יאמר נא ישראל

פיוט

נגן שירים ברצף

כל המסורות סוריה - חלב (ארם צובה) ספרדים מסורות המזרח - בבל

כל המסורות סוריה - חלב (ארם צובה) ספרדים מסורות המזרח - בבל

1.

סוריה - חלב (ארם צובה) מתפללי בית כנסת אוהבי ציון
2.

סוריה - חלב (ארם צובה) פייטנים מקהילת ארם צובה, ניו יורק
3.

ספרדים מסורות המזרח - בבל שלמה מועלם

נגן שירים ברצף

	יאמר נא ישראל / ר' ישראל נג'ארה יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל שִׁירָה לְאֵל אָיֹם רוֹחֲשִׁים זִמְרָה אֶל אֵל יִדְרֹשׁוּן יוֹם יוֹם אַזְכִּיר מַעֲבָדָיו אֲשֶׁר צָדְקוּ יַחְדָּו אֶת רֻבֵּי חֲסָדָיו אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם בּוֹ אֶבְטַח אֶתְגַּבֵּר בְּנִיב שִׁיר אֲחַבֵּר בִּשְׁבָחָיו אֲדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם גֵּאֶה דָּר עֲרָבוֹת גִּבּוֹר בַּקְּרָבוֹת גָּמַל עָלַי טוֹבוֹת גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ דּוֹבֵר עַמִּים זַעְמוֹ דָּלְפָה נַפְשָׁם כְּמוֹ דֶלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם הַלְלוּ כְמֵהִים הַמַּשְׁפִּיל גְּבוֹהִים הוֹדוּ כִּי בֵאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְהוּא יָשִׂישׂ נוּגִים וְיַכְרִית עַם שׁוֹגִים וְרַע עָלַי הוֹגִים וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם זָךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ זָן עוֹלָם בְּגָדְלוֹ זָעַם אֶת אוֹיְבָיו לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם חַי חוֹנֵן עֲנָוִים חֲלוֹף שֵׁם עַל קֹוִים חוֹמֵל כָּל מְקַוִּים חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם טוֹרֵד צָר בְּחֶרְפָּה טָמַן פַּח וְחִפָּה טוֹב וְרַע לְמִשְׁפָּ טֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם יוֹדוּ תַעֲצוּמְךָ יְשֻׁרוּן עַמֶּךָ יְשִׁירוּן וּבְשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם כָּבוֹד תֵּן אֶל תַּמָּה כְּבֹשׁ שׁוֹפְכִים דָמָהּ כַּלֵּם בְּרֹב חֵמָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם לָבֵשׁ עֹז הִתְאַזָּר לָמָּה לִי תִּתְאַכְזָר לְחַם עוֹבֵד אֵל זָר לְפָנֶיךָ הַיּוֹם מַלֵּא שְׁאֵלָתִי מַהֵר לְעֶזְרָתִי מֶלֶךְ רוֹעֶה אוֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם נָאוֹר דּוֹרוֹת קוֹרֵא נִיב שְׂפָתַי בּוֹרֵא נְאֻמְךָ טוֹב הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם סַלְעִי שׁוּר כְּבוֹדִי סוֹרֵר נָם בַּעֲדִי סוֹד אוֹיְבִי בְּיָדִי סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם עַד אָן יֵקַד יְקוֹד עַצְמִי וְלֹא תִפְקֹד עוֹשְׁקִי יָבֹא לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי יוֹם יוֹם פַּלֵּט כֶּרֶם חֶמֶד פְּגַע צַר וְהַשְׁמֵד פְּצֵנִי צוּר עוֹמֵד פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם צוּר שׁוּב יָמִים חָלְפוּ צַמֵּת עַם לִי רָדְפוּ צְבִי עִירִי שָׁאֲפוּ צוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם קוּמָה תְּנָה הוֹדְךָ קַנֵּא עַל נְאוֹתְךָ קְדוֹשִׁי כִּי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָל הַיּוֹם רִנָּה יוֹם יוֹם אֶהְגֶּה רָם יְנַשֵּׂא כָל גֵּיא רַב לִי נוֹדֵד הֵן גֵּ רַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם שׁוּב עִיר כְּיוֹם קַדְמוֹן שָׁלֵו בָּהּ קוֹל הָמוֹן שַׂגֵּב דָּת לָךְ אָמוֹן שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם תְּמוֹךְ נְפִילָתִי תָּחִישׁ גְּאֻלָּתִי תִּרְאֶה מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתְךָ כָּל הַיּוֹם

