אהבתה של תרזה די-מון
אילנית | [1970]
اللغة:
שפה נוכחית
אהבתה של תרזה די-מון
لتكبير النص لتصغير النص- تسجيل تجاري
-
מתוך אלבום:
- פסטיבל הזמר תש"ל.
- [תל אביב] : CBS
- [1970] القيمين:
- בראון, יחזקאל (מלחין);
- גולדברג, לאה (מחבר)
تشغيل الأغاني بشكل متسلسل
جزء 1
جزء 2
- جزء 1
-
01.
פתאום עכשיו פתאום היום
-
02.
אהבתה של תרזה די-מון
-
03.
אם תבקשי
-
04.
כוכבים בדלי
-
05.
ילדות
-
06.
רבי עקיבא
- جزء 2
-
01.
ילדי איננו ילד עוד
-
02.
בעיר הזאת שלום
-
03.
אהבת קיץ
-
04.
מים לדוד המלך
-
05.
תרזה יפה
-
06.
שמלת כלולות
تشغيل الأغاني بشكل متسلسل
| מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָאוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף,וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹבאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ.מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִיבַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ,וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹאֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי.הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַטאֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר,עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה -דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד,אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹרעֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ. |
|
"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג. את השיר הלחינה לראושנה נורית הירש וביצעה הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970). "אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים; גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר. גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה. כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן. |
| عنوان |
אהבתה של תרזה די-מון |
|---|---|
| المؤدي |
גל, נירה |
| من |
פסטיבל הזמר תש"ל. |
| شركة التسجيل |
[תל אביב] : CBS |
| تاريخ الإنتاج |
[1970] |
| القائمون على العمل |
בראון, יחזקאל 1922-2014 (מלחין)
גל, נירה 1948- (מבצע) גולדברג, לאה 1911-1970 (מחבר) |
| لغة |
heb |
| رقم النظام |
997009938623105171 |
תנאי השימוש:
حظر النسخ
قد يُحظر نسخ المادة واستخدامها للنشر، التوزيع، الأداء العلنيّ، البثّ، إتاحة المادة للجمهور على الإنترنت أو بوسائل أخرى، إنتاج عمل مشتقّ من المادة (على سبيل المثال، ترجمة العمل وتعديله أو معالجته)، بصيغة إلكترونية أو آلية، من دون الحصول على إذن مسبق من مالك حقوق التأليف والنشر ومن مالكي المجموعة.
لاستيضاح إمكانية استخدام المادة، يرجى ملء استمارة الاستفسار عن حقوق التأليف والنشر
معلومات إضافية:
قد تكون المادة خاضعة لحقوق التأليف والنشر و/ أو شروط اتفاقية.
إذا كنت تعتقد/ين أنّه قد وقع خطأ في المعطيات الواردة أعلاهُ، أو أنّك تعتقد/ين أنّ هناك انتهاكًا لحقوق التأليف والنشر بشأن هذه المادة، فيرجى التوجُّه إلينا من خلال الاستمارة التالية.
MARC RECORDS
عن
-
"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג. את השיר הלחינה לראושנה נורית הירש וביצעה הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970).
"אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים
גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר.
גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה.
כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן.
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
المزيد من الأداء
אהבתה של תרזה די-מון
אילנית
אהבתה של תרזה די-מון
פרגמן, אלון
