|
ברח דודי עד שתחפץ / ר' שלמה הבבלי בְּרַח דּוֹדִי עַד שֶׁתֶּחְפָּץ אַהֲבַת כְּלוּלֵינוּ שׁוּב לְרַחֵם כִּי כִלּוּנוּ מַלְכֵי זֵדִים שׁוֹבֵינוּ תוֹלָלֵינוּ הֲרוֹס וְקַעְקֵעַ בֵּצָּתָם מִתִּלֵּנוּ הָקֵם טוּרָךְ נַגֵּן שְׁתִילֵינוּ הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ בְּרַח דּוֹדִי עַד שֶׁיָּפוּחַ קֵץ מַחֲזֶה חִישׁ וְנָסוּ הַצְּלָלִים מִזֶּה יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבוֹהַּ נִבְזֶה יַשְׂכִּיל וְיוֹכִיחַ וְגוֹיִם רַבִּים יַזֶּה חֲשֹוֹף זְרוֹעֲךָ קְרוֹא כָזֶה קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי יִגַּל יִגַּשׁ קֵץ קִצְבִי דַּלּוֹתִי מִשְּׁבִי לַעֲטֶרֶת צְבִי תְּעוּבִים תְּאֵבִים הַר צְבִי וְאֵין מֵבִיא וְנָבִיא וְלֹא תִשְׁבִּי מְשַׁוִּי מְשִׁיבִי רִיבָה רִיבִי הָסֵר חוֹבִי וּכְאֵבִי וְיֵרֶא וְיֵבוֹשׁ אוֹיְבִי וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי בְּנִיבִי זֶה דּוֹדִי גּוֹאֲלִי קְרוֹבִי רֵעִי וַאֲהוּבִי אֵל אֱלֹהֵי אָבִי בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְּאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם |
|
פיוט מסוג "גאולה" לחג הפסח במסורת אשכנז, שהיה נאמר בעבר בצמוד לברכת 'גאל ישראל' (לפני תפילת העמידה) בשחרית של החג ובשבת חול המועד. היום אין נוהגים לאומרו בתפילה, אך שרים אותו ב"טישים" חסידיים בסעודות החג. כמו אחרי פיוטי גאולה נוספים, גם אחרי פיוט זה נהגו לומר את המשפט "בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים וְתָבִיא גְּאֻלָּה לִבְנֵי בְּנֵיהֶם". מחברו של הפיוט הוא ר' שלמה הבבלי, בן המאה ה-10, והוא הציב אותו בסוף "מערכת יוצר" מפוארת שחיבר לחג הפסח - "אור ישע מאושרים". כל אחד מבתי הפיוט פותח בקריאה "ברח דודי" - קריאה הלקוחה מהפסוק החותם את שיר השירים. הפיוט כולו עומד בהשפעה ברורה של מגילת שיר השירים, מגילה הרצופה געגוע, אהבה ומרדפים הדדיים. מצוקת הגלות המלווה ברגש משיחי חזק היא העומדת מאחורי פיוט גאולה זה, שבו אזכורים צפופים של אהבת שיר השירים ותשוקת ההתאחדות המופיעה בה, לצד תיאורים שונים של המשיח הלקוחים בעיקר מישעיהו. בריחת הדוד המתוארת בפיוט היא ביטוי למצב המרוחק של הגלות, שתסתיים כאשר תחפץ האהבה ויפוח הקץ. |
| • בְּרַח דּוֹדִי – התרחק, אהובי, ה'. לפי הפסוק החותם את שיר השירים (ח, יד) בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים. • עַד שֶׁתֶּחְפָּץ אַהֲבַת – עד שתתעורר האהבה, עד יעלה הרצון מלפניך לגאול אותנו. לפי הפסוקים משיר השירים (ב, ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. וכן ראו שם ג, ה; שם ח, ד. • אַהֲבַת כְּלוּלֵינוּ – האהבה שהיתה כאשר הייתי כלה, לפי ירמיהו ב, ב: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. • שׁוּב – חזור. • כִלּוּנוּ – השמידו אותנו. • זֵדִים – רשעים. • שׁוֹבֵינוּ תוֹלָלֵינוּ – אויבינו, מי שלקחו אותנו בשבי. לפי המזמור שנאמר על נהרות בבל (תהלים קלז, ג): כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן. • וְקַעְקֵעַ בֵּצָּתָם – השחת את ביצתם, זוהי לשון קללה (ראו ירושלמי עבודה זרה כז ע"ב). • מִתִּלֵּנוּ – מארצנו החרבה. • טוּרָךְ – הרך, הר ציון. • נַגֵּן שְׁתִילֵינוּ – נגן מלשון נגינה, רינה. שמח את בנינו, שתילים ככינוי לעם ישראל עפ"י הלשון בתהלים קכח, ג: ...בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. • הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ – הגואל עומד וממתין כבר מאחורי קיר ביתנו. פסוק הוא משיר השירים ב, ט: דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. • עַד שֶׁיָּפוּחַ קֵץ מַחֲזֶה – עד שינשוב, עד שיתעורר ויגיע זמנו של הקץ, אותו חזו הנביאים. שיבוץ הוא משיר השירים ב, יז עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר, וראו עוד שם ד, ו. • חִישׁ – מהר. • וְנָסוּ הַצְּלָלִים – תברח הגלות, המדומה לצל, זמן של אפילה. זהו המשך הפסוקים הנזכרים הפותחים במלים 'עד שיפוח'. • מִזֶּה – מכאן, מאיתנו. • יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבוֹהַּ נִבְזֶה יַשְׂכִּיל – עם ישראל, הראוי לו שמעמדו יהיה גבוה ונשא ובמקום זאת הוא בזוי בגויים. כל אלו תארים בהם מתאר ישעיהו הנביא את מלך המשיח. כאן משתמש המשורר בתארים אלו הן כמכוונים אל המשיח והן אל עם ישראל. ראו ישעיהו נב, יג הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד, וכן שם נג, ג נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. גם פסוק זה מדבר על מלך המשיח. • יַשְׂכִּיל וְיוֹכִיחַ – ילמד, יאלף דעת. ביטויים אלו שאולים הן מהפסוק הנזכר הן מהאמור על המשיח בישעיהו ב, ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים... • וְגוֹיִם רַבִּים יַזֶּה – יטיף לגויים רבים או יטיף את דמם של גויים רבים. גם זהו פסוק המדבר במלך המשיח בישעיהו (נב, טו): כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ. • חֲשֹוֹף זְרוֹעֲךָ – גלה גבורתך, לפי ישעיהו נב, י: חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. • קְרוֹא כָזֶה – קרא כך: • קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה – הנה נשמע קולו של הגואל הקרב ובא. זהו שיבוץ מפסוק בשיר השירים (ב, ח) המדבר בהופעת האהוב, הוא הקדוש ברוך הוא: קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת השיבוץ כאן יפה במיוחד שכן זהו רק חלק מהפסוק והקורא משלים בתודעתו את המלה החסרה – בָּא. • בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי – זהו המשך הפסוק האחרון בשיר השירים, שממנו הציטוט הפותח את כל הבתים. הדמיון לצבי מדגיש את המהירות ואולי גם את יופיו של הדוד. • יִגַּל – יתגלה. • יִגַּשׁ – יגיע. • קֵץ קִצְבִי – הסוף הקצוב לי. • דַּלּוֹתִי מִשְּׁבִי – נעשיתי דל, שפל וחלש, בגלות. • לַעֲטֶרֶת צְבִי – לגדולה ותפארת. ממעמדי השפל כיום אהפוך להיות במעמד נישא,כעטרת לכל הגויים. הביטוי לקוח מהפסוק בישעיהו כח, ה: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ. • תְּעוּבִים – שנואים, אלו ישראל. • תְּאֵבִים הַר צְבִי – משתוקקים לארץ ישראל. הביטוי לקוח מדניאל יא, מה וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ. • וְאֵין מֵבִיא – אין מי שמביא אותם לשם. • וְנָבִיא – שהנבואה פסקה בגלות. • וְלֹא תִשְׁבִּי – ולא הגיע עדיין אליהו התשבי מבשר הגאולה, לפי מלאכי ג, כג: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. • מְשַׁוִּי – מי ששם אותי, מי שמניח לי, ה'. אולי גם מי שאני משוה אותו לנגדי תמיד. • מְשִׁיבִי – מי שישיב אותי, ה'. • רִיבָה רִיבִי – לחם את מלחמתי, לפי תהלים קיט, קנד: רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי. • חוֹבִי – חטאי. • וְיֵרֶא – ויראה. • וְיֵבוֹשׁ אוֹיְבִי – כפי שאומר דוד בתהלים ו, יא: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע. • וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי בְּנִיבִי – ואענה למי שמקלל ומחרף אותי בדיבורי, לפי משלי כז, יא: חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר. • זֶה דּוֹדִי – זה אהובי, לפי שיר השירים ה, טז חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם. • גּוֹאֲלִי קְרוֹבִי – מילות הסיום של הפיוט מובילות אל ייעודו כפיוט גאולה. צמד המלים גואל וקרוב מופיע במגילת רות (ג, יב): ...וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי. |
| عنوان |
ברח דודי עד שתחפץ / חסידות בובוב / צבי מסטבוים |
|---|---|
| تقليد |
חסידות צאנז - חסידות בובוב |
| لحن تراثي |
ברח דודי עד שתחפץ / חסידות בובוב |
| מאפייני הקלטה -ara |
מסחרי |
| السلم الموسيقي |
כללי |
| دورة العام |
פסח |
| ملحن |
ללא מלחין ידוע |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
