|
אשרי עין ראתה אוהלינו אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה אָהֳלֵנוּ, בְּשִׁמְחַת קְהַלֵנוּ, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה גִּילֵנוּ, דִּיצַת נַפְשֵׁנוּ, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה הַמְּשׁוֹרְרִים, וְכָל מִינֵי שִׁירִים, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה זְבוּל הַמְּתֻכָּן, חַי בּוֹ שָׁכָן, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה טִירוֹת כְּגֶלֶף, יוֹנְקֵי כֹּהֲנִים עֶשְֹרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רַאֲתָה כְּבוֹד מְנוֹרוֹת, לְאַחַד עֶשְׂרֵה מְכוֹנוֹת, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת, נֶזֶר עָלָיו כַּעֲטֶרֶת, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה שׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֲבָה, עַם שׁוֹאֶבֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ רוּחַ נְדִיבָה, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה פְּרִישַׂת כֹּהִֵּן בּרֶשֶׁם, צוֹעֵק אָנָּא הַשֵּׁם, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה קְהַל קְדוֹשִׁים, רוֹגְשִים בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִים, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה שָׁנִי הַמְּלֻבָּן, מִשְּׂעִיר הַקָּרְבָּן, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה תְּמִידִים קְרֵבִים, בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים, הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ. |
|
פיוט זה נאמר במסורות האשכנזים בסיום 'סדר העבודה' שבתפילת המוסף ביום הכיפורים, והוא מקשר בין תיאור עבודת הכפרה של הכהן הגדול לבין חטיבת הסליחות שלאחריו. יש הבעת צער עמוק על חורבן הבית וביטול העבודה בדרך ייחודית. במקום קינה על חורבן, גלות והרס, יש כאן תיאור של עבודת יום הכיפור והמקדש, תוך חזרה על דאבון הלב שבתגובה לכל היופי הזה שאותו לא זכינו לראות אלא רק לשמוע עליו. הניגוד החד שבין תיאורי השמחה, כגון "אשרי עין ראתה גילנו ודיצת נפשנו", לבין התגובה של המתפללים בזמן שהעבודה בטלה מעצים את תחושת האבדן ומתאים מאוד למעבר בין שני חלקי התפילה. זהו פיוט קדום (יש המתארכים את כתיבתו קודם לשנת 900) המסודר על תבנית א"ב עם מענה של משפט קבוע שמופיע בנוסח זה כבר בסדר רב עמרם גאון. ישנם מספר פיוטים, מאוחרים יותר ככל הנראה, שנכתבו על ידי גדולי משוררי ספרד בימי הביניים(רשב"ג, ריה"ל וראב"ע) בדגם זה. מבנה הפיוט מעיד על כך שהוא נכתב כדי להאמר במענה של חזן וקהל, וישנן קהילות הנוהגות כך גם כיום. |
| • אשרי עין ראתה כל אלה / הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו – המשורר מקנא במי שזכה לראות "כל אלה" ומביע את הצער העמוק שנגרם לשומעים את תיאור סדר העבודה בזמן שהמקדש חרב. • אהלנו – בית המקדש, אולי נקרא כך על שם תחילתו כאוהל מועד. לדוגמא, תהלים טו, א: "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי-יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ". ואולי זהו כינוי לנחלת ישראל שנמלאה שמחה (למשל ישעיהו נד, ב) • קהלנו – כינוי לישראל. • גילנו, ודיצת נפשנו – גילה, דיצה – שמחה. • המשוררים, וכל מיני שירים – הלוויים שהיו שרים בבית המקדש. • זבול המתכן – בית המקדש בבניינו (ראו מלכים א' ח, יג). • חי בו שכן – בו שכן, גר, האל. למשל בתהלים פד, ג: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי". שכן – תיאור נוכחות האל, (ראו למשל שמות כה, ח; מ, לה ועוד) המשורר בחר בלשון עבר כדי להדגיש את ההעדר בהווה. • טירות כגלף – הארמנות והבניינים היפים, אולי של הר הבית. בפיוט הקדום 'טירה' היא כינוי לבית המקדש. כגלף – אולי מקביל לזבול המתכן, כלומר הטירות בבניינן, כמו בשעה שגלפו, בנו, אותן. • יונקי כהנים עשרים וארבעה אלף – היו עשרים וארבע משמרות כהונה, ואולי המספר מסמל אותן. (ייתכן שזהו מספר טיפולוגי, כמו במחלוקת פנחס בה 24,000 איש. זהו גם מספר תלמידיו של רבי עקיבא לפי האגדה). • לאחד עשרה מכונות – כנראה שזהו שיבוש, ובמקור צריך להיות "כיורות" שהם מכלי המקדש, שהוצבו על "מכונות". למעשה היו רק עשרה, אולי הניסוח אחד עשרה (או "אחד ועשרה" לפי כתבי היד) רומז על עשרה הכיורים והמכונות שבבית ראשון מהם נשתייר רק כיור אחד בבית שני. • מזבח מקטר קטורת – לפי שמות ל, א. • נזר עליו כעטרת – לפי שמות ל, ג. • עם שואבת רוח הקדש רוח נדיבה – לפי המדרש שבירושלמי סוכה פרק ה' הלכה א'. ייתכן שהמשורר חרג מתיאורים הקשורים דווקא ליום כיפור או באופן כללי לעבודת בית המקדש בגלל הרושם העז של שמחת בית השואבה ובשל קביעת המשנה (שם) "אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" ההולמת את רוח הפיוט. • פרישת כהן ברשם – אולי לפי משנה יומא (א, ה) המתארת את השבעת הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים: "ואמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין". • צועק אנא השם – כך מתחיל ווידויו של הכהן הגדול על קרבנות החטאת ביום הכיפורים (ראו משנה יומא ג, ח; ד, ב; ו, ב). • קהל קדושים – כינוי לישראל. • רוגשים – ממלאים, גודשים. תיאור של קהל רב. • שני המלבן, משעיר הקרבן – לשון הזהורית האדומה שנקשרה בראש השעיר לעזאזל שהלבינה כסמל למחילת החטאים (לפי משנה יומא ז, ח). • בשער בת רבים – לפי שיר השירים ז, ה. |
| عنوان |
אשרי עין ראתה אוהלינו |
|---|---|
| دورة العام |
יום כיפור |
| موعد الصلاة |
מוסף |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
