על נוסח התפילה של יהודי איראן (פרס)

לכל התפילות במסורת פרס באתר

היישוב היהודי באיראן (פרס) הוא עתיק. ראשיתו כנראה בגולים מארץ ישראל שהוגלו בידי ממלכת אשור במאה השמינית לפנה"ס ויוּשבו במדי, בצפון איראן, כפי שכתוב בספר מלכים ב': " וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי" (שם יח, א).

עד לראשית המאה התשע עשרה התפללו יהודי איראן בנוסח תפילה ייחודי, המכונה במחקר "נוסח פרס". נוסח זה מוכר לקהילייה המחקרית בזכות החוקר אלקן נתן אדלר, שבשנים 1896–1897 קנה מיד יהודים מאיראן שלושה כתבי יד של סידורים עתיקים ופרסם מאמר על אודותם. מלבד הכתבים באוסף אדלר, נמצאים כתבי יד נוספים של סידור פרס בכמה אוספים באירופה, כגון בקיימברידג׳, באוקספורד, ובאוסף דוד ששון. בשנת תשמ"א פורסם בישראל אחד מכתבי היד של סידור פרס בהוצאה מדעית ערוכה בידי החוקר שלמה טל בתוספת מבוא מפרי עטו ("נוסח התפילה של יהודי פרס", תשמ"א). אף על פי שטל מצא מספר מקבילות בין נוסח פרס ובין נוסחי תפילה של עדות אחרות, מהתִכלאל התימני ועד למחזורי רומניה, המקבילות הרבות והמשמעויות ביותר שנמצאו היו בין נוסח זה לסידור רב סעדיה גאון. מסיבה זו, ומכיוון שבמשך שנים רבות היו הקהילות היהודיות באיראן תחת השפעתם הישירה של גאוני בבל, הסיקו אדלר וטל שסידור פרס מבוסס על סידור רב סעדיה גאון.

מראשית המאה התשע עשרה הגיעו לפרס בהדרגה מחזורים מודפסים מליוורנו, מוונציה ואחר כך גם מווינה, ועד מהרה החליפו נוסחי הסידורים הספרדיים המודפסים את נוסח פרס. בהמשך הגיעו אל ערי איראן גם סידורים שהודפסו בישראל. את הסיבה להחלפת נוסח התפילה הביא בספרו חוקר המוזיקה אברהם צבי אידלסון, ככל הנראה על פי מה שסיפרו לו יהודים יוצאי איראן בירושלים:

"בראשית המאה החמישית לאלף השישי בא לפרס החכם יוסף ... ממן מטטואן שבמרוקו. בראותו שיש להם נוסח מיוחד פִתה את יהודי פרס שהם גם כן מצאצאי הגולים מספרד, לפיכך עליהם להתפלל בנוסח אבותיהם, ויביא סידורי תפילה ומחזורים דפוסי ויניציא וליורנו ויפיצם בפרס עד שנשכח הנוסח הקדמון. וכן עשה גם בבוכרא... ומכיון שנוסחם היה רק בכתב יד ומעולם לא נדפס, על כן נאבד במשך הזמן" (אידלסון, אוצר נגינות ישראל, 1922, 8).

למרות הטענה של אידלסון שיהודי פרס "התפתו" להאמין שהם ספרדים וזנחו את מסורת התפילה שלהם, נראה כי בשלב הראשון לפחות יהודים רבים המשיכו לשמר, בעל פה או בכתב יד, חלקים מנוסח התפילה הפרסי ולהוסיף אותם לסידורים המודפסים במקומות המתאימים. חלק מיהודי איראן עד ימינו מוסיפים לתפילה כמה תוספות שמקורן בנוסח פרס, כמו לדוגמה בתפילת "ובא לציון", שבה אומרים: "יְהִי רָצון [יהודי פרס מוסיפים "ורחמים"] מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁנִּשְׁמור חֻקֶּיךָ בָּעולָם הַזֶּה, וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה [יהודי פרס מוסיפים "ונפרה ונרבה"].

למרות אימוץ הסידורים הספרדיים, נעימות התפילה של יהודי איראן נותרו שונות מאלה של יהודי האימפריה העות'מאנית, ואפילו משל יהודי בגדאד הסמוכה, וכמעט שלא ניתן למצוא נעימות משותפות ליהודי איראן וליהודים הספרדים וכמובן שלא לאשכנזים.