|
טובך יה לגמור / סימן ישראל טוּבְךָ יָהּ לִגְמוֹר לָעַד לֹא יֻשְׁבָּת זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת יוֹם זֶה נִשֵּׂאתָ עַל כָּל הַיָּמִים כִּי בוֹ שָׁבַתָּ יָהּ הַצּוּר תָּמִים תּוֹרָה בָרָאתָ וּשְׁנֵי עוֹלָמִים מֵאָז קָרָאתָ עֹנֶג לַשַּׁבָּת שַׂמְתָּנוּ הָאֵל לָךְ עַם סְגֻלָּה וּקְרָאתָנוּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה יְטוּר מַגְדִּיֵאל שָׁמְרוּ הַתִּפְלָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמְרוּ הַשַּׁבָּת רַחוּם הַמְשֵׁנוּ מֵאֶרֶץ זָרָה תָּרוּם קַרְנֵנוּ בִּצְבִי וַעֲטָרָה יִזְרַח שִׁמְשֵׁנוּ בִּדְבִיר וַעֲזָרָה מִבּוּז נַפְשֵׁנוּ שָׂבְעָה לָהּ רַבָּת אֵלִי מֵחֹמֶר גָּלְמִי רִקָּמְתָּ וּנְעִימוֹת זֶמֶר בִּלְשׁוֹנִי שָׂמְתָּ מְבַשֵּׂר טוֹב אוֹמֵר עַם זוּ יָצָרְתָּ וּשְׁמָר נָא שׁוֹמֵר כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת לִפְנֵי אֵל אָיֹם הָעִירוּ זִמְרָה כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' נִקְרָא תִּרְאוּ יוֹם פִּדְיוֹם יִשְׂרָאֵל חֶבְרָה צוּר מַנְחִילְכֶם יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מֵמִית וּמְחַיֶּה אַחֲרִית הֵיטִיבָה וּלְמִרְבַּץ אַרְיֵה צֹאנְךָ הָשִׁיבָה וּלְעֵשָׂו יִהְיֶה יוֹסֵף לֶהָבָה רַחְמָן הוֹשִׁיבָה לָאַרְמוֹן הַבַּת יַלְדֵי מִי מָנָה הֵיטִיבוּ מַעְבָּד וַעֲלֵיכֶם אַל נָא עֹל גָּלוּת יִכְבָּד לְבֵן לֹא שָׂנָא קָדוֹשׁ וּמְכֻבָּד לָכֶם נְתָנָהּ ה' שַׁבָּת |
|
פיוט לשבת בראשית במנהג שירת הבקשות של יהודי מרוקו. מחבר הפיוט שיקע שמו בראשי המחרוזות – ישראל – אך אין אנו יודעים מי הוא ישראל זה, היכן פעל ומתי; באורח מעניין, טורים אחדים בפיוט מזכירים פיוט שבת אחר של משורר לא-ידוע ששמו ישראל – הפיוט "יום זה מכובד" (וראו בפירוש המחרוזת הראשונה), וסביר להניח כי פיוטנו מתכתב עם אותו פיוט, הנפוץ ממנו וכנראה גם קדום לו. שירת פיוטנו בשבת בראשית, מתאימה ביותר לתוכנו: מלבד ייחולי גאולה חוזרים ונשנים, מדגיש הפייטן כמה פעמים את מקומה המרכזי של השבת בבריאת העולם: "תּוֹרָה בָרָאתָ וּשְׁנֵי עוֹלָמִים / מֵאָז קָרָאתָ עֹנֶג לַשַּׁבָּת"; את חיבת השבת של הקדוש ברוך הוא מבקש הפייטן להנחיל גם לעם, ברוח דברי הנביא ישעיהו, שבמנהג הקהילות הספרדיות נאמרים בקידוש של שבת: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו נח, יג-יד). |
| • טוּבְךָ יָהּ לִגְמוֹר לָעַד לֹא יֻשְׁבָּת – על טובו של הקדוש ברוך הוא אפשר לספר ('לִגְמוֹר' במשמעות של לומר, ללמוד) בלי סוף; לשון הטור מיוסדת על פסוק המתאר את נצחיות מחזור הזמן בבראשית (ח, כב): עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ. • זָכוֹר וְשָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת – טובו של הקדוש ברוך הוא ניכר במיוחד, על פי משוררנו, בכך שהעניק שבת לעמו. הפייטן כורך יחדיו את שני הניסוחים של מצוות השבת במעמד הר סיני, כפי שהם מובאים בשמות (כ, ז): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, ובדברים (ה, יא): שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. על פי חז"ל, שני הניסוחים נאמרו בבת אחת – ככתוב בתלמוד הבבלי (מסכת ראש השנה, כז ע"א, ועוד): "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". • יוֹם זֶה נִשֵּׂאתָ עַל כָּל הַיָּמִים כִּי בוֹ שָׁבַתָּ יָהּ הַצּוּר תָּמִים – את השבת רוממת על כל שאר ימי השבוע, בכך שבחרת לשבות דווקא בה ממלאכת הבריאה. 