• שׁוּלַמִּית – כינוי לכנסת ישראל, לפי שיר השירים ז, א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה... • בְּשִׁיר יָסְפָה – המשיכה לשיר, על אף הצרות, או גם: פסקה מלשיר, מרוב צרות ועינויים. • צוּר קְדוֹשׁ יִשְרָאֵל – כינויים לאלוהים. • מֵרֹב עֹל גָּלוּת יִשְׁמָעֵאל – ישראל נחלשו תחת שלטון עמי האסלאם. • מִמְּצָרִים לָהּ יִגְאַל – יגאל אותה מגלותה. הגלות נתפסת כמצר, מקום מגביל וחונק.. • בְּשָׁלוֹם תָבוֹא לא תֶחְדָּל – ואז תהיה בשלום ושלוה תמידיים שלא ייפסקו. • אִישׁ חָמָס חָדוֹל יֶחֱדַל לא יִמְשׁוֹל בְּעַם יִשְׂרָאֵל – האויב, רשע וגזלן, לא ימשול עוד בעם ישראל. • שׁוּבִי נָא שׁוּבִי – לפי הפסוק שצוטט בביאור הראשון משיר השירים ז, א. • הַיּוֹנָה – אף זה כינוי של עם ישראל בשיר השירים, כפי שנאמר למשל (שם ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ... • גְּאוֹן יִשְׂרָאֵל – כינוי לאלוהים, שהוא גאוותו של ישראל. הביטוי מופיע בהושע (ה, ה; ז, י). • בִּרְנָנָה – בשירה. • פּוֹדֶה – מושיע. • וְגָאוֹל לָהּ מַלְכָּהּ יִגְאַל – אלוהים, מלכה של ציון, יגאל אותה. • יִבְנֶה לָהּ מִבְצָר וּמִגְדָּל – הוא יבצר ויחזק את ארצה. • כִּי פָקַד עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל – כי זכר וגאל את ישראל, כפי שנאמר בהיות ישראל במצרים בשמות ד, לא: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ, וכן ברות א, ו.
|