּה מְנַת חֶלְקִי וְרִנָּתִי וְטוֹבָתִי וְגוֹרָלִי וּמַהֲלָלִי וְכָל גִּילִי וְשִׂמְחָתִי שְׂשׂוֹן לִבִּי וְאוֹר עֵינַי וּמָעֻזִי וְחֶמְדָתִי וּמַרְגּוֹעִי וְשַׁעֲשׁוּעִי מְנוּחָתִי וְשַׁלְוָתִי הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ וְלָךְ תִהְיֶה עֲבוֹדָתִי הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה וְתִרְצֶה אֶת תְשׁוּבָתִי וְהוֹרֵַנִי דְרָכֶיךָ וְיַשֵּׁר אֶת נְתִיבָתִי וְתִשְׁמַע אֶת תְְּפִלָּתִי וְתַעֲנֶה אֶת עֲתִירָתִי בְּכָל לִבִּי דְְּרַשְׁתִּיךָ עֲַנֵנִי יָהּ דְּרִישָׁתִי אֲנַסֵּךָ אֶת דְּמָעַי לָךְ מְחֵה חֶטְאִי בְּדִמְעָתִי וְנַפְשִׁי אָמְרָה חֶלְקִֵי יְיָ הִיא וְנַחֲלָתִי אֱסֹף נָא אֶת עֲוֹנוֹתַי בְּחַסְדַָּךְ יוֹם אֲסִיפָתִי וְיוֹם לֶכְתִּי לְפָנֶיךָ רְצֵה נָא אֶת הֲלִיכָתִי וְעִם עוֹשֵׂי רְצוֹנֵֶךְ תְּנָה שְׂכַר פְּעֻלָּתִי וְתִשְׁלַח מַלְאֲכֵי הַחֵן וְיֵצְאוּ נָא לְעֻמָּתִי וְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ יֹאמְרוּ בְּקוֹל אֶחָד בְּבִיאָתִי יְבִיאוּנִי לְגַן עֶדְנָךְ וְשָׁם תִּהְיֶה יְשִׁיבָתִי וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרֶךָ וְשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתִי וְאוֹר גָנוּז לְפָנֶיךָ יְהִי סִתְרִי וְסֻכָּתִי וְתַחַת צֵל כְּנָפֶיךָ תְּנָהָ נָּא אֶת מְחִצָתִי |
|
שירו של ר' אברהם אבן עזרא, מגדולי משוררי ספרד, הפותח את תפילת ערב יום הכיפורים (לפני 'כל נדרי') במנהגים הספרדיים. במהלך הדורות יוחס הפיוט גם לר' יהודה הלוי אולם לפי דעת המחקר, מחברו של הפיוט הוא ראב"ע. זהו שיר אישי מאד. ברגש עז מבע פורש המשורר את צפונות לבו ואת רגשותיו העמוקים, את כמיהתו והשתוקקותו אל האל ואל קרבתו. הוא מודה לאל על כל אשר קיבל ממנו – מעצם היותו וחיותו ועד למיתתו ומבקש מחילה על חטאיו ומשוגותיו. הכול נעשה בלשון יחיד. פרק מרכזי בשיר תופס וידוי המשורר על חטאיו, וידוי המנוסח אף הוא באופן אישי, אף שהוא נשען על נוסח הוידוי הקיים בתפילה. כשהוא בוש, נכלם וחרד, מתוך תחושת אפסות עצמית והתמסרות מוחלטת, מונה ר' אברהם אבן עזרא אחד לאחד את כל אשר העווה והרשיע, ופונה בתחינה אל רחמיו וחמלתו של הקב"ה. בסופו של הווידוי והפיוט פורש המשורר את בקשתו לזכות להגיע לגן עדן, עם פטירתו מן העולם, ולחסות תחת צל כנפיו של האל. באופן עדין וציורי להפליא הוא מתאר את המלאכים שיקדמו את פניו לשלום ויובילו אותו לגן עדן – שם ייהנה מהאור הגנוז ומצל השכינה. אפשר לשער שהפיוט יועד במקור להיאמר טרם מיתה, מעמדת מוצא של וידוי ושל התבוננות לאחור על החיים, המעשים והרגשות. שפתו האישית של הפיוט והרגש הפועם המובע בו, העמידה החשופה נוכח החטאים ומול האל – הקנו לו מעמד של כבוד הן בתפילות יום הכיפורים הן בפיוט המתחדש של ימינו. שני לחנים חדשים חוברו לפיוט – האחד של מאיר בנאי ובביצועו, והשני של יאיר גדסי, לחן שזכה לפופולאריות רבה ולמבצעים שונים. |
|
• וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי - ממך כל תנועותי ואופיי. |
| Title |
לך אלי תשוקתי |
|---|---|
| Cycle of the Year |
יום כיפור;ימים נוראים;לכל עת;סליחות;פסח |
| Prayer Time |
אחר |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
• וּמִמָּךְ הִיא תְּכוּנָתִי - ממך כל תנועותי ואופיי.
