שירת העשבים

• דַּע לְךָ שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה... - הבית הראשון בשיר מיוסד על תורה ס"ג מתוך ליקוטי מוהר"ן (תניינא) של ר' נחמן מברסלב: "כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר... וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל. וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ', הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל". ר' נחמן, שראה בניגון כשלעצמו עניין חשוב ומהותי (ראו למשל שיחות הר"ן, רעג), מתאר אותו כאן כסמל לייחודיותה של כל בריה בעולמנו: כל בהמה אוכלת דווקא עשב מיוחד, וזוכה להשגחת הרועה המנגן לה ניגון מיוחד, העולה דווקא מתוך המפגש עם המקום המסוים של המרעה ועשביו. מנגד, גם העשבים עצמם תלויים כביכול בניגונו של הרועה, כדי להוציא את יכולתם מן הכוח אל הפועל. הדברים יכולים להיקרא כפשוטם, ועשויים להיקרא גם כמשל לדרכו של המנהיג בכלל.
• כַּמָּה יָפֶה... כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִׁירָה שֶׁלָּהֶם טוֹב מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵׁם... - הבית השני מיוסד על פסקה אחרת המצוטטת מר' נחמן מברסלב (שיחות הר"ן, קסג): "ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: לך עמי לטייל, והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך... כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" (וראו גם ליקוטי מוהר"ן תניינא, יא). ר' נחמן מתבסס כאן על הקטע הידוע בשם 'פרק שירה' ומופיע בספרי מקובלים, ומתאר כיצד הבריאה כולה שותפה בשירה לפני הקדוש ברוך הוא. בעוד ר' נחמן מדגיש את עבודת ה' הבאה מיראה, מדגישה המשוררת את עבודת ה' הבאה משמחה.
• וּכְשֶהַלֵּב מִן הַשִׁירָה מִתְמַלֵּא וּמִשְׁתּוֹקֵק אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... - הבית השלישי אינו מבוסס על תורה מסוימת של ר' נחמן, אך עולה בקנה אחד עם תשוקתו לארץ ישראל, כפי שמשתקפת ברבים מכתביו (ראו למשל שיחות הר"ן, יא). המשוררת חותמת את שירה בפרפראזה על הנאמר קודם: אם בבית הראשון שירת העשבים היא המקור לניגון הרועה - ואין אנו יודעים אם ברועה ממש מדובר, או ברועה אחר - הרי שבבית האחרון שירת העשבים היא המקור לניגון הלב ותשוקתו.