|
וּבְכֵן לְךָ תַעֲלֶה קְדֻשָּׁה, כִּי אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ. וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם, וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ, וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ, וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד, וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה, וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת, וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַדִּין. וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן, כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ, מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ, מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה, מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא, מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה, מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה, מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ, מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף, מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר, מִי יֵעָנִי וּמִי יֵעָשֵׁר, מִי יִשָּׁפֵל וּמִי יָרוּם: וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רוֹעַ הַגְּזֵרָה: כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה, וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לּוֹ. אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ: אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם. וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם. כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם: אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. כְּחָצִיר יָבֵשׁ. וּכְצִיץ נוֹבֵל. כְּצֵל עוֹבֵר. וּכְעָנָן כָּלָה. וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת. וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ. וְכַחֲלוֹם יָעוּף: וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ. וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ. שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ. וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ: עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ. בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעַרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ. כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ. דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ. כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: למאמר על ר' מרדכי קרויזר ונוסח התפילה שלו. |
|
פיוט לראש השנה וליום כיפור במסורת אשכנז, שרגעי אמירתו ושירתו מהווים אחד השיאים המרגשים של הימים הנוראים בכלל. זהו פיוט ארץ ישראלי קדום מאד, הידוע גם מן הגניזה הקהירית, עובדה הסותרת את יחוסו של הפיוט לר' אמנון ממגנצא (סביב שנת 1000 לספירה). על פי השערתו של החוקר אברהם פרנקל הכיר ר' אמנון את הפיוט באיטליה (פרנקל איננו שולל את מידת אמיתותו של סיפור קידוש השם של ר' אמנון סביב פיוט זה, ראו על כך בהרחבה כאן במדור עיון בפיוט). הפיוט מושר במהלך חזרת הש"ץ, בקטע ה'קדושה' והוא פותח בתמונה מעוררת אימה של המתרחש בראש השנה בשמים. תמונה זו מבוססת על תיאורי יום הדין באחרית הימים במקרא. בהמשך הפיוט מתוארת חלופיותו ושפלותו של האדם, מול עוצמתו ונצחיותו של האל. הסיפור אודות ר' אמנון ממגנצא מובא בספר אור זרוע (הלכות ראש השנה, רע"ו) שם מסופר אודות גדול הדור, ר' אמנון ממגנצא, שדרש ממנו ההגמון להמיר את דתו, ולאחר הפצרות רבות דחה את שליחיו בהודיעו להם שהוא מבקש להרהר בדבר שלושה ימים. אבל לאחר שיצאו ממנו השליחים נקפו לבו על שהוציא מפיו מלים אלו, והוא צם וחלה ונדכא. ביום השלישי, כששבו אליו שליחי ההגמון, סירב ללכת עמם. ציווה ההגמון להביאו בעל כורחו. כשהובא אליו ר' אמנון, שאל אותו ההגמון מדוע לא הגיע בעצמו במועד שנקבע. השיב לו ר' אמנון: "אני את משפטי אחרוץ, כי הלשון אשר דבר ותכזב לך -דינה לחתכה". וההגמון ענה לו: "לא, כי הלשון לא אחתוך, כי היטב דיברה, אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי - אקצץ, ואת יתר הגוף אייסר". ההגמון ציוה לקצץ את פרקי אצבעות ידיו ורגליו. ובכל פרק נשאל אמנון אם הוא חוזר בו ומוכן להצטרף לאמונה הנוצרית, ור' אמנון - מתוך אמונתו החזקה באלוהי ישראל - מיאן. כשהגיע ראש השנה ביקש מקרוביו להביאו לבית הכנסת עם פרקי אצבעותיו המשומרים, ולהשכיבו אצל שליח הציבור. ובהגיע שליח הציבור לתפילת קדושה ביקש ממנו אמנון להמתין מעט כדי שיקדש את השם הגדול, ופתח באמירת הפיוט הזה. |
