|
מלך גואל ומושיע / ר' משה חוצין מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה מַחֲזִיק רִפְיוֹן יְדֵי רָשִׁים כִּי הוֹצִיא בְּחֹדֶשׁ אָבִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמוּשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים שְׁמוֹ יַחְדָּו נְרוֹמֵמָה עֲלֵי נֵבֶל וַעֲלֵי עָשׂוֹר כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ וַיּוֹצִיא עַמּוֹ מִמָּצוֹר וְהוּא צִוָּה אֱלֵי עַמּוֹ קְחוּ לָכֶם שֶׂה בֶּעָשׂוֹר לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא יָשׂוֹר עַל אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים הָעָם עָשׂוּ אֶת פִּסְחֵיהֶם בִּלְתִּי פַחַד מִמִּצְרַיִם בְּשִׁירֵי זִמְרָה וּתְהִלָּה בִּשְׁלֹשׁ כִּתּוֹת מַחֲנַיִם אָכְלוּ אוֹתוֹ עֲלֵי מַצּוֹת וּמְרוֹרִים בְּהָעַרְבַּיִם בִּלְתִּי מְבֻשָּׁל בַּמַּיִם וְנָא כִּי אִם צְלִי אִשִּׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים חֹסֶן יֶשַׁע יְמִינוֹ אֵל הֶרְאָה לְהוֹשִׁיעַ לָמוֹ כִּי הִשְׁקִיף מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ הָעָם מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ דַּם פֶּסַח וְדַם הַמִּילָה אֲזַי עָבַר הוּא בְּעַצְמוֹ לְמִצְרַיִם וְאֶת עַמּוֹ הוֹצִיא מֵעַבְדוּת לְחָפְשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים חָזָק חוּשָׁה שְׁלַח זָרִים לִבְנֵי אֱדוֹם וּפִילַגְשִׁים שִׂימֵם כְּמַהְפֵּכַת עָרִים עָרֵי אַשּׁוּרִים וּלְטוּשִׁים וְתַכְנִיעַ גְּאוֹן זָרִים וּשְׁלַח לְעַם לְךָ דוֹרְשִׁים הָאָדוֹן אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים בְּנִיסָן רֹאשׁ הָחֳדָשִׁים הוֹדוּ לָאֵל כִּי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים |
|
פיוט לחודש ניסן ולחג הפסח במסורת יהודי בבל. חיבה מיוחדת נודעת לו בקרב יהודי בבל שנוהגים לשיר אותו גם במהלך ליל הסדר עצמו. הפיוט נכתב ע"י ר' משה ב"ר צדקה חוצין, מחכמי ומשוררי בבל במאה ה-18, ושמו חתום בראשי הבתים. יהודי בבל נוהגים להחל בשירת הפיוט הזה מיד לאחר פורים, ושירתו מבשרת את חודש ניסן העומד בפתח ואת בואו של חג הפסח. הפיוט מעורר לשמחה על חודש ניסן, ראש וראשון לחודשים, המביא בכנפיו את חג הפסח וגאולת מצרים, הגאולה הראשונה, המסמלת את הגאולה המיוחלת, שעל פי חז"ל, עתידה אף היא להתרחש בניסן. |
| • מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ - הקב"ה, שהוא מלכו של עולם וגואלם ומושיעם של עם ישראל. זוהי לשון ברכת "גאל ישראל" הנאמרת לפני תפילת העמידה: ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע. • אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים - האל הנערץ בקרב הקדושים, המלאכים. ע"פ תהלים פט, ח: אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו. • וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה - הקב"ה מחזק את כוחם של ישראל החלשים בגלותם, ע"פ ישעיהו מ, כט: נֹתֵן לַיָּעֵף כּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה. • מַחֲזִיק רִפְיוֹן יְדֵי רָשִׁים - הקב"ה מחזק את ישראל הדלים והרפים, החלשים. • בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמוּשִׁים - בני ישראל יצאו ממצרים עם כלי זין, ככתוב בשמות יג, יח: וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וחז"ל דרשו: חמושים עלו - רק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים. • הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים - חודש ניסן, החודש בו יצאו ישראל ממצרים, הוא החודש הראשון למניין החודשים, כפי שנצטוו על כך ישראל בשמות יב, ב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: • שְׁמוֹ יַחְדָּו נְרוֹמֵמָה - נשבח יחד את הקב"ה, ע"פ תהלים לד, ד: גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. • עֲלֵי