על התפילה ועל העיר החרבה

---

תפילת תשעה באב מציפה בעיית יסוד בתפילה. איך נתפלל על העיר החרבה, והיא בנויה ונבנית? קולות רבים קוראים לשינוי התפילה, כדי להתאים אותה למצבנו ההיסטורי והקיומי.

על מנת לנקוט עמדה בסוגיה, ראוי לחזור אל שורשי תקנת התפילה. רבן גמליאל חולל את המהפכה, בקבעו: "בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה" (משנה ברכות ד, ג). התפילה היא צורת יסוד של הדת. כתבי הקודש רוויים בתפילות. רבן גמליאל שינה את התמונה מן היסוד, בהפכו את התפילה לתפילת קבע. תפילת קבע מבחינת הזמן, ותפילת קבע מבחינת הנוסח. נראה שכישוריו של רבן גמליאל היו בחקיקה אסטרטגית יותר מאשר במכמני הלשון, לכן "שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה" (תלמוד בבלי ברכות כח, ב). המחיר לתקנת רבן גמליאל ניכר מדברי רבי אליעזר החולק עליו: "כל העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים" (משנה ברכות ד, ד). "תחנונים" הם מהות התפילה, על כן טענת רבי אליעזר חריפה: כל העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תפילה.

בכל זאת, רבן גמליאל במקומו עומד. הוא חשב –  כנראה – שחשיבות הפיכת התפילה לקבע, גוברת על המחיר. רק תפילת קבע תוכל להיהפך ליסוד זהות מתמיד. רק הבנייתה תיצור תודעה אחת לבני העם. המחיר של ביטול התחנונים הוא ניכור האדם כלפי מושאי התפילה. ביום שמחה וביום עצב, ביום ביטחון וביום חרדה, התפילה היא אחת. אין מקום בתפילת רבן גמליאל להתאמתה למצב הקיומי של המתפלל באותה השעה. על כן, כשעלה הצורך הקיומי שלו, פנה רבן גמליאל לתפילה אחרת ולמתפלל מיוחד: "מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל, שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים" (ברכות לד, ב).

הניכור בין המתפלל לתפילה איננו מקרי. הוא חלק ממהותה של תפילת הקבע. הניסיון לבטל את הניכור מוביל לקריסת תפילת הקבע כולה. 'אם כן - אין לדבר סוף' (משנה פסחים א, ב). הרי אפילו התואר "מלך" לריבונו של עולם איננו מתאים למצבו הקיומי של המתפלל העכשווי, שאיננו פוגש מלכים בחיי היום יום שלו. עם בעיית הניכור יש להתמודד לא על ידי ביטולו, אלא או על ידי דרשת הנוסח הקבוע כך שתתאים למצב הקיומי, או על ידי הותרת הניכור והפיכת המרחק כמנוף לחשיבה ולדיאלוג בין המתפלל ובין התפילה.

הניכור בתפילה איננו אילוץ, הוא חלק ממהותה ומהאידיאה של התפילה. הניכור יוצר את התפילה כאובייקט, שאליו מתייחס המתפלל, מתרפק עליו ומתחכך עמו. כך, דווקא על ידי הניכור, נוצרת תפילה חיה המעוררת מחשבה ורגש.

ד"ר משה מאיר הוא מנהל תוכן ב"אדרבה", מיזם לבניית מרכז למחשבת החכמים בעיר לוד.