ד"ר גלעד מאירי
הפיוט "שיר חדש אשיר" מושר בשבת שירה, פרשת בשלח, שבה מתוארים יציאת מצרים, קריעת ים סוף, נס המן ונסים נוספים. גלעד מאירי בוחן את מושג הנס ומשמעותו באמצעות התבוננות בנס המן וברלוונטיות שלו לימינו אנו.
"שיר חדש אשיר" הוא פיוט קליט וקליל שנישא על האקסטזה של שירת הים כמו היה פזמון רוק, ולכן הוא פחות מעניין כטקסט ועובד טוב יותר בחיבור שלו ללחן, כמרבית הטקסטים של התרבות הפופולרית שאנו שומעים ברדיו. עם זאת, יש לו ערך והוא מפיץ משמעויות, ככל שיר פופ־רוק: זהו שיר שמבטא באופן ישיר את אהבת האל. והרי, שירי אהבת האל, כשירי אהבת אשה, לא צריכים להסתבך באמצעים לשוניים ואינטלקטואליים משוכללים וחשובים, אלא עליהם להיות קלילים, קליטים ותמימים – להיות להיטים אלוהיים.
הפיוט מפיץ משמעויות נוספות כמו גאולה, שירה, שמחה ועוד, ואלו משמעויות מובנות מאליהן, כי הן נגזרת ישירות מהפרשה, ולכן נתפשתי דווקא לאזכורים של הקורבנות ובית המקדש ("לְהַקְרִיב לוֹ לֶחֶם אִשִּׁי, רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"), שאינם נובעים מן ההקשר הישיר של הפרשה. עם זאת, בפרשה יש קישור לנושא המזון: בפרשה זו מתואר גם נס המן.
אם היו עושים סקר "מהו הנס הגדול ביותר שעשה אלוהים לבני ישראל", נדמה לי שנס המן לא היה זוכה בהכרח במקומות הראשונים. אני מניח שהתהילה היתה הולכת לניסים הגרנדיוזיים האחרים של פרשת בשלח – קריעת ים סוף, עמודי הענן והאש, הניצחון על עמלק וכד'. אני דווקא הייתי מקליק בסקר הזה קליק כפול על הַמָּן. לא טעמתי ממנו, אין לי עסקי מן ואני גם לא מבקש לקדם את האג'נדה האגדתית שמספרת בחן ובהומור דק על כך שטעמו של המן הוכתב על ידי הדמיון: באוכלו מן היה הסועד מדמיין וופל בלגי עם רוטב מייפל וכדור גלידה ומַנּוֹ היה הופך בחכו בדרך נס למעדן הזכור לטוב מבתי הקפה של פיתום ורעמסס.
אני חושב שנס המן הוא חשוב, כי זה נס שלא נס ליחו. זה לא נס חד פעמי של זיקוקים ופירוטכניקה, אלא נס קבוע, שגרתי, נס שהוא תמיד רלוונטי, נגיש וזמין – ארבעים שנה של מן, מן ומן, שמתקיים בווריאציות אחרות גם בימינו. המן מלמד אותנו שיעור חשוב על היום־יומי: גם השגרתי, כמו ארוחת הבוקר, הוא נס.
אינני אומר זאת כי יש רעב בעולם, אלא כיוון שבנס המן אנו למדים שכל דבר הוא נס. לקום בבוקר ולמצוא מן מוכן ומזומן, כמו חמאה במקררנו ולחם שבעה דגנים על שולחננו, לא נתפש בדרך כלל כנס, אלא כפועל יוצא של הקנייה האחרונה במכולת. הנס הזה חשוב מאוד, כי הוא משיב אותנו לראשוניותם הזכה של הדברים הרבים והקטנים של העולם.
פרשת בשלח מזכירה לנו שאנו זקוקים לעמול קשה על תודעתנו על מנת שתשכיל להיות יציבה בהבנה שארוחת בוקר היא גם נס, אפילו אם לא מדובר במן משמיים. וגזירה שווה: אם ארוחת בוקר היא נס – אזי כל הקיום כולו הוא נס. ועל כך ראוי לשיר "שֶׁבַח וּתְהִלָּה הַלְלוּיָהּ" לאל, שאין דבר בעולמו שאיננו בצלמו, ולכן עולמו הוא עולם של ניסים. ומכאן, אם נבין את הנס שבארוחת הבוקר, את הנונסנס המצחיק, לכאורה, שיש בנס הזה, אז אולי נוכל לראות נסים לא יומיומיים, למשל, את עמוד האש.
ד"ר גלעד מאירי הוא משורר וחוקר ספרות, חבר קבוצת "כתובת" ומנהל "מקום לשירה" בירושלים.
