• שׁוֹכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה – שוכנת בגלות, המדומה לשדה, לפי מיכה ד, י: חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה וּבָאת עַד בָּבֶל... • עִם אֹהֳלֵי כוּשָׁן – בגלות, בקרב אומות העולם. לפי חבקוק ג, ז: תַּחַת אָוֶן רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן יִרְגְּזוּן יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן. אהלי כושן מתפרשים שם כשבטים נוודים ויש אומרים שכושן הוא שמה הקדום של מדין, או שהכוונה לכושים. בפיוט כאן כנראה הכוונה לישמעאלים. • עִמְדִי לְרֹאשׁ כַּרְמֶל צַפִּי לְהַר בָּשָׁן – פני והביטי אל הכרמל ואל הבשן, כלומר לעבר ארץ ישראל. • לַגַּן אֲשֶׁר נֶחְמַס – לארץ ישראל שנחשפה ושחרבה, לפי איכה ב, ו וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ. (בנוסח המופיע בעותק קדום יותר של יהודי בבל, כתוב נִכְמַס במקום נֶחְמַס, מה שמאפשר פרשנות נוספת של הגן, ארץ ישראל, כמקום מכוסה ונסתר, מעין מקום מפגש סודי לאוהבים). • כַּלָּה – כנסת ישראל. • שְׂאִי עֵינֵךְ וּרְאִי – הרימי עיניך והביטי, לפי נבואת הנחמה של ישעיהו (מט, יח): שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. • עֲרוּגָתֵךְ כִּי נִמְלְאָה שׁוֹשָׁן – ארצך פורחת. • מַה לָּךְ יְפֵה עַיִן – פניה אל האל, יפה עין – מדוע ולמה. הביטוי יְפֵה עַיִן לפי תיאורו של דוד בשמואל א טז, יב. וראו גם בפיוט 'שער אשר נסגר'. • כִּי תַעֲזוֹב גַּנִּי – שסילקת שכינתך מארץ ישראל. • לִרְעוֹת בְּגַן יָקְשָׁן – שעזבת אותי והחלפת אותי בממלכות ערב. לפי בראשית כה, א-ב יקשן הוא מבני קטורה, המזוהה בבראשית רבה סא, ד עם הגר. לכן יקשן הוא כינוי לישמעאלים. הביטוי לִרְעוֹת בְּגַן עפ"י שיר השירים ו, ב: לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. • תַּחַת עֲצֵי דִישָׁן – ממלכות הנוצרים. לפי בראשית לו, כ-כא דישן הוא מבני שעיר בארץ אדום, המזוהים על ידי חז"ל עם הנוצרים. • הָבָה רְדָה לַגַּן תֹֹּאכַל מְגָדִים – רד לגן, שהוא ארץ ישראל. תאכל בגן פירות מתוקים, כלומר תרווה נחת מעם ישראל, לפי שיר השירים ד, טז ...יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו. • יְפַת עַיִן – כנסת ישראל.
|