• לְךָ עַצְמִי - לך עצמוּתי וגם עצם מהותי.
• וְרַעְיוֹנַי - מחשבותי.
• וּמִבְטַחִי וְתִקְוָתִי - בך אני בוטח ואליך אני מקווה.
• כְּשֶׂה אַקְרִיב - את לבי ודם חלבי.
• וְעוֹלָתִי - קורבן עולה.
• יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי - האל הוא אחד ויחיד, אך לא מתוך מנין שיש שני אחריו.
• יְחִידָתִי - החלק הגבוה של הנפש (מתוך חמשת חלקי הנפש).
• גֵאוּת - רוממות.
• לְךָ תֵאוֹת תְּהִלָּתִי - לך נאה להלל.
• לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה - אתה העזר בצרה.
• לְךָ אוֹחִיל בְּעֵת אָחִיל - לך אייחל ואקווה, בעת כאב וצרה.
• שִׂבְרִי - תקוותי.
• רְפָא שִׁבְרִי - רפא את מכתי, כאבי.
• צִירִי - כאבי.
• לְךָ אֶהֱמֶה - אליך אתפלל ואהמה כיונה. עפ"י תהילים נה, יח: עֶרֶב וָבקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי.
• וְלֹא אֶדְמֶה - לא אשתוק.
• אֱיָלוּתִי - כוחי, עפ"י תהילים כב, כ: וְאַתָּה ה' אַל-תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה.
• עֲדֵי שׁוּבִי לְאַדְמָתִי - עד שאמות.
• אִכַּף - אתכופף, אכוף את עצמי. מיכה ו, ו: בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם.
• וְאֶפְרֹשׁ כַּף - בתפילה.
• וְגָדְלָה יַָד מְשׁוּבָתִי - רבו חטאי. משובתי מלשון שובבות, כפי שמופיע בהושע יד, ה: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ.
• וְקָצַרְתִי זְרִיעָתִי - מה שזרעתי אני קוצר, לפי המעשים שעשיתי כך התוצאות.
• וְיִצְרִי צוֹרְרִי - יצרי הוא כאויב לי.
• בְּמוֹעֵצוֹת - בעצות.
• וְעָלָיו לֹא עֲלֵי בִּלְתּוֹ - עליו בלבד.
• חֲמָסִי - כעסי.
• מְהוּמָתִי - פחדי, חרדתי.
• וְאֶרְגַּז - אהיה באי שקט, אי רגיעה.
• מְעֻוָתִי- עוונותי.
• עֵרוֹם - חסר מילים, ללא זכויות או מעשים טובים.
• כַּחְשִׁי - השקר שלי, התכחשותי לדרך האמת.
• מִפְּרִי דָתִי - פרי מעשי, תוצאות התנהגותי.
• יְמֵי שִׁלוּם - ימי שילום הדין.
• עֵת פְּקֻדָתִי - יום המיתה.
• וּמִי יִהְיֶה תְמוּרָתִי - מי יהיה במקומי ככפרה.
• וְאָשַׁמְתִּי וְאָרַבְתִי וכו'- המשורר מונה את חטאיו על פי סדר א-ב, בדומה לסדר הוידוי על חטאים.
• בְּרֵאשִׁיתִי - בצעירותי.
• בְּאַחֲרִיתִי - בסוף ימי.
• וּבָחַרְתִּי בְּתוֹרָתִי - עשיתי מה שלבי חפץ.
• וְלֹא בַּנְתִּי לְאַחֲרִיתִי - לא חייתי במודעות לרגעיות החיים ולכך שסופו של אדם למות.
• וְאֵין לִי בִּלְתְּךָ מָנוֹס - רק אתה לי מקלט ומחסה.
• וּמוֹחֵל בִּלְתְּךָ אַיִן - אין מוחל כמוך.
• וְאִם תָּבִיא בְּמִשְׁפָּט עַבְדְּךָ - אם תדון אותי לפי מעשי, עפ"י הפסוק בתהלים קמג, ב: וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי.
