אלף בית

הפיוט "אלף-בית" הוא שיר המוקדש כולו להכרת אותיות השפה העברית. חיבר אותו ר' יוסף חיים, הבן איש חי, מגדולי חכמי בבל במאה הי"ט. לפי מסורת יהודי בבל הפיוט מושר בשמחת תורה. במעמד הריקוד עם ספרי התורה מזמין החזן את הילדים לשיר עמו את הפיוט כשירת מענה שיש בה משחק של אותיות: קהל הילדים מתבקש להשיב לפייטן לעתים באותו סדר ולעתים בסדר הפוך או להמשיך את רצף האותיות שהפייטן שר.

ניגוני אלף-בית הם מסורת מפותחת ונפוצה בקרב קהילות ישראל. בקהילות רבות נולדו ניגוני לימוד - מעין שירי משחק שבאו לחבב את לימוד האותיות על הילדים וליצור בקרב הילדים קשר חווייתי ורגשי לאותיות. תוך כדי השירה, ומבלי שירגישו שהם ב"שיעור עברית" רשמי, ניגוני האותיות מוסיפים נדבך נוסף ללימוד. הם מקלים את זכירת האותיות, תורמים להיגוין הנכון ומקדמים את התהוות המילים על-ידי צירופי האותיות.

הניגון הבסיסי של פיוט זה פשוט - דקלום, קצב ומנגינה - והוא מהווה בסיס למשחק ולאלתור משוכלל. הניגון עליז וקצבי ומלא חן, מתקדם פרק-פרק במעלה רצף האותיות ובתוך כך בוחן כל הזמן את היחסים ביניהן לשני הכיוונים (קדימה ואחורה - א-ב, ב-א וכן הלאה).

בחרנו לשלב פיוט זה בתכנית "בואו לגני - הפיוט בגני הילדים", בשל חשיבות תהליך רכישת השפה בקרב הילדים. בעיבוד הנפלא שיצר ניצן חן רזאל לפיוט מורגשת חדוות המשחק והדינמיות של שירת האותיות בניגון. כלי הנגינה המרכזיים הם כלי ההקשה, היוצרים מסגרת קצבית חיה וצבעונית, והמרכיב הבולט הוא שירת המענה בין הסולן המוביל ובין המקהלה, המגיבה כל העת ובאופן דינמי ומותאם לצירופי האותיות שהסולן שר. ברגע מסוים המקהלה לוקחת את המושכות לידיה ומתווספים רבדים נוספים למשחק. למשל, בזמן שהסולן מאריך בצליל של אות אחת (נו"ן) המקהלה שרה צירופי אותות קצביים. באמצע הניגון הכינור יוצא לסולו שמזמין אותנו להתרכז לרגע במנגינה המרחפת מעל לקצב.

עם הסגנון המסורתי הבבלי (וכן אל ההגייה הבבלית המבצבצת מדי פעם בפעם - שימו לב למשל להגייה של האות וי"ו) נמזגות השפעות נוספות ממוזיקה הודית וממוזיקה עכשווית, וכך נוצר לו סגנון מקומי מקורי .