'הַצּוּר תָּמִים' – כינוי לקדוש ברוך הוא על פי דברים (לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. לשון הפייטן נראית כעיבוד של הפזמון החוזר של הפיוט 'יום זה מכובד': "יוֹם זֶה מְכֻבָּד מִכֹּל יָמִים / כִּי בוֹ שָׁבַת צוּר עוֹלָמִים". • תּוֹרָה בָרָאתָ וּשְׁנֵי עוֹלָמִים – בראת את התורה המסורה בידינו, ובראת את העולם הזה ואת העולם הבא גם יחד, כמאמר חז"ל במדרש בראשית רבה (פרשה א, י): "למה נברא העולם בב' [=באות בי"ת הפותחת את התורה במילה 'בראשית']? להודיעך שהן שני עולמים [=האות בי"ת מייצגת את המספר שתיים, ורומזת לשני העולמות] – העולם הזה והעולם הבא". • מֵאָז קָרָאתָ עֹנֶג לַשַּׁבָּת – כבר בבריאה תיקנת את השבת כעונג לעולם. הלשון על פי הפסוקים מישעיהו (נח, יג-יד), הנאמרים בקידוש של שבת בקהילות הספרדיות: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. • שַׂמְתָּנוּ הָאֵל לָךְ עַם סְגֻלָּה – הפכת אותנו לעמך הנבחר. על פי שמות (יט, ה): וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. • וּקְרָאתָנוּ אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה – והזמנת אותנו להתפלל לפניך בבתי כנסיות. • יְטוּר מַגְדִּיאֵל שָׁמְרוּ הַתִּפְלָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמְרוּ הַשַּׁבָּת – עמי האסלאם והנצרות קיימו עבודה זרה, ולעומתם ישראל קיימו את מצוות השבת. 'יְטוּר' הוא אחד מבניו של ישמעאל, על פי בראשית (כה, יג-טו): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה, ולפיכך מייצג את אומות האסלאם; 'מַגְדִּיאֵל' הוא אחד מאלופי עשו, על פי בראשית (לו, מג): אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, ולפיכך מייצג את אומות הנצרות. המחרוזת נחתמת בפרפראזה על שמות (לא, טז): וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. • רַחוּם הַמְשֵׁנוּ מֵאֶרֶץ זָרָה – אלוהינו, אנא הוצא ומְשֵה אותנו מן הגלות. 'הַמְשֵׁנוּ' – על פי שמות ב, י: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. • תָּרוּם קַרְנֵנוּ בִּצְבִי וַעֲטָרָה – נזכה לכבוד ויקר בארץ הקודש, על פי כינויה בנבואת יחזקאל (כ, ו): בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. ברקע הטור עומדים גם דברי ישעיהו (כח, ה): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ, ולשונו על פי תהלים (פט, יח): כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ תרים תָּרוּם קַרְנֵנוּ. • יִזְרַח שִׁמְשֵׁנוּ בִּדְבִיר וַעֲזָרָה – נזכה לכבוד בבית המקדש. 'דְבִיר' הוא אחד מכינויי קודש הקדשים במקרא, ונזכר למשל במלכים א (ו, יט): וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'. 'עֲזָרָה' הוא מונח המציין אזורים שונים בבית המקדש, ובעיקר את מקום הכינוס המרכזי המכונה 'עזרת נשים' – ראו למשל תיאור מקדש שלמה בדברי הימים ב (ד, ט): וַיַּעַשׂ חֲצַר הַכֹּהֲנִים וְהָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה וּדְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת. ברקע הטור עומדים דברי הנביא ישעיהו (ס, ב): כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. • מִבּוּז נַפְשֵׁנוּ שָׂבְעָה לָהּ רַבָּת – כבר שבענו די מלעגם של האויבים. פרפראזה על תהלים (קכג, ד): רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים. • אֵלִי מֵחֹמֶר גָּלְמִי רִקָּמְתָּ – אלוהי, יצרת את גופי מחומר. הלשון על פי דברי חז"ל במקומות אחדים, למשל במדרש ויקרא רבה (פרשה כט, א): "באחד בתשרי נברא אדם הראשון. שעה ראשונה עלה במחשבה, שנייה נמלך במלאכי השרת, שלישית גיבלו, רביעית ריקמו, חמישית עשאו גולם, ששית נפח בו נשמה, שביעית העמידו על רגליו, שמינית הכניסו לגן עדן...". • וּנְעִימוֹת זֶמֶר בִּלְשׁוֹנִי שָׂמְתָּ – והענקת לי את היכולת לשיר לפניך. • מְבַשֵּׂר טוֹב אוֹמֵר עַם זוּ יָצָרְתָּ וּשְׁמָר נָא שׁוֹמֵר כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת – אליהו מבשר הגאולה (על פי ישעיהו נב, ז: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ) מבקש ממך לשמור ולהגן על עמך, שומרי השבת. הצירוף 'עַם זוּ יָצָרְתָּ' מיוסד על ישעיהו (מג, כא): עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ, ורומז לכך שאם ישראל לא יתקיימו, אין מי שישבח את האל ויזמר לכבודו. • לִפְנֵי אֵל אָיֹם הָעִירוּ זִמְרָה – הפייטן פונה לקהלו, ומבקשו לשיר לפני הקדוש ברוך הוא. הכינוי 'אָיֹם' רווח במסורת הפיוט, ומציין את עצמתו הכבירה של האל. • כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' נִקְרָא – משום שיום זה הוא יום השבת. הטור מיוסד על שיבוץ פסוק מספר שמות (טז, כה): וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. • תִּרְאוּ יוֹם פִּדְיוֹם יִשְׂרָאֵל חֶבְרָה – עוד תזכו לראות בבוא הגאולה. המילה 'פִּדְיוֹם' מושאלת מפסוק בספר במדבר, שנאמר במקורו בהקשר אחר (ג, מט): וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם. • צוּר מַנְחִילְכֶם יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת – הקדוש ברוך הוא יעניק לכם גאולה לעתיד לבוא, שהיא בבחינת 'יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת', כדברי המשנה במסכת תמיד על אודות שירת הלוויים ביום השבת: "בשבת היו אומרים 'מזמור שיר ליום השבת' – מזמור שיר לעתיד לבא, ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים". • מֵמִית וּמְחַיֶּה אַחֲרִית הֵיטִיבָה – הפייטן מבקש שאחריתם של ישראל תהיה טובה מההווה הקשה שהוא מנת חלקם. הצירוף 'מֵמִית וּמְחַיֶּה' לקוח משירת חנה: ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל (שמואל א, ב, ו). • וּלְמִרְבַּץ אַרְיֵה צֹאנְךָ הָשִׁיבָה –השב את עמך ישראל, אותו אתה רועה כצאן, אל בית המקדש. מרבץ אריה הוא כינוי להיכל, הרובץ כאריה, צר מאחוריו ורחב מלפניו, כמתואר במשנה, מסכת מדות ד, ז: "וההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי, שנאמר (ישעיהו כט, א): 'הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד'. מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו, אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו". • וּלְעֵשָׂו יִהְיֶה יוֹסֵף לֶהָבָה – האויב (עשיו) יתכלה באשו של ישראל (בית יוסף), כנבואת אחרית הימים של עובדיה (א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר. • רַחְמָן הוֹשִׁיבָה לָאַרְמוֹן הַבַּת – אלוהינו, השב את עמך ישראל לציון. הפייטן מדמה את ישראל לבת מלך השבה לארמונו של אביה. ברקע הטור עומדים דברי ירמיהו (ל, יח): כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. • יַלְדֵי מִי מָנָה הֵיטִיבוּ מַעְבָּד וַעֲלֵיכֶם אַל נָא עֹל גָּלוּת יִכְבָּד – הפיוט נחתם בפנייה חוזרת לקהל ישראל: אתם בני ישראל, שמספרכם כלל לא ניתן להימנות, היטיבו מעשיכם, ותזכו לקיצור הגלות ולזירוז הגאולה. כינוי ישראל 'יַלְדֵי מִי מָנָה' מיוסד על תיאורם בפי בלעם ( במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל... הטור מנוסח ברוח נבואת ירמיהו (ז, ג): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. • לְבֵן לֹא שָׂנָא קָדוֹשׁ וּמְכֻבָּד לָכֶם נְתָנָהּ ה' שַׁבָּת – אחרי ככלות הכל, דווקא לכם, בניו האהובים, ניתנה השבת כמתנה, משום שאהבתם אותה; ברקע הטור עומדים דברי ישעיהו על אודות השבת, שכבר צוטטו לעיל (נח, יג): אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. |
| عنوان |
טובך יה לגמור |
|---|---|
| دورة العام |
שבת;שירת הבקשות |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
