אמנות השיר: ידידי השכחת
איתי מרינברג
המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "ידידי השכחת".
איתי מרינברג
המבנה, המשקל והחריזה בפיוט "ידידי השכחת".
סימן:
יהודה.
מבנה וחריזה:
שיר שווה חרוז. החרוז "-דָי" מבריח את סופי הטורים לכל אורך השיר, ונוסף גם ב"דלת" [=הצלע הראשונה] של הטור הראשון לתפארת הפתיחה.
משקל:
משקל כמותי [=שיטת משקל שאומצה בקרב משוררי ספרד העברית בהשפעת השירה הערבית בת הזמן. הוא מבוסס בעיקרו על אבחנה בין תנועות באורכים שונים: לתנועה ארוכה תיחשב כל הברה הפותחת בשווא נע או חטף, שלאחריו תנועה "רגילה" כלשהי; תנועה ארוכה מכונה "יתד", וסימנה: U–. לתנועה קצרה תיחשב כל הברה הכוללת תנועה "רגילה" שאין לפניה שווא נע או חטף; זו תכונה, בפשטות, "תנועה", וסימנה: –. צירופים מוסכמים מראש של "יתדות" ו"תנועות" יוצרים "עמודים" המכונים בשמות הגזורים מהטיית השורש פ.ע.ל, וצירופים מוסכמים של "עמודים" יוצרים כמה דגמי משקל עיקריים. לדגמים אלו ישנם כינויים שונים]. "ידידי השכחת" שקול בדגם המשקל הכמותי הקלאסי המכונה "הארוך". בניתוח השיר יסומן דגם זה כך:
רצף קבוע זה של יתדות ותנועות, בסדר המדויק שהודגם בטור הפותח את השיר, חוזר על עצמו בכל אחת מצלעות פיוטנו.