• מַה הִיא גְבוּרָתִי - כל גבורתי היא כאין בעומדי לפניך בדין.
• כְּקַשׁ נִדָף מְאֹד נֶהְדָּף - אני כמו עלה נידף ברוח שכל רוח מצויה יכולה להעיפו ולהודפו.
• מְשׁוּגָתִי - שגגותי וחטאי.
• וְנֶאֱלַמְתִּי וְנִכְלַמְתִּי - שתקתי מבושה.
• וְכִסַּתְנִי כְלִמָּתִי - בושה כיסתה אותי.
• רְצוֹנָךְ אֶשְׁאֲלָה תָּמִיד לְמַלֹּאְת אֶת שְׁאֵלָתִי - רצוני לעשות את רצונך ובקשתי שתיענה לשאלתי.
• וְהֶרֶב כַּבְּסֵנִי - כבס אותי הרבה על מנת לנקות ולטהר אותי מחטאי, עפ"י תהלים נא, ד: הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.
• תְלָאוֹתַי - צרותי.
• וְאַל נָא תַּעְלֵם אָזְנָךְ - אל תתעלם מתחינתי, עפ"י הפסוק באיכה נג, נו: קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי.
• עֲרֹב עַבְדָּךְ לְטוֹבָה גַּם - היה ערב לי, קח אותי תחת חסותך ועשה אתי טוב, עפ"י תהלים קיט, קכב: עֲרב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים.
• יוֹם תְּמוּתָתִי - יום מותי.
• וְיוֹם נָפְלִי בְּפַח מוֹקְשִֵׁׁי סְמֹךְ נָא אֶת נְפִילָתִי - בעת שאני נופל בפח שטומנים לי אויבי או יצרי, תמוך ועזור לי.
• וְלַעֲנָה שָׂבְעָה נַפְשִׁי - שבעתי צרות ומרורים. לענה הוא צמח מר.
• עֲדֵי קַצְתִּי בְחַיָּתִי - עד שמאסתי בחיי.
• אַתָּה מְנַת חֶלְקִי - ה' הוא נחלתי וחלקי, עפ"י תהלים טז, ה: ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי.
• וְגוֹרָלִי - חלקי.
• וּמַהֲלָלִי - שמחתי.
• וּמָעֻזִי - כוחי.
• הֲבִינֵנִי עֲבוֹדָתְךָ - עזור לי להבין איך לעבדך.
• הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה - עזור לי לשוב אליך אליך. על פי הפסוק בירמיהו לא, יז: הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי.
• וְתִרְצֶה אֶת תְשׁוּבָתִי - קבל את תשובתי.
• וְהוֹרַנִי דְרָכֶיךָ - הראה לי ולמד אותי את דרך ה', עפ"י תהילים כז, יא: הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי.
• נְתִיבָתִי - דרכי.
• וְתַעֲנֶה אֶת עֲתִירָתִי - היענה לבקשתי, לתפילתי.
• אֲנַסֵּךָ אֶת דְּמָעַי - אשפוך את דמעותי לפניך. המשורר משתמש בלשון ניסוך כמו ניסוך המים שהיה בבית המקדש, בדומה לדימויים שבהם השתמש קודם: כשה אקריב ועולתי.
• מְחֵה חֶטְאִי בְּדִמְעָתִי - מחק את חטאי בזכות דמעותי והחרטה שלי. ובלשון ציורית, השתמש בדמעותי למחות את חטאי.
• חֶלְקִֵי ה' הִיא וְנַחֲלָתִי - עפ"י תהילים קמב, ו: אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִּי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
• יוֹם אֲסִיפָתִי - יום מותי, כפי שמופיע בבראשית כה, ח: וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
• וְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ יֹאמְרוּ - בקשה שהמלאכים יקדמו את פניו בשלום, בבואו לעולם האמת.
• לְגַן עֶדְנָךְ - שאזכה להגיע לגן עדן.
• וְאֶתְעַדֵּן בְּאוֹרֶךָ - המשורר מבקש נחלה בגן עדן עם הצדיקים, כפי שמתואר בתלמוד הבבלי (ברכות יז): "לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
• וְאוֹר גָנוּז לְפָנֶיךָ יְהִי סִתְרִי וְסֻכָּתִי - על פי המדרש האור שנברא ביום הראשון נגנז לצדיקים. המשורר מבקש שיהיה חלקו עם הצדיקים, וישב בסוכה העשויה אור הגנוז לצדיקים.
• מְחִיצָתִי - מקומי.
Have more information? Found a mistake?
