אהוד בנאי
איך נספר לדור האינטרנט והמסנג’ר את הסיפור בשפת ההגדה הלא תמיד מובנת אפילו לנו? למה הופכים את כל הבית לקראת פסח? אהוד בנאי מציע תשובות משלו.
ידוע לכול
שבליל הסדר
נשאלת השאלה:
מה נשתנה
הלילה הזה
מכל הלילות?
אבל האם
לא צריך לשאול
את השאלה הזו
בכל לילה ולילה
ובכל יום ויום?
שהרי לא יהיה
עוד לילה
כמו הלילה
שעבר
ולא יהיה
עוד יום
כמו היום
שעבר
ולא יהיה
עוד רגע
כמו הרגע
שעבר
מתוך הסרט "והגדת לבנך" – הגדה של פסח בנוסח יהודי קוצ'ין
באדיבות מכון "רננות"
ההגדה של פסח היא לא טקסט קל לקריאה ולהבנה, ובעיקר לכל מי שאינו מצוי בשפת המדרש. לכאורה, עיקר המצווה היא לספר ביציאת מצרים לילדים, ואיך נספר להם לדור האינטרנט והמסנג'ר את הסיפור בשפת ההגדה הלא תמיד מובנת אפילו לנו. ומעניין שאת התפילה כתבו חז"ל בשפה יותר עכשווית ומובנת מזו שבהגדה, וודאי שאפשר היה להביא את הסיפור כפי שהוא מופיע במקרא, אבל לא, כותבי ההגדה העדיפו לכתוב את הסיפור בצורה קצת יותר מורכבת וקשה לקליטה, ויכול להיות שהדבר נעשה במכוון, כדי שיהיה לנו צורך לשבת ולפענח את הטקסט ולדון בו ממש כמו שדנים בסוגייה תלמודית או בקטע מדרשי.
כותבי ההגדה רצו לגרום לדיון סביב השולחן, רצו שתהיה יציאה מתוך דברי ההגדה אל דיבורים אחרים, כמו שנאמר שם על מי שאינו יודע לשאול: "את פתח לו", כלומר, אתה, עורך הסדר, פתח לו את הראש, שילמד לשאול.
וכמו כן: הבט מסביב וראה, מי יושב אתך בסדר, אחד חכם אחד תם וכו', והתאם את הדיבור אליהם. מכאן שחובה עלינו לצאת קצת מהטקסט הנתון ולדבר בעל פה ומהלב, לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח.
מתוך הגדה של פסח, הונגריה, 1950
מתוך אוסף משפחת גרוס, תל־אביב, באדיבות המשפחה
יציאת מצרים היא האקט האנטי פשיסטי שהביאה התורה לעולם. האדם הוא לא עבד למלך לשלטון, לדגל, למקום העבודה או לכסף. יש לציית לחוק ולממשל, אבל לא לראות בו אלוה, ולא להשתעבד לו. יציאת מצרים מביאה חזון של עולם עם סדר, אבל ללא גבולות. עולם משוחרר מכבלים של זמן ומרחב. וכל המרבה הרי זה משובח.
והנה כך כתוב בתורה, בספר שמות: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים."
ההגדה מביאה את הפסוק הזה, דנה בו, ושואלת: "יכול מראש חודש?" כלומר, האם אפשר לעשות את ליל הסדר מראש חודש ניסן? ועונה ההגדה: "תלמוד לומר, ביום ההוא". כלומר – הפסוק בספר שמות אומר: ביום ההוא. רק ביום ההוא, בעצם יום יציאת מצרים. ושוב שאלה – "יכול מבעוד יום?" כלומר, האם אפשר לעשות את ליל הסדר יום קודם? והתשובה – תלמוד לומר: "בעבור זה... אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". כלומר: יש לילה אחד בשנה שבו אפשר לעשות את הסדר, ויש לו זמן מדויק שאי אפשר לשנות. רק אז "הזה" הוא באמת "זה".
אבל כפי שנכתב לעיל: מדוע שלא נשאל בכל לילה ולילה ובכל יום ויום מה נשתנה?
יש לילה אחד בשנה שבו אנו עורכים את הסדר בזמן, והוא זיכרון לעבר והוא תקווה לעתיד, אבל ממנו יש ללמוד ולהקרין לשנה כולה.
אדם ששואף לתודעה ערנית צריך לשאול כל הזמן את עצמו ואת סביבתו שאלות, ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם, אלא למצוא בכל יום ויום חידושים, ולגלות איך לשמוח בדברים הפשוטים, שלכאורה נראים טבעיים.
ולכן הופכים את הבית לקראת הפסח, פותחים מגרות, מעיפים דברים מיותרים, בודקים אם כל פריט כשר לפסח או לא, אם הכלים עשויים חרס זכוכית או אלומיניום, זה יכול לגרום לכאב ראש, עייפות ועצבים, אבל זה יכול גם לגרום לשינוי בחשיבה ובהשקפה ולהסתכלות מחודשת על דברים.
ולכן עושים בליל הסדר דברים תמוהים שמעוררים את השאלה מה נשתנה, כמו למשל נטילת ידיים בלי ברכה על ירק, בעוד שבכל השנה נוטלים עם ברכה ורק על לחם.
ואפשר לקחת מזה לקח לימים רגילים, לשנות בהם, שיהיו לא כל כך רגילים, שנהיה ערים ופתוחים, קשובים לשינויים, לזרימת הזמן.
