וילי (Willy) שְמָלִינסקי (Schmalinsky) נולד בשנת 1886 בברלין, וכנער היה חבר בתנועת "הבונים". אדית, לבית וייס, נולדה ב-7.7.1894 בבונסלאו (Bunzlau), במחוז שלזיה (Schlesien), גרמניה, לאב שבא כמהגר צעיר ממזרח אירופה. האב החל את דרכו בגרמניה בחוסר כול, אולם הצליח יפה בעסקיו. לאחר נישואיו עם אדית הם התגוררו בברלין. וילי התפרנס ממסחר בעורות ואדית הייתה עקרת בית. נולדו להם שני ילדים: יצחק (אריך), 1.2.1925, ומרים (גרדה) 24.10.1927. בהשפעת קרוב משפחה, סלי הירש, התקרבו וילי ואדית לציונות. הם השתתפו בכנסים, בהם שמעו על הארץ, ואדית אף קיימה חוג של ויצ"ו בביתם. ילדיהם זכו לחינוך ציוני הן בבית והן בבית הספר "תאודור הרצל" בברלין. בן דודו של וילי, סלי הירש, חזר לגרמניה, לאחר עלייתו לארץ ישראל, כשליח הסוכנות ויעץ לוילי ולאדית לבקר בארץ ולבדוק את תנאי החיים בה, כדי שיוכלו להתכונן לעלייה. אכן, בשנת 1936 הם טיילו לאורכה ולרוחבה של הארץ. סלי הירש, שליווה את בני הזוג בטיול, הציע לבני הזוג להתפצל - וילי ישוב לגרמניה לצורך השלמת ההתארגנות לקראת העלייה, ואילו אדית תישאר בארץ, אולם אדית סירבה והם שבו שניהם לגרמניה. עם שובם לגרמניה גמלה בליבם ההחלטה לעלות ארצה והם הגישו בקשה לאשרת עלייה (סרטיפיקט). במסגרת הכנותיהם לקראת המעבר לארץ ישראל, למד וילי שרברבות, ואילו אדית למדה הכנת פרחים מבדים, הכנת ממתקי שוקולד (פרלינים) ותפירת כפפות, מתוך כוונה שיסייעו להם בפרנסתם בארץ. בנוסף, עברו להתגורר בפנסיון, שלחו לארץ את חפציהם ומכרו את ביתם. בשנת 1939 זומנו למשרד הסוכנות בברלין לקבלת היתר העלייה, אולם עם צאתם מהמשרד לקה וילי בהתקף לב ונפטר כבר באותו לילה. בעידוד חברים שהמליצו לאדית ולבתה, מרים, לברוח, הן יצאו באחד מהמטוסים האחרונים שהתירו הגרמנים את המראתו מברלין לאנגליה, לפני פרוץ המלחמה, והתגוררו אצל קרובי משפחה. בשנת 1940 הן עלו לארץ, בה פגשו את הבן יצחק, שעלה כבר ב-1939 במסגרת עליית הנוער, בהיותו בן 14. אדית ומרים התגוררו בתל-אביב. האם סבלה מבעיות רפואיות, אך בתקופות בהן חשה בטוב, עסקה מעט בתפירת כפפות עור (קיבלה אותן גזורות ממפעל ליצור כפפות), בישלה ארוחות צהריים לעובדים מהסביבה וכן השכירה חדרים בדירתן. אדית התגוררה בתל אביב במשך שבע שנים. וב-1949 עברה לקיבוץ מעגן מיכאל כדי להתגורר ליד ילדיה, יצחק ומרים, ושם נפטרה ב-1984. עם עלייתו ארצה התגורר הבן, יצחק שומרון (שמלינסקי), עם חבריו מעליית הנוער בחוות הלימוד, ממזרח לשכונה הירושלמית - תלפיות. בהמשך הצטרף עם קבוצתו לחברת הנוער בקיבוץ עין גב ושם עבד בדייג. מאוחר יותר, עברו בני הקבוצה, שכונתה נוער א', לפרדס חנה, שם התאחדו עם קבוצת הצופים ויחד הגיעו לרחובות. ברחובות חיה החבורה בקיבוץ, שייעודו העיקרי היה העבודה ב"מכון אילון", מפעל התחמושת המחתרתי. בשנת 1949 עלו יצחק וחבריו לאדמות יישוב הקבע שלהם והקימו את קיבוץ מעגן מיכאל. את כל המסלול בארץ ישראל, מחוות הלימוד בירושלים ועד למעגן מיכאל עשה עם בת קבוצתו ציפורה (ציפ), אותה נשא לאישה. בקיבוץ עבד בענף הבקר ובדייג. יצחק נפטר ב-20.1.2012. מרים מגנוס (לבית שמלינסקי), בתם של אדית ווילי, התגוררה תחילה עם אמה בתל אביב והוכשרה בסמינר להיות גננת. מתל-אביב עברה לרחובות, שם הצטרפה לאחיה, ויחד עם בני קבוצתו עברה למעגן מיכאל. מאוחר יותר עברה עם בעלה, מרדכי מגנוס, לקיבוץ קדמה, אולם לאחר פירוקה של קדמה חזרה למעגן מיכאל. באוסף התמונות מונצח הטיול שעשו וילי ואדית שמלינסקי לארץ-ישראל בשנת 1936. הטיול, כאמור, נועד להכרות מכלי ראשון של החיים בארץ במסגרת הכנותיהם לעלייה. מן התצלומים נראה שהטיול היה יוזמה עצמית של בני הזוג והם ביצעו אותו בסיועו, ואולי אף בתכנונו, של סלי הירש (בן דודו של וילי שחי כבר אז בארץ ישראל). הדבר בא לידי ביטוי במספר תצלומים, בהם הונצחו סלי, אשתו ובנו באתרים שונים, כגון בדגניה ובעיר העתיקה בירושלים. הטיול החל בשייט באוניה "תל אביב" מטרייסט, איטליה, לנמל חיפה ובמהלכו ביקרו בערים מודרניות: חיפה ותל-אביב; בערי הקודש: ירושלים, צפת וטבריה; במושבות וקיבוצים: ראשון לציון, דגניה ועוד. נראה שהמעבר מאתר לאתר נעשה, לפחות בחלקו, בתחבורה ציבורית, כפי שניתן ללמוד מתצלומי תחנת האוטובוס בראשון לציון ותחנת הרכבת בראש העין. מן הראוי לציין, כי התצלומים באלבום אינם מלווים בכיתוב כלשהו, ולכן משך הזמן שהוקדש לטיול, המסלול המדויק בו עברו בני הזוג שמלינסקי וזהותם של חלק מהאתרים המצולמים, כמו גם חלק מהאנשים המונצחים בו נותרו עלומים.
اللغة:
שפה נוכחית
