"אשרי! יתום אני" – אִשו של ר' צדוק
ושמא מדליקי המדורות אינם מייצגים רק את המתחולל בין ר' שמעון בר יוחאי ובין הקדוש ברוך הוא, אלא מבטאים הם גם את המתחולל בנפשם.
האש שניצתה עם פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי בידי תלמידיו גילמה אולי את הדרמה הפנימית שהתחוללה בלבותיהם של התלמידים־הבנים עם התייתמותם: לצד האבדן, לצד בהלת ההינטשות, אירע להם דבר נוסף: תורת רבם שהסתלק, מלוא ראשה טל רענן, קָרבה אל לבותיהם הנגלים והולכים, הבלתי מוגנים, הקישה בדלתותיהם המידקקות, מלחלחת אותן ברסיסי לילה שלה, וביקשה: פִתחו לי.
בדרשות רבות מתייחס ר' צדוק לסגוליותו של יום: בכל שנה, כאשר מופיע מועד מסוים, הוא נושא עמו משהו מן השפע הסגולי שהתחדש בו באירוע שהוליד אותו. ושפע זה ניגר על פני הדורות כולם.
לפי הדרשות שהוצגו כאן, הילולת ל"ג בעומר מדי שנה אינה רק השתתפותנו בשמחת הנישואין בין ר' שמעון בר יוחאי ובין אלוקים, אלא גם בין מורשתו של ר' שמעון בר יוחאי לבין לבו המיותם ובן החורין של כל מי שלמד ממנו. מדי ל"ג בעומר, עם כל שלב נוסף בהסתלקותו של הרב, חוזרת ומחזרת תורתו ביתר פיתוי אחר נפשו הפרטית של התלמיד. מדליקי אש המדורות בל"ג בעומר מדי שנה בשנה אינם רק שושבינים או קרואי משתה בחתונה הסודית של ר' שמעון עם אלוקיו. הם עצמם חתנים, יתומים ובוגרים, ההולכים לקראת התורה כלתם, מלווים באש הייחוד.
הילולת ר' שמעון בר יוחאי במירון, צילום: אוה דברה
המאמר התפרסם (באופן מקוצר) במוסף 'שבת' של מקור ראשון, בל"ג בעומר תשס"ז. שרה פרידלנד בן־ארזה חוקרת את משנתו של ר' צדוק הכהן מלובלין, משוררת, עורכת, מלמדת במדרשות ליהדות, כתבה בעבר לאתר הפיוט והתפילה.
[1] "אדרא זוטא", זוהר ח"ג, רצא ע"א.
[2] האש היא תגובה של רצון והארת פנים – כך האש שראה כל העם בירידת האש על הקרבנות ביום חנוכת המשכן (ויקרא ט, כג–כד), וכך היא יורדת להקיף את הדורשים במעשה מרכבה באגדות על ר' אלעזר בן ערך (בבלי חגיגה, יד ע"ב) ועל בן עזאי (ויקרא רבה טז, ד). ואולם מנגד מופיעה האש המייראת – חרדת העם מאכילת האש הגדולה בהר סיני (דברים ה, כ); המפגש הלוהט ומחוסר המלבושים של נדב ואביהוא עם הא-ל שהביא לאכילתם באש; וכן חוזר עניין זה באגדה (בבלי חגיגה, יג ע"א) על לימוד התורה הלוהט, של הינוקא שדרש בחשמל, שסופו שנאכל באש שיצאה מחשמל.
[3] דפים כג–כד [טו].
[4] אורח חיים תקפ.
[5] בבלי ברכות נה, ע"ב.
[6] שמות רבה א, כ.
[7] במדבר רבה יד, ד.
[8] בבלי גיטין, סז ע"א.
[9] קישורו של יום פטירת ר' שמעון בר יוחאי, לפי המסורת, לתורה שבעל פה, מורחב בדרשות ר' צדוק גם באמצעות אפיונו הקבלי של יום ל"ג בעומר, באמצעות ספירתו במסגרת ספירת העומר – ההוד שבהוד, אך אין כאן המקום להאריך בזה.
[10] וזאת בהשפעת רבו, ר' מרדכי יוסף מאיז'ביצה. ראו למשל מי השילוח ח"ב תשא כא ע"א.
[11] דובר צדק דף ה [ז].
[12] ראו משה חלמיש, "טיפולוגיה של ספרי קבלה בהשקפתו של ר' צדוק הכהן מלובלין", מחקרי חסידות; מחקרי ירושלים במחשבת ישראל טו (תשנ"ט), עמ' 216, הערה 18.
[13] ראו Y. Elman, "R. Zadok Hakohen on the History of Halakha", Tradition 21, 4, (1985), p. Alan Brill, Thinking God, Yeshiva University Press, New York 2002, p. 298. 17;
[14] ראו בתחילת ספרו A. Brill, Thinking God: The Mysticism of Rabbi Zadok of Lublin, Yeshiva University Press, New York 2003.