	פיוט משירת הבקשות במסורת יהודי חאלב. בפתיחת הפיוט מצהיר המשורר, ר' ישראל נג'ארה: 'יאמר נא ישראל שירה', ובכך הוא מכוון הן לאלו השרים, הן למעשהו האישי בכתיבת השיר ולשירתו הוא. ביד אמן בונה ר"י נג'ארה בשירו זה מבנה מתוחכם ועשיר - כל בית פותח על פי הסדר באות מהאל"ף בי"ת; בכל בית כל אחת מהצלעיות פותחת אף היא באותה אות; כל שלוש הצלעיות הראשונות חורזות ביניהן; ואם לא די בכך - הרי שהצלעית הרביעית החותמת כל בית, מסתיימת בשיבוץ מקראי ובמילה חורזת קבועה לאורך כל השיר - יום. אולם על אף מגבלות צורניות אלו שהציב המשורר לעצמו, מצליח ר"י נג'ארה להעמיד לפנינו שיר זורם וגמיש, כאילו אינו נתון בתוך סד תבניתי נוקשה. חתימת כל הבתים במלים 'יום, היום' והחזרה התכופה עליהן (26 פעמים!) בכל שורה שנייה, מעצימה את תחושת היום, ההווה, העכשווי - אם בממד הזמן ההוֹוִי - השיר המושר באותו יום ממש, ואם בהדגשת המציאות הקשה העכשווית מצד אחד, והדגשה של דחיפות הבקשה לגאולה מצד שני - גאולה היום ועכשיו.

	• יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל – שיבוץ הוא מתהלים (קיח, ב) יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ ומקומות נוספים בתהלים (קכד, א; קכט, א). כאן מעבר למשמעות המקורית של 'ישראל' - עם ישראל השר לה', שלו מתאימה לשון הרבים של השורה השניה, משמש שם זה גם במשמעות הספציפית, כפתיחה לפיוט המסוים הזה של הפייטן ששמו הפרטי הוא ישראל. • אָיֹם – מעורר אימה ופחד. • רוֹחֲשִׁים זִמְרָה – אומרים שירה. • אֶל אֵל יִדְרֹשׁוּן יוֹם יוֹם – לה', שאותו הם מבקשים תמיד, לפי ישעיהו נח, ב: וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן .. • אַזְכִּיר מַעֲבָדָיו – אספר את מעשיו. • אֲשֶׁר צָדְקוּ יַחְדָּו – לפי תהלים יט, י: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו. • רֻבֵּי חֲסָדָיו – חסדיו הרבים. • אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם – שיבוץ הוא מדברי שר המשקים המופיעים בבראשית מא, ט ...אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. שם מזכיר שר המשקים את חטאיו וכאן מזכיר המשורר את חסדי ה'. • בּוֹ אֶבְטַח אֶתְגַּבֵּר – בטחוני בו מחזק אותי. • בְּנִיב – בביטוי, מילה. • אֲדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם – על פי דברי משה לעם ישראל (דברים ה, א): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂתָם. • גֵּאֶה – נישא, רם. • דָּר עֲרָבוֹת – שוכן שמים. ערבות הוא שם פיוטי לשמיים. המדרש מונה שבעה רקיעים: "אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן... ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות". (בבלי חגיגה יב, ע"ב). • גִּבּוֹר – כך ה' מכונה בדברי ישעיהו (י, כא) שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל אֵל גִּבּוֹר. • גָּמַל עָלַי טוֹבוֹת – כנוסח ברכת הגומל בָּרוּךְ אַתָּה ה'... הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב. • גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם – בעבר ובהווה. הביטוי מופיע בשמות ה, יד וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם, ובמקומות נוספים. • דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ דּוֹבֵר – שיבוץ הוא מסוף מגילת אסתר, שם נאמר כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ. הפייטן מעביר תיאור זה אל ה'. • דּוֹבֵר עַמִּים זַעְמוֹ – אל העמים, אומות העולם, דובר בכעס, שופך עליהם חמתו. • דָּלְפָה נַפְשָׁם – נטפה נפשם, כלומר התמעטה. • כְּמוֹ דֶלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם – כמו טפטוף הגשם המטריד. מקור הדימוי במשלי (כז, טו): דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה. • הַלְלוּ כְמֵהִים הַמַּשְׁפִּיל גְּבוֹהִים – אתם, המתגעגעים אל ה', הללו אותו, שהוא משפיל גבוהים. • הוֹדוּ כִּי בֵאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם – הודו והללו את ה' תמיד. לפי תהלים (מד, ט) בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה. • יָשִׂישׂ נוּגִים – ישמח את העצובים. • וְיַכְרִית עַם שׁוֹגִים – וישמיד את האויבים ההולכים בדרך שגויה. • וְרַע עָלַי הוֹגִים וּמִרְמוֹת – וחושבים עלי רעה ושקרים. מקור הביטוי בתהלים (לח, יג): וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ. • זָךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ – מעשהו של ה' נקי וישר. מקור הביטוי בהקשרים אחרים במשלי (כא, ח) הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ, וראו גם שם כ, יא. • זָן עוֹלָם – מזין ומפרנס את העולם. • בְּגָדְלוֹ – שכן הוא גדול. • זָעַם אֶת אוֹיְבָיו – כעס על אויביו. • לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם – שלא זכרו את כוחו, גבורתו. שיבוץ הוא מהאמור על ישראל בתהלים עח, מב לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם אַשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר. כאםן מוסבים הדברים לאויב. • חַי – כינוי לה'. • חוֹנֵן עֲנָוִים – המשפיע מחסדו לשפלי הרוח. • חֲלוֹף שֵׁם עַל קֹוִים – שורה זו אינה מנוקדת במהדורת פריס-חורב. זוהי הצעתנו לניקוד שורה זו ובהתאם לכך הצעה לפירושה: פרוש והעבר את שמך, את כבודך, על המקווים לך. • חוֹמֵל כָּל מְקַוִּים חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם – מרחם על כל מי שמקווה לו, לחסדיו. שיבוץ הוא מדברי דוד בתהלים (נב, ג): מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם. • טוֹרֵד צָר בְּחֶרְפָּה – מטריד את האויב בכך שמבייש אותו וחושף את חרפתו. • טָמַן פַּח וְחִפָּה – [האויב] מנסה להכשיל ולהעלים את מעשיו. • טוֹב וְרַע – הטובים והרעים. • לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם – שיבוץ הוא מתהלים (קיט, צא): לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ. • יוֹדוּ תַעֲצוּמְךָ יְשֻׁרוּן – ישראל יודו בכוחך ויודו עליו. ישורון הוא אחד הכינויים לישראל במקרא. • יְשִׁירוּן – ישירו. • יְגִילוּן – ישמחו. • וּבְשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם – שיבוץ הוא מתהלים פט, יז: בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ. • כָּבוֹד תֵּן – ייתכן שמהדהד כאן, בהיפוך משמעות, הפסוק מתהלים קטו, א לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ. • אֶל תַּמָּה – לישראל, היא אומה תמימה ושלמה. כינויה זה נובע מתיאור היונה, המהווה דימוי לרעיה בשיר השירים (ה, ב) פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, (וראו גם שם ו, ט), שנדרשה על כנסת ישראל. • כְּבֹשׁ שׁוֹפְכִים דָמָהּ – נצח את ההורגים בה ושופכים את דמה. • כַּלֵּם בְּרֹב חֵמָה – השמידם בכעס רב. • כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם – שיבוץ הוא מדברי דוד לשאול (שמואל א כו, יט): ...אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה' כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. • לָבֵשׁ עֹז הִתְאַזָּר – כינוי לה' החגוּר כביכול בגבורה, כאמור בתהלים צג, א: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר. • לְחַם עוֹבֵד אֵל זָר – הילחם בעובדי אלילים. • לְפָנֶיךָ הַיּוֹם – שעובדים את עבודתם אל מול פניך. • מַלֵּא שְׁאֵלָתִי – ענה לי, או הגשם בקשתי. • מֶלֶךְ, רוֹעֶה – כינויים לה'. • רוֹעֶה אוֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם – כך מתואר ה' בברכת יעקב לבנו יוסף (בראשית מח, טו): ...הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו... הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. • נָאוֹר – מואר, כינוי לה'. • דּוֹרוֹת קוֹרֵא – היודע והמתכנן את מה שיקרה במהלך הדורות, כפי שנאמר בישעיהו (מא, ד): מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא. • נִיב שְׂפָתַי בּוֹרֵא – יוצר הדיבור שבפי, לפי ישעיהו נז, יט בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו. • נְאוּמְךָ טוֹב – דברך הטוב. • הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם – בבקשה זַמֵּן לי היום (את הגשמתו). שיבוץ הוא מדברי עבד אברהם בבקשו אשה ליצחק, בן אדוניו (בראשית כד, יב): ...ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. • סַלְעִי – כינוי לה' על שם עוצמתו. • שׁוּר – ראה. • סוֹרֵר נָם בַּעֲדִי – האויב אומר (נם במשמעות של לנאום, לדבר), מדבר נגדי. • סוֹד אוֹיְבִי בְּיָדִי סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם – אבל ה' (הסגיר או יסגיר) בידינו את אויבינו ואת מזימותיו, כדברי אבישי אל דוד ביחס לשאול (שמואל א כו, ח): וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ. • עַד אָן יֵקַד יְקוֹד עַצְמִי – עד מתי יבערו עצמותי, אסבול מאוד. הלשון לפי תהלים קב, ד: כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ. • וְלֹא תִפְקֹד עוֹשְׁקִי – ולא תעניש את הגוזל ממני. • יָבֹא לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי יוֹם יוֹם – שאינו מפסיק להציק לי. שיבוץ הוא מהאמור במשלי (ח, לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי. • פַּלֵּט – השאר לפליטה, הצל. • כֶּרֶם חֶמֶד – ישראל שנמשלו לכרמו של ה' בנבואת ישעיהו (ה) ובמקומות נוספים, וה' מחבב כרם זה. מקור הביטוי, בהקשר לא סמלי, בעמוס ה, יא ...בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם. • צַר – אויב. • פְּצֵנִי – הצילני. • צוּר – סלע, כינוי לה'. • עוֹמֵד פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם – המצוי עמנו תמיד. שיבוץ הוא מדברי משה על כורתי הברית (דברים כט, יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. נראה כי המשורר העביר בפיוטו את האמור בתורה על העם, אל ה'. • שׁוּב יָמִים חָלְפוּ – השב את ימי העבר. • צַמֵּת – ענֵּה, השמד. • לִי – שאותי. • צְבִי עִירִי – יופיה של ירושלים. צבי מופיע במקרא במשמעות של יופי, תפארת, הדר, אולי מהמילה הארמית 'צבו', שפירושה רצון. • שָׁאֲפוּ צוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם – חמדו אויבי. הלשון עפ"י תהלים (מב, יא): בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. • תְּנָה הוֹדְךָ – בטא את תפארתך. מקור הביטוי בתהלים ח, ב: ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. • קַנֵּא עַל נְאוֹתְךָ – קנא את קנאת מקומותיך הנאים. • קְדוֹשִׁי – כינוי לה'. • כִּי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָל הַיּוֹם – שיבוץ מתהלים (כה, ה): הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם. • רִנָּה – שירה, תפילה. • אֶהְגֶּה – אבטא, אומר. • רָם – גבוה, כינוי לה'. • יְנַשֵּׂא כָל גֵיא – ה' יגביה את כל השפלים, האמור בנבואת הגאולה בישעיהו מ, ד: כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. • רַב לִי נוֹדֵד – נדודי היו רבים מדי. • הֵן גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם – פסוק זה נאמר על ידי קין לאחר שנגזר עליו לנוע ולנוד, וכה דבריו בבראשית ד, יד: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. • שׁוּב עִיר כְּיוֹם קַדְמוֹן – חזור לירושלים, כמו בעבר, כאשר • שָׁלֵו בָּהּ קוֹל הָמוֹן – המיית האנשים בה היתה שלווה. • שַׂגֵּב דָּת – רומם את התורה, את השומרים אותה. • לָךְ אָמוֹן שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם – האָמוּנה בחיקך ומשעשעת אותך, לפי האמור על החכמה (ונדרש על התורה) במשלי ח, ל וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת. • מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתְךָ כָּל הַיּוֹם – פסוק הוא מתהלים קיט, צז: מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.

