אבן ערבי
מוחמד בן עלי אִבְּן עַרַבּּי (1240-1165) היה אחד המיסטיקנים והפילוסופים המשפיעים ביותר בתולדות האסלאם. אבן ערבי נולד בעיר מורסיה באל-אנדלוס האסלאמית (ספרד של ימינו), ועוד בנערותו החל לחוות חזיונות אקסטטיים של האל ושל הנביאים, ביניהם ישו, משה ומוחמד. חזיונות אלה, שעתידים היו להמשיך בכל מהלך חייו, היו מרכזיים בהתפתחות הפילוסופיה שלו.
בצעירותו למד אבן ערבי עם מורים ומדריכים רוחניים רבים באל-אנדלוס וצפון אפריקה. בסביבות שנת 1201, לאחר מסעות ברחבי צפון אפריקה וארץ ישראל, הוא ערך את החג' - העלייה לרגל למכה, שם הוא נותר כשלוש שנים. בהיותו במכה הוא החל לעבוד על יצירתו הגדולה ביותר, אל-פֻתוּחַאת אלמַכִּיַה (ההתגלויות המכאיות). שלושים ושבעה הכרכים של יצירה מורכבת ורבת רבדים זו כוללים אינספור חזיונות, המגוללים בפני הקורא את המשמעויות הרוחניות העמוקות של כלל היבטיה של דת האסלאם, מפרשנות הקוראן ועד להגות מטפיזית.
אבן ערבי עזב את מכה ופנה לעיראק ואחר כך לעיר קוניה שבאנטוליה (בתורכיה של ימינו), ובשנת 1223 השתקע סופית בדמשק, אז תחת שליטת אחד מבני השושלת האיובית. שם הוא הוסיף לכתוב וללמד עד סוף ימיו.
אבן ערבי היה כותב פורה במיוחד, ולאורך השנים יוחסו לו מאות חיבורים. מבין אלה ששרדו, למעלה משמונים אומתו כחיבורים אותנטיים שלו. בין עבודותיו הבולטות, מלבד הפֻתוּחַאת, ניתן למנות את כִּתַאבּ אל-אִסְרַאא' (ספר המסע הלילי), המתאר חזיון שחווה אבן ערבי ב-1198, בו הוא ערך מסע מיסטי לרקיעים העליונים ונפגש עם הנביאים; רוּח אל-קֻדְס (איגרת רוח הקדוּשה), שנכתב במכה ב-1203 ומכיל ביוגרפיות של מדריכים סופים מצפון אפריקה ואל-אנדלוס; תאג' אל-רַסַאאִל (כתר האיגרות), המורכב משמונה מכתבי אהבה לכַּעְבַּה - המבנה השחור המקודש שעומד במרכז המסגד הגדול של מכה - שנכתבו עקב חזיון משנת 1203; תַרְגֻ'מַאן אל-עַשְוַאק (מפרש הערגות), אסופת שירי אהבה שנכתבו במכה בשנת 1215; פֻצוּץ אל-חִכַּם (פניני החוכמה), תמצית של משנתו של אבן ערבי, שנכתב בדמשק סביב 1229; ואל-דִיוַאן אל-כַּבִּיר (הדיואן הגדול), קובץ שיריו שהושלם ב-1237.