| • וּנְתַנֶּה - ונספר. • תֹּקֶף - עוצמת. • הוּא נוֹרָא וְאָיֹם - היום, ראש השנה, מטיל אימה. הלשון עפ"י חבקוק א, ז: אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. • וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ - ראש השנה הוא יום המלכת ה', כמו שאומרת הגמרא במסכת ר"ה טז ע"א: "ואִמרו לפני בראש השנה מלכֻיות זכרונות ושופרות: מלכֻיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? - בשופר". הצירוף מבוסס על דברי בלעם: וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (במדבר כד, ז). • וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ - מלכותך תושתת על חסד. • וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת - לפי ישעיה טז, ה: וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט. • אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד - לפי האמור באבות ד, כב: לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר... הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. • וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת - לפי נוסח הברכה שבמשנה תענית ב, ד "זוכר הנשכחות". • וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת - לפי דברי התלמוד הירושלמי ראש השנה ז, ע"א: "שלש פינקסיות הם: אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים...". • וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא - מעצמו. • וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ - על הפסוק בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ (איוב לז, ז) דרשו בספרי האזינו ב; תענית יא ע"א וכן בזהר ח"א עט ע"א, שכשהאדם נפטר מהעולם הוא חותם על כל מעשיו, ומאשר את הדין. הפייטן שלנו העביר מעשה זה למעשה המתרחש כנראה מדי לילה. כך הבין גם השל"ה שכתב בהגהותיו לחולין יח: "ובשעת השינה בלילה עולה למעלה נשמת כל חי איש יהודי לכתוב ולחתום מעשי היום, שנאמר, ביד כל אדם יחתום וכו'". • וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע - לפי ישעיהו כז, יג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל... הפיטן העביר את שופר הגאולה העתידי לחיזיון השמימי המתרחש מדי ראש השנה. • וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָמַע - עפ"י מלכים א יט, יב: וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְיָ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. • וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן - פחד, לפי תהלים מח, ז: רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה. • הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין - לפי ישעיה כד, כא וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם. • כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין - אפילו צבא השמים אינם זכאים בדין, כפי שנאמר באיוב טו, טו: הֵן בִּקְדשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו. • כִּבְנֵי מָרוֹן - כבני צאן העוברים לפני הרועה והוא מסמן אותם לשבט או לחסד (במקור במסכת ראש השנה מובא גם ביאור אחר, האומר כי משמעו הוא כחילות המלך, אך מההמשך נראה שהפיטן בחר את המשמעות של בני צאן). • וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן - כך נאמר במשנה ראש השנה א, ב: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) 'הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂהֶם'. • כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ - כמו שהרועה מבקר, מונה ובוחן את עדרו. לפי יחזקאל לד, יב: כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכָּל הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם. • מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ - מקלו. • כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה - כמו שנאמר בירמיה לג, יג: עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה. • וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי - תתעכב ותזכור כל אדם. • וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה - תגזור את הדין או תפסוק את זמן החיים. • לְכָל בְּרִיָּה - לכל יצור. • וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם - כתיבת גזר הדין בראש השנה עולה ממה שכתוב בירושלמי ר"ה א, ג נז ע"א "כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכיפורים." • בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן - לשון הפיוט הולמת את מצבם של הבינוניים כפי שעולה מהירושלמי שם, האומר שבראש השנה מוכרע גורלם של הצדיקים הגמורים ושל הרשעים הגמורים, ואילו "בינוניים - כבר ניתן להם עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים". • יַעַבְרוּן - מן העולם, כלומר ימותו. • יִבָּרֵאוּן - ייוולדו. • מִי בְקִצּוֹ - מי ימות בזמן שיועד למותו. • וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ - מי ימות קודם הזמן שהיה אמור למות בו. • מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ ... - מי ימצא מותו במים, ומי ימות באש, וכן הלאה - בחרב, בחיה וכו'. • מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ - למי יהיו חיים נינוחים, ומי חייו יהיו סוערים, יחיה בתנועה ובטלטלה. • מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף - מי יחיה בשקט ומי יחיה בטרדה, ימיו ולילותיו טרופים. • מִי יִשָּׁלֵו - מי יהיה שלו. • וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה - לפי בראשית רבה מד, יג: "שלשה דברים מבטלים גזירות רעות, ואלו הם: תפלה וצדקה ותשובה. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב] (דברי הימים ב ז) 'ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו' - זו תפלה, 'ויבקשו פני' - הרי צדקה כמה דאמר [=כמו שאומר] (תהלים יז) 'אני בצדק אחזה פניך', 'וישובו מדרכם הרעה' - זו תשובה. ואחר כך - (דברי הימים ב ז) 'ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם' (וכן ראו פסיקתא רבתי הוספה א פרשה ד ועוד). • כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ - כמו ששמותיך מרמזים לרחמים (י"ג מדות הרחמים), כך אתה ידוע לתהילה. על פי תהלים מח, יא: כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ. • קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת - קשה להכעיסו ולעומת זאת מתרצה ומתפייס בקלות. לפי דברי המשנה באבות ה, יא זוהי מידת חסידות: קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת - חָסִיד. • כִּי לֹא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה - תעדיף שהחוטא ישוב מדרכו הרעה, וכך לא תיגזר עליו מיתה. לפי יחזקאל יח, לב: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אלקים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ; וכן לפי יחזקאל לג, יא: חַי אָנִי... אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. • אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם וְיוֹדֵעַ יִצְרָם - כיוון שאתה יוצרם אתה מכיר בעוצמתו של היצר שבהם. • אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר - האדם נוצר מעפר, כפי שנאמר בבראשית ג, יט: ...עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. וכן באיוב ד, יט: אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם. • וְסוֹפוֹ לֶעָפָר - האדם נקבר באדמה, כפי שנאמר בבראשית שם. • בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ - האדם משקיע מאמצים גדולים כדי להתקיים ולהתפרנס, לפי איכה ה, ט: בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ. • מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר - אדם נמשל לחרס, שכאשר הוא נשבר אין לו תקנה. • כְּחָצִיר יָבֵשׁ - ימי האדם קצרים כפי שהחציר מתייבש במהירות, ואין להשיבו לירקותו. • וּכְצִיץ - כנבט או כצמח צעיר. • כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל - לפי ישעיה מ, ז-ח: יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. וכן לפי תהלים קג, טו-טז: אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ. כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ. • כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה - חלופיותו וארעיותו של האדם נמשלים לצל ולענן שאין בהם ממש, ושהם חולפים כלעומת שבאו. • כְּצֵל עוֹבֵר - הדימוי לקוח מתהלים קמד, ד אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. • וּכְעָנָן כָּלָה - חיי האדם החולפים והמוות הבלתי הפיך משולים לענן כלה באיוב ז, ט: כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה. • וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ - כך מתואר סופם של החוטאים בישעיה ה, כד: וּפִרְחָם כָּאָבָק יַּעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת. • וְכַחֲלוֹם יָעוּף - לפי איוב כ, ח: כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה. • אֵין קִצְבָּה לִשְׁנוֹתֶיךָ וְאֵין קֵץ לְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ - בניגוד לקצבה הנחתכת לברואים, אתה נצחי. נצחיות האל מופיעה בתהלים קב, כז-כח , שם נאמר על השמים והארץ: הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ. וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. • וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ - אי אפשר להעריך את המידה והשיעור של צבא המלאכים שהוא כמו "מרכבה" לקב"ה. • וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵילוֹם שְׁמֶךָ - אין לומר מפורשות את שמך הנסתר, כפי שנדרשות במדרש קהלת רבה ג, ג מלות הפסוק "גם את העֹלם נתן בלבם"- "הועלם מהם שם המפורש". • נָאֶה לְךָ - הולם אותך. • וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ - בשם ישראל כלול השם אל. וכן נאמר בדברים כח, י וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. • וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְמֶךָ - קדש את שמך על ישראל, האומרים לפניך קדושה מדי יום. באמירת קדושה הם מצטרפים אל שירתם של המלאכים (לפי ישעיה ו, ג קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ). • הַנַּעֲרָץ - כפי שנאמר בתהלים פט, ח אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה. • כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ - כשיחת התוועדותם של המלאכים. • דָּרֵי מַעְלָה - המלאכים. • עִם דָּרֵי מַטָּה - בני האדם. • קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ - אומרים את הפסוק מישעיה ו, ג: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ - שבו חוזר התואר 'קדוש' שלוש פעמים. • כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ - זהו נוסח ההקדמה לקדושה הרגילה בנוסח של 'נעריצך'. |
| عنوان |
ונתנה תוקף / אשכנז ירושלים / מרדכי קרויזר |
|---|---|
| تقليد |
אשכנז - אשכנז כללי |
| لحن تراثي |
ונתנה תוקף / אשכנז ירושלים |
| السلم الموسيقي |
כללי |
| دورة العام |
יום כיפור |
| موعد الصلاة |
שחרית |
| ملحن |
ללא מלחין ידוע |
| لغة |
עברית |
| مستوى الأداء |
1 |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
