השפעת הגאולה על סדרי התפילה – כיצד?
מאה השנים האחרונות חוללו מהפכה בחיי העם היהודי. שינויי המקום והזמן המולידים אתגרים חדשים בחיי הכלל והפרט מחייבים מבע דתי חדש והולם. ההלכה ומסורת הקדמונים מאפשרות מבטים חדשים על תפילת ישראל ומבעים חדשים בה. דיון נרחב בסוגיות אלו צמח בתקומת מדינת ישראל, ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים. הדיון התמקד בתפילת "נחם", הנאמרת בתשעה באב, והועלו אפשרויות רבות לשינוי הנוסח. [5] שני קולות בלטו בדיון. הקול האחד סבור כי הנוסח הישן אינו הולם את המציאות החדשה. הקול השני מוּנע מן הצורך בהמשכת פיתוחו של סדר התפילות שצמח ונתהווה מדור לדור לאור הישועה הגדולה. יש גם קול שלישי, השולל שינוי מכול וכול ומבקש לנמק את נוסחה המסורתי של התפילה כך שיהלום גם את המציאות הנוכחית: "ולכן מי הוא זה ואיזהו בדורות אלו שיכול להרהיב עוז לתקן, ולשנות מנוסח התפלה שנתקן ע"י רבותינו הקדושים... ובאמת שגם לפי פשוטו יתבאר... גם הרוחניות של ירושלים היא בעוה"ר [=בעוונותינו הרבים] בשפל המדרגה".[6]
למחלוקת אם לשנות על פי המצב או לבאר ביאור חדשני ובלבד שיישמר הנוסח, שורשים מוקדמים.
מצאנו חשיבות בגישתו של הרב חיים דוד הלוי לסוגיה זו באחת מתשובותיו. בתשובה לשאלה אם יש מקום לומר "נחם" גם אחרי שחרור ירושלים, הוא משיב בנימה אישית:
גם אני הרגשתי בתשעה באב הראשון אחרי מלחמת ששת הימים שאינני יכול יותר לומר בתפלתי אלה, שהם בחינת דובר שקרים לפני ה'. כי לא זו בלבד שכל השנה כולה וביחוד בימי חג ומועד, כולל ה' וכ"ח אייר, שוקקת ירושלים המון חוגג, אלפים אלפים בניה של האומה, באים אל ירושלים החוגגת, והקורנת אושר ושמחה, ומעניקה תחושת כבוד ממלכתי ולאומי בלב כל אדם מישראל, אלא שאפילו בתשעה באב, יום האבל הלאומי, כאשר באים המוני בית-ישראל אל הכותל־המערבי, מעוטפים באבלם על חרבן הבית, גם אז מורגשת פנה מסוימת בלבי, אליה לא יכול לחדור האבל, זו פנה של שמחה על ראשית צמיחת גאולתנו.
ולכן, אין ספק שיש משום דובר שקרים לפני ה', לומר על ירושלים זאת, "העיר החרבה הבזויה והשוממה מבלי בניה", וביחוד לפי נוסחת אשכנז, "האבלה מבלי בניה, והחרבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב", שבוודאי הוא דובר שקרים. [7]
יש מקום לבחון את המשכת כיוונו של הרב חיים דוד הלוי ולשים לב כי בתשובה זו הוא אינו פוסק מה יש לעשות, אלא מתאר את מעשהו שלו בבחינת "מה ראיתם עשיתי" ואם יאמר לכם לבכם – "עשו כמוני".
יש אמת בתביעה לבטא את אמונתנו גם בתפילה המרכזית: תפילת העמידה. הרב חיים דוד הלוי, אף בלי שנזקק לחידוש בשינוי נוסח הברכות, אלא מתוך הסתמכות על החירות ההלכתית לעצב את תוכן הברכות, גיבש תוספות לתפילת יום העצמאות כדי להסיר את תחושת החולין המלווה את תפילת העמידה של יום חול. [8]
*
נראה שרצוי לפעול בשלושה מישורים בתפילה לאור השינוי הפוליטי במצבו של העם היהודי:
1. עיון ומיצוי
לקיבוץ הגלויות ונטיעת עם ישראל בארצו משקל רב בנוסח התפילה המסור בידינו מדורי דורות. יש להפנות את תשומת הלב של המתפלל בן זמננו להיבטים אלו בתפילה בעיון למדני ובמיקוד של כוונה – לברכת הגאולה בשחרית ובערבית וסמיכתה לתפילה, ולהופעת הגאולה בתוך תפילת העמידה ובתקוות הדורות לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ־דַּי.
2. יצירה וחידוש
יש לעודד מבעים חדשים של תורה ותפילה שישקפו את השינוי שחל בחיי האומה בדורות האחרונים. ניצנים בעלי ערך אפשר למצוא בפיוטים שכתבו משוררים ופייטנים בני זמננו, בהשלמות להגדה של פסח, בפרקי קריאה ליום העצמאות ובתפילות לימי חג ושבת. [9]
3. שינוי ותמורה
לאור דברי הפוסקים, נראה שאי אפשר לומר כמה מפסוקי התפילה כיום, משום שיש באמירתם משום: "דובר שקרים לפני ה'". כך למשל כמה פסוקים מתוך תפילת תחנון לשני וחמישי: "אֵ־ל – הַבִּיטָה דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַּגּוֹיִם. וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר; הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִם. נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹּאן לַטֶּבַח יוּבָל. לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה".
לאחר הקמת מדינת ישראל והשלכותיה – הלוא אלו דברים שיש בהם עזות מצח, כפירה בטובה וכזבים גמורים.
אמנם תפילת תחנון חיונית לסדר התפילה, אך יש מקום להחליף את פסוקי תחנוני הגלות, בתחנוני עם היושב בארצו כמו למשל: "פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" (תהלים קמד, יט), "הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי ה' אֵלֶיךָ כִסִּתִי" (שם קמג, ט), "לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ" (שם פ, ג).
אפשר לבטא את הכרת הטוב בהוספת "מזמור לתודה" לתפילת קבלת שבת בנוסחים האשכנזיים. לפי חלק מנוסחי הספרדים הוא מופיע שם במקומו הראוי, ותוספת זו מהווה לפיכך גישור ואיחוד לתפילות כל ישראל.
במפגש בית המדרש של רבני ורבניות בית הלל הועלו הנהגות אישיות והצעות של המשתתפים. למשל תוספת מזמור תהילים קכ"ו", שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים", בסיום התפילה בכל יום חול. היו שסיפרו כי בברכת החודש הם מוסיפים לנוסח המקובל מילים המבטאות את מצבנו המשתנה. למשל: "מִי שֶׁעָשָֹה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ וְגָאַלנו מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. הוּא (יִגְאַל אוֹתָנוּ) יַשְׁלִים גְּאֻלּתֵנוּ בְּקָרוֹב."