כותר	יאמר נא ישראל
מעגל השנה	סוכות;שבת;שירת הבקשות
שפה	עברית

כותר

מעגל השנה

שפה

תנאי השימוש:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]

תצוגת MARC

פירוש

• יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל – שיבוץ הוא מתהלים (קיח, ב) יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ ומקומות נוספים בתהלים (קכד, א; קכט, א). כאן מעבר למשמעות המקורית של 'ישראל' - עם ישראל השר לה', שלו מתאימה לשון הרבים של השורה השניה, משמש שם זה גם במשמעות הספציפית, כפתיחה לפיוט המסוים הזה של הפייטן ששמו הפרטי הוא ישראל.
• אָיֹם – מעורר אימה ופחד.
• רוֹחֲשִׁים זִמְרָה – אומרים שירה.
• אֶל אֵל יִדְרֹשׁוּן יוֹם יוֹם – לה', שאותו הם מבקשים תמיד, לפי ישעיהו נח, ב: וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן ..
• אַזְכִּיר מַעֲבָדָיו – אספר את מעשיו.
• אֲשֶׁר צָדְקוּ יַחְדָּו – לפי תהלים יט, י: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו.
• רֻבֵּי חֲסָדָיו – חסדיו הרבים.
• אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם – שיבוץ הוא מדברי שר המשקים המופיעים בבראשית מא, ט ...אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. שם מזכיר שר המשקים את חטאיו וכאן מזכיר המשורר את חסדי ה'.
• בּוֹ אֶבְטַח אֶתְגַּבֵּר – בטחוני בו מחזק אותי.
• בְּנִיב – בביטוי, מילה.
• אֲדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם – על פי דברי משה לעם ישראל (דברים ה, א): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂתָם.
• גֵּאֶה – נישא, רם.
• דָּר עֲרָבוֹת – שוכן שמים. ערבות הוא שם פיוטי לשמיים. המדרש מונה שבעה רקיעים: "אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן... ריש לקיש אמר: שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות". (בבלי חגיגה יב, ע"ב).
• גִּבּוֹר – כך ה' מכונה בדברי ישעיהו (י, כא) שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל אֵל גִּבּוֹר.
• גָּמַל עָלַי טוֹבוֹת – כנוסח ברכת הגומל בָּרוּךְ אַתָּה ה'... הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב.
• גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם – בעבר ובהווה. הביטוי מופיע בשמות ה, יד וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם, ובמקומות נוספים.
• דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ דּוֹבֵר – שיבוץ הוא מסוף מגילת אסתר, שם נאמר כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ. הפייטן מעביר תיאור זה אל ה'.
• דּוֹבֵר עַמִּים זַעְמוֹ – אל העמים, אומות העולם, דובר בכעס, שופך עליהם חמתו.
• דָּלְפָה נַפְשָׁם – נטפה נפשם, כלומר התמעטה.
• כְּמוֹ דֶלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם – כמו טפטוף הגשם המטריד. מקור הדימוי במשלי (כז, טו): דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה.
• הַלְלוּ כְמֵהִים הַמַּשְׁפִּיל גְּבוֹהִים – אתם, המתגעגעים אל ה', הללו אותו, שהוא משפיל גבוהים.
• הוֹדוּ כִּי בֵאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם – הודו והללו את ה' תמיד. לפי תהלים (מד, ט) בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה.
• יָשִׂישׂ נוּגִים – ישמח את העצובים.
• וְיַכְרִית עַם שׁוֹגִים – וישמיד את האויבים ההולכים בדרך שגויה.
• וְרַע עָלַי הוֹגִים וּמִרְמוֹת – וחושבים עלי רעה ושקרים. מקור הביטוי בתהלים (לח, יג): וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ.
• זָךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ – מעשהו של ה' נקי וישר. מקור הביטוי בהקשרים אחרים במשלי (כא, ח) הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ, וראו גם שם כ, יא.
• זָן עוֹלָם – מזין ומפרנס את העולם.
• בְּגָדְלוֹ – שכן הוא גדול.
• זָעַם אֶת אוֹיְבָיו – כעס על אויביו.
• לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם – שלא זכרו את כוחו, גבורתו. שיבוץ הוא מהאמור על ישראל בתהלים עח, מב לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ יוֹם אַשֶׁר פָּדָם מִנִּי צָר. כאםן מוסבים הדברים לאויב.
• חַי – כינוי לה'.
• חוֹנֵן עֲנָוִים – המשפיע מחסדו לשפלי הרוח.
• חֲלוֹף שֵׁם עַל קֹוִים – שורה זו אינה מנוקדת במהדורת פריס-חורב. זוהי הצעתנו לניקוד שורה זו ובהתאם לכך הצעה לפירושה: פרוש והעבר את שמך, את כבודך, על המקווים לך.
• חוֹמֵל כָּל מְקַוִּים חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם – מרחם על כל מי שמקווה לו, לחסדיו. שיבוץ הוא מדברי דוד בתהלים (נב, ג): מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם.
• טוֹרֵד צָר בְּחֶרְפָּה – מטריד את האויב בכך שמבייש אותו וחושף את חרפתו.
• טָמַן פַּח וְחִפָּה – [האויב] מנסה להכשיל ולהעלים את מעשיו.
• טוֹב וְרַע – הטובים והרעים.
• לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם – שיבוץ הוא מתהלים (קיט, צא): לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
• יוֹדוּ תַעֲצוּמְךָ יְשֻׁרוּן – ישראל יודו בכוחך ויודו עליו. ישורון הוא אחד הכינויים לישראל במקרא.
• יְשִׁירוּן – ישירו.
• יְגִילוּן – ישמחו.
• וּבְשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם – שיבוץ הוא מתהלים פט, יז: בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ.