נֵבֶל וַעֲלֵי עָשׂוֹר - נשיר בליווי כלי נגינה, אלו שהיו נהוגים במקדש, ע"פ תהלים צב, ד: עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. • כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ - הקב"ה זכר את הבטחתו לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כי יגאל את עם ישראל לאחר תקופה שבה יהיו משועבדים ומעונים, ככתוב בבראשית טו, יג-יד: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: • קְחוּ לָכֶם שֶׂה בֶּעָשׂוֹר - ציווי על קרבן הפסח - לפני שיצאו ישראל ממצרים, נצטוו לקחת שה בי' ניסן, ובי"ד בניסן, ליל יציאת מצרים שנקבע גם כליל חג הפסח, היה עליהם לשחוט אותו ולאוכלו בתנאים מסוימים. שמות יב, ג: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. • הוּא יָשׂוֹר - הקב"ה ישלוט, ישור מלשון שררה. • עַל אֱלֹהִים - על אלהיהם של מצרים והאומות. • הָעָם עָשׂוּ אֶת פִּסְחֵיהֶם - את קרבן הפסח. • בִּשְׁלֹשׁ כִּתּוֹת מַחֲנַיִם - מדיני קרבן הפסח, שהיה נשחט בעזרה בשלוש קבוצות בזו אחר זו, כיוון שהמקום היה צר מלהכיל את כל העם בפעם אחת. • עֲלֵי מַצּוֹת וּמְרוֹרִים בְּהָעַרְבַּיִם, בִּלְתִּי מְבֻשָּׁל... וְנָא כִּי אִם צְלִי - מהלכות קרבן הפסח: בני ישראל נצטוו לאכול את קרבן הפסח בין הערביים (בלילה שבין י"ד לט"ו בניסן=ליל הסדר), קרבן הפסח חייב להיות צלוי באש ולא מבושל או נא(=חי), ויש לאכול עמו מצות ומרור. ככתוב בשמות יב, ו-ט: וְשָׁחֲטוּ אתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם ...וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יאכְלֻהוּ: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ. • חֹסֶן - חוזק, גבורה. • יֶשַׁע יְמִינוֹ - ימינו של ד' פועלת ישועות, ע"פ תהלים כ, ז: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ יְיָ מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. • הִשְׁקִיף מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ - הקב"ה השקיף מהשמיים על עמו כדי לברכו ולגאלו, ע"פ דברים כו, טו: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. • הָעָם מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, דַּם פֶּסַח וְדַם הַמִּילָה - ע"פ הפסוק ביחזקאל טז, ו: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. על פי המדרש נימולו בני ישראל ערב צאתם ממצרים ונתנו על משקוף בתיהם מדם פסח ומדם המילה וזכות שני הדמים האלו עמדה להם להצלתם. • אֲזַי עָבַר הוּא בְּעַצְמוֹ - על הפסוק בשמות יב, ב: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְיָ, דרשו חז"ל שהקב"ה עצמו הוציא את בני ישראל ממצרים, לא באמצעות מלאך או שליח, מדרש שמצוי גם בהגדה של פסח: "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא שליח. אני ה', אני הוא ולא אחר". • חָזָק - הקב"ה. • חוּשָׁה שְׁלַח זָרִים - שלח במהרה אויבים לאומות העולם. • לִבְנֵי אֱדוֹם וּפִילַגְשִׁים - אומות העולם. • כְּמַהְפֵּכַת עָרִים - כמהפכת סדום ועמורה, ביטוי לחורבן, ע"פ ישעיהו א, ז: וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. • אַשּׁוּרִים וּלְטוּשִׁים - אלו העמים שיצאו מקטורה, אחת מנשות הפלגשים של אברהם, כאן במשמעות אומות העולם. • וְתַכְנִיעַ גְּאוֹן זָרִים - תכניע את אומות העולם המתגאות על עם ישראל. • וּשְׁלַח לְעַם ... הָאָדוֹן אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים - ע"פ נבואת הגאולה של מלאכי (ג, א), אחרון הנביאים: הִנְנִי שׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. • בְּנִיסָן רֹאשׁ הָחֳדָשִׁים - על פי מאמר חז"ל (ראש השנה יא, ע"א): בניסן נגאלו (גאולה ראשונה) ובניסן עתידין להיגאל (גאולה אחרונה). |
| عنوان |
מלך גואל ומושיע |
|---|---|
| دورة العام |
לכל עת;פסח |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
