ברכת העבודה (מתוך תפילת העמידה)

o רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל - בקשה שירצה ה' בעמו ישראל על דרך האמור ביחזקאל מג, כז: יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת שַׁלְמֵיכֶם וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם ופירש הרד"ק: ארצה אתכם בקרבנותיכם ויהיה לרצון לפני כי מעשיכם יהיו רצויים לפני.
• וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה - מלשון הכתוב (בראשית ד, ד) וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. כך אנו מבקשים בברכה זו שגם תפילתנו תהיה ראויה ורצויה לפניו.
• וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ - דביר הוא כינוי לבית קודש הקודשים הנמצא בתוך המקדש ושם מונח ארון הברית ככתוב במלכים א (ו, טו): וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'.
• וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל - אשי ישראל הם הקורבנות הנשרפים על המזבח. משום כך יש שהבינו שמילים אלו הם המשך לנאמר קודם, ויש לקרוא כך וְהָשֵׁב הָעֲבודָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל. ברם הפיסוק המקובל הוא לחבר למה שבא אחר כך ולפי זה המשפט הבא מדבר על העתיד וההווה גם יחד.
• וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן - שהתפילה תתקבל במהרה, באהבה וברצון.
• וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ - שתמיד תהיה עריבה ורצויה על ה' עבודתנו - זו שבלב - התפילה, וזו שבמעשה - הקורבנות.
• וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ - משפט זה נמצא רק בנוסח הספרדים והיא תוספת בקשה שגם בעם ישראל יחפוץ ה'.
• וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים - שאנחנו בעצמנו נראה את הגאולה בשוב ה' לציון כמו שנתנבא ישעיהו (נב, ח) קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. בחלק מקהילות הספרדים, בחזרת התפילה, כאשר החזן אומר 'בשובך לציון ברחמים' הקהל עונים "כמאז" ונראה שזה שריד מנוסח עתיק שלו הרבה עדי נוסח (וכן נוהגים האיטלקים עד היום) לומר בברכה "בשובך לציון ברחמים כמאז".
• בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן - חתימת הברכה מבוססת על הבטחתו של הקב"ה ביד הנביא זכריה (ב, יד): רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'.