• כָּבוֹד תֵּן – ייתכן שמהדהד כאן, בהיפוך משמעות, הפסוק מתהלים קטו, א לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ.
• אֶל תַּמָּה – לישראל, היא אומה תמימה ושלמה. כינויה זה נובע מתיאור היונה, המהווה דימוי לרעיה בשיר השירים (ה, ב) פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, (וראו גם שם ו, ט), שנדרשה על כנסת ישראל.
• כְּבֹשׁ שׁוֹפְכִים דָמָהּ – נצח את ההורגים בה ושופכים את דמה.
• כַּלֵּם בְּרֹב חֵמָה – השמידם בכעס רב.
• כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם – שיבוץ הוא מדברי דוד לשאול (שמואל א כו, יט): ...אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה' כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
• לָבֵשׁ עֹז הִתְאַזָּר – כינוי לה' החגוּר כביכול בגבורה, כאמור בתהלים צג, א: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר.
• לְחַם עוֹבֵד אֵל זָר – הילחם בעובדי אלילים.
• לְפָנֶיךָ הַיּוֹם – שעובדים את עבודתם אל מול פניך.
• מַלֵּא שְׁאֵלָתִי – ענה לי, או הגשם בקשתי.
• מֶלֶךְ, רוֹעֶה – כינויים לה'.
• רוֹעֶה אוֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם – כך מתואר ה' בברכת יעקב לבנו יוסף (בראשית מח, טו): ...הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו... הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
• נָאוֹר – מואר, כינוי לה'.
• דּוֹרוֹת קוֹרֵא – היודע והמתכנן את מה שיקרה במהלך הדורות, כפי שנאמר בישעיהו (מא, ד): מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא.
• נִיב שְׂפָתַי בּוֹרֵא – יוצר הדיבור שבפי, לפי ישעיהו נז, יט בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו.
• נְאוּמְךָ טוֹב – דברך הטוב.
• הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם – בבקשה זַמֵּן לי היום (את הגשמתו). שיבוץ הוא מדברי עבד אברהם בבקשו אשה ליצחק, בן אדוניו (בראשית כד, יב): ...ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.
• סַלְעִי – כינוי לה' על שם עוצמתו.
• שׁוּר – ראה.
• סוֹרֵר נָם בַּעֲדִי – האויב אומר (נם במשמעות של לנאום, לדבר), מדבר נגדי.
• סוֹד אוֹיְבִי בְּיָדִי סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם – אבל ה' (הסגיר או יסגיר) בידינו את אויבינו ואת מזימותיו, כדברי אבישי אל דוד ביחס לשאול (שמואל א כו, ח): וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ.
• עַד אָן יֵקַד יְקוֹד עַצְמִי – עד מתי יבערו עצמותי, אסבול מאוד. הלשון לפי תהלים קב, ד: כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.
• וְלֹא תִפְקֹד עוֹשְׁקִי – ולא תעניש את הגוזל ממני.
• יָבֹא לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי יוֹם יוֹם – שאינו מפסיק להציק לי. שיבוץ הוא מהאמור במשלי (ח, לד) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי.
• פַּלֵּט – השאר לפליטה, הצל.
• כֶּרֶם חֶמֶד – ישראל שנמשלו לכרמו של ה' בנבואת ישעיהו (ה) ובמקומות נוספים, וה' מחבב כרם זה. מקור הביטוי, בהקשר לא סמלי, בעמוס ה, יא ...בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
• צַר – אויב.
• פְּצֵנִי – הצילני.
• צוּר – סלע, כינוי לה'.
• עוֹמֵד פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם – המצוי עמנו תמיד. שיבוץ הוא מדברי משה על כורתי הברית (דברים כט, יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. נראה כי המשורר העביר בפיוטו את האמור בתורה על העם, אל ה'.
• שׁוּב יָמִים חָלְפוּ – השב את ימי העבר.
• צַמֵּת – ענֵּה, השמד.
• לִי – שאותי.
• צְבִי עִירִי – יופיה של ירושלים. צבי מופיע במקרא במשמעות של יופי, תפארת, הדר, אולי מהמילה הארמית 'צבו', שפירושה רצון.
• שָׁאֲפוּ צוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם – חמדו אויבי. הלשון עפ"י תהלים (מב, יא): בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.
• תְּנָה הוֹדְךָ – בטא את תפארתך. מקור הביטוי בתהלים ח, ב: ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.
• קַנֵּא עַל נְאוֹתְךָ – קנא את קנאת מקומותיך הנאים.
• קְדוֹשִׁי – כינוי לה'.
• כִּי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָל הַיּוֹם – שיבוץ מתהלים (כה, ה): הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם.
• רִנָּה – שירה, תפילה.
• אֶהְגֶּה – אבטא, אומר.
• רָם – גבוה, כינוי לה'.
• יְנַשֵּׂא כָל גֵיא – ה' יגביה את כל השפלים, האמור בנבואת הגאולה בישעיהו מ, ד: כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.
• רַב לִי נוֹדֵד – נדודי היו רבים מדי.
• הֵן גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם – פסוק זה נאמר על ידי קין לאחר שנגזר עליו לנוע ולנוד, וכה דבריו בבראשית ד, יד: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי.
• שׁוּב עִיר כְּיוֹם קַדְמוֹן – חזור לירושלים, כמו בעבר, כאשר
• שָׁלֵו בָּהּ קוֹל הָמוֹן – המיית האנשים בה היתה שלווה.
• שַׂגֵּב דָּת – רומם את התורה, את השומרים אותה.
• לָךְ אָמוֹן שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם – האָמוּנה בחיקך ומשעשעת אותך, לפי האמור על החכמה (ונדרש על התורה) במשלי ח, ל וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת.
• מָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתְךָ כָּל הַיּוֹם – פסוק הוא מתהלים קיט, צז: מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי.

