דב סדן (שטוק) נולד בברודי שבגליציה בשנת 1902. הוא היה אוטודידקט שרכש את השכלתו מקריאה מרובה בגיל צעיר, וכך גם הפך לבקיא בשפה העברית. בשנת 1925 עלה ארצה, ונודע עד מהרה כדמות מובילה בעולם הספרות בארץ ישראל. סדן היה חוקר ספרות, סופר, מתרגם, פובליציסט, ולתקופה קצרה גם חבר כנסת. בשנת 1962 התמנה לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, אף שמעולם לא השלים תואר אקדמאי. סדן הוא חתן פרס ישראל לחכמת ישראל לשנת 1968. בין השנים 1944-1927 היה חבר מערכת עיתון 'דבר', ועסק בעיקר בעריכת המוסף הספרותי של העיתון. בין השנים 1970-1952 היה מופקד על הקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. סדן דאג להפקיד את חומרי הארכיון שלו בספריה הלאומית באופן זוחל במשך עשרות שנים, משנת 1964 ועד לפטירתו בשנת 1989. הוא היה מיודד עם מנהל מחלקת הארכיונים, מר רפי ויזר, והעביר לו בהזדמנויות תכופות חומרי מחקר וטיוטות מאמרים שמלאכתם הסתיימה. לאחר מותו של סדן נאסף עזבונו הגדול, ובשנים 2019-2017 סודר הארכיון במלואו במחלקת הארכיונים בספריה הלאומית. הארכיון כולל התכתבות ענפה, כתבי יד רבים של סופרים, חלקם סופרים נשכחים, שכתביהם נשלחו או מצאו את דרכם אל סדן, גזרי עיתונים בתחומים מגוונים, טיוטות וחומרי הכנה למחקריו של דב סדן, ומעט תצלומים.
Language:
שפה נוכחית
