• יְדַעְתַּנִי בְּטֶרֶם תִּצְּרֵנִי – הפייטן פונה לקדוש ברוך הוא ש'ידע' אותו עוד טרם יצירתו, ושהכל גלוי מלפניו. מיוסד על הקדשת הנביא ירמיהו מבטן (ירמיהו א, ד-ה): וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ. • וְכָל עוֹד רוּחֲךָ בִי תִּצְּרֵנִי – כל עוד רוח השם בי, כל עוד אני חי – אתה (האל) תשמור עלי. המשורר חורז את שתי צלעיות הטור ב'צימוד', כלומר, במילה זהה בצליליה ושונה במשמעותה: 'תִּצְּרֵנִי'. הטור כולו מדגיש את תלותו המוחלטת של האדם באל, מן הזמן שקודם ללידתו ('בְּטֶרֶם תִּצְּרֵנִי') ועד יום מותו ('וְכָל עוֹד רוּחֲךָ בִי'). תלות זו היא נושאו של הפיוט. • הֲיֶשׁ לִי מַעֲמָד אִם תֶּהְדְּפֵנִי – אין לי יכולת עמידה אם חלילה תהדוף ותפיל אותי. על פי ירמיהו (מו, טו): מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי ה' הֲדָפוֹ. • וְאִם לִי מַהֲלָךְ אִם תַּעְצְרֵנִי – 'וְאִם' כמו 'וְהַאִם', כשאלה רטורית. לא רק עמידתי תלויה בחסדיך, אלא אף יכולתי ללכת, אם חלילה תעצור בעדי. המשורר יוצר הקבלה על דרך הניגוד בין 'מַעֲמָד' (עמידה) ו'מַהֲלָךְ' (הליכה). • וּמָה אֹמַר וּמַחְשָׁבִי בְיָדְךָ – מה אוכל לומר, הרי ממילא כל מחשבותיי ידועות לך. ריה"ל מבטא רעיון זה במקומות נוספים, למשל בפיוט ליום הכיפורים 'ימינך נושא עווני': "אֲבָל בְּיָדְךָ רַעְיוֹנָי/וּבְמֶה עֲצָתִי חֲשׁוּבָה" (וראו גם בספר הכוזרי, מאמר חמישי, כ). • וּמָה אוּכַל עֲשֹׂה עַד תַּעְזְרֵנִי – ומה אוכל לעשות ללא עזרתך. כשם שבטור הקודם הקביל המשורר על דרך הניגוד עמידה והליכה, כך הוא מקביל בטור זה אמירה ועשייה. • דְּרַשְׁתִּיךָ בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנִי – אני דורש קרבתך כאשר עת רצון היא מלפניך, ענה לי; כבקשת משורר התהלים (סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ. • וְכַצִּנָּה רְצוֹנְךָ תַּעְטְרֵנִי – וכמו צינה, שהיא סוג של מגן העוטף את האדם מכל צדדיו, תעטוף אותי ב'רצונך' - ברכתך. מיוסד על תהלים (ה, יג): כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק ה' כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ. • הֲקִימֵנִי לְשַׁחֵר אֶת דְבִירְךָ – הקם אותי ועזור לי לקום עם שחר ('לְשַׁחֵר' – על פי משלי ז, טו) ולבוא לבית קדשך, אשר בפיוט זה נראה שהוא בית התפילה, ולא בית המקדש (המכונה במקרא 'דביר' – מלכים א, ו, ה, ועוד). • וְאֶת שִׁמְךָ לְבָרֵךְ עוֹרֲרֵנִי – עורר אותי לברך את שמך. חתימת הפיוט מעידה על ייעודו כ'רשות' (=פיוט הקדמה) ל'ברכו', היינו לאמירת 'ברכו את השם המבורך' הקודמת לברכות קריאת שמע של שחרית.
|