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?

אולי יעניין אותך גם

למה כולם רוצים חתיכה מפסלו של מרדכי אנילביץ'?

״מתפלא אני מאוד על חוסר העניין מצדכם בקשר לאנדרטת הזכרון... חודשים חלפו מאז העצרת... ואתם גיליתם אך מעט עניין ומעט פעילות לקראת הגשמת המשימה הגדולה, אשר מחובתכם לשאת בה, יחד עם התנועה, במלוא הרצון, ההבנה, והמרץ. הייתכן כי במרוצת הימים נשכח הרעיון מלבכם? והרי בזכר חבריכם ובזכרו של מפקד המרד בגטו ורש

לכתבה בבלוג הספרייה

שולחן ערוך אבל מאיקאה

יש חלק אפל בתרבות שלנו שקשה להתעלם ממנו. החלק הזה של צייתנות עיוורת. בגלל שאיזה חוק כתוב בספר ישן עכשיו גם אמורים לקיים אותו? איזה רב אמר משהו וזהו. אסור לשאול שאלות?! אבל האמת היא שזה קצת יותר מורכב. בני אדם לא באמת מצייתים כל כך בקלות. אז איך יהודים שמרו על כל הכללים שלהם, בלי מערכת אכיפ

לכתבה בבלוג הספרייה