• מַה יָּפִית יָפָה - פנייה לשכינה, עפ"י האמור בשיר השירים ז, ז: מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים. • שַׁחַר נִשְׁקָפָה - גם כאן ביטוי ליופיה של השכינה, הרעיה, שאף הוא לקוח משיר השירים (ו, י): מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. המלים הללו מהדהדות את המדרש על הגאולה העתידית, המדומה לאילת השחר (ראו יומא יד, ע"א). • הֵן לָךְ נִכְסְפָה, רוּחִי תָאֲבָה - ביטויים של געגוע לשכינה. • שַׁעְשׁוּעֵי לִבִּי - בך לבי משתעשע ושמח, ביטוי של חיבה. • בּוֹאִי לִמְסִבִּי - לחופתי, להסב ולחגוג עימי. עפ"י שיר השירים א, יב: עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. • אַל נָא תִדְאָבִי - אל נא תצטערי, כי: • עֵת דּוֹדִים קָרְבָה - עת הגאולה והשראת השכינה קרבה. • הַר צִיּוֹן אֶבְנֶה וגו' - ואז תתקיים הבטחת האל להשיב שכינתו ולגאול את עם ישראל. • אֶפְקוֹד אֶת צֹאנִי - עם ישראל נמשל לצאן במקומות רבים בתנ"ך, למשל ביחזקאל לד, יב, שם מתואר כיצד לעתיד לבוא יפדה האל את צאנו מן הגלות: כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. • אוֹהֲבֵם נְדָבָה - האל מבטיח כי יאהב את עמו, בין אם הם ראויים ובין אם לאו. שיבוץ מהושע, יד, ה: אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה. • בַּת צִיּוֹן - כינוי לכנסת ישראל. • תֶּחְזִי אַפִּרְיוֹן - תראי בבנין בית המקדש. הביטוי אפריון נזכר בשיר השירים ג, ט: אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. רש"י שם מפרש מילה זו כמכוונת אל אהל מועד. • רָצוּף אַהֲבָה - כלי קודש הקודשים שבבית המקדש, עפ"י פירוש רש"י לפסוק בשיר השירים (ג, י): עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. • אֵל עוֹטֶה אוֹרָה - כפי האמור בתפילת השחר, בברכת "יוצר המאורות": עוטה אור כשלמה, נוטה שמיים כיריעה. • דָּגוּל מֵרְבָבָה - מוקף בחילות וצבאות רבים של מלאכים ועושי דברו. עפ"י פרוש רש"י לשיר השירים ה, י: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה.
|