פרשת דרייפוס
ב-15 באוקטובר 1894 התייצב סרן התותחנים אלפרד דרייפוס לביקורת במשרד המלחמה. עם בואו הובל למשרדו של ראש המטה הכללי, שם הוכתבו לו כמה שורות ממכתב, שיזכה לכינוי borderau, "טיוטה". כפי שהתברר, "בדיקת כתב היד" הזאת שימשה להפללתו: הוא נעצר מיד באשמת העברת סודות צבאיים לגרמנים, נכלא בבית כלא צבאי, ונאסר עליו לקיים כל קשר עם משפחתו. מאוחר יותר, לאחר שבועות של בידוד ושל חקירות בלתי-חוקיות, הוא נשפט והורשע בבגידה.
ב-5 בינואר נאספו קצינים, פקידים רשמיים, עיתונאים ואורחים מוזמנים בחצר ה-École Militaire לטקס ההדחה הרשמי שלו. דרגותיו של הקצין המודח נקרעו ממדיו וחרבו שוברה. מעבר לשערים, צעק המון זועם: "מוות ליהודים".
חודשיים לאחר מכן הוגלה אלפרד לאי השדים, הסמוך לחופי גיאנה הצרפתית באמריקה הדרומית. כאן בילה בארבע השנים הבאות, כלוא בתנאים לא-אנושיים ומשולל כל אפשרות למגע אנושי. רק בקיץ 1899 נערך משפט נוסף. לזעמם של תומכיו, גם המשפט הזה הסתיים בהרשעה. בשל מצבו המעורער, הוא זכה לחנינה מנשיא הרפובליקה והתאחד סוף-סוף עם משפחתו. שש שנים נוספות חלפו עד ששמו של אלפרד דרייפוס טוהר.
לעתים קרובות נטען שפרשת דרייפוס פילגה את האומה לשניים. אך האמת היא שצרפת כבר הייתה ארץ מפולגת, והמקרה שימש כ"קָזוּס בֶּלִי" בין המחנות והעלה אל פני השטח חילוקי דעות ישנים. היהודי מאלזס גילם את כל מה שהיה שנוא על הימין הלאומני, ולכן הפך לסמל לפילוג העמוק באומה.
מקובל לחשוב שהעיתונות הייתה האחראית העיקרית להפיכת המקרה ל"פרשה". בשנים 1899-1898 הפכה המערכה הציבורית למכרה זהב לגרפיקאים ולמאיירים: עיתונים, כתבי עת, כרזות, חוברות, גלויות ומשחקי לוח משכו קוראים בעזרת קריקטורות, איורים ועיטורים.
זמן קצר לאחר מעצרו של דרייפוס, נפתחה המתקפה ה"אנטי-דרייפוסרית" על ידי אדואר דרימון ועיתון ה-La Libre Parole שלו, שהיה בעל קו אנטישמי עז. גם Le Rire, שהיה אמנם מתון יותר, מילא את עמודי השער שלו בקריקטורות של דרייפוסרים בולטים. אחת הדוגמאות האכזריות ביותר של מסע התעמולה היא "מוזיאון האימה", סדרה של 51 כרזות שבהן הופיעו דרייפוס ותומכיו כהכלאות גרוטסקיות של אדם וחיה.
בספרייה הלאומית שמור ארכיון מיוחד הנוגע לאלפרד דרייפוס ולפרשת דרייפוס שהתחוללה בצרפת בין השנים 1894 ו-1906, ועוררה סערה גדולה ברחבי העולם. הארכיון כולל מכתבים של אישים מרכזיים בפרשת דרייפוס אשר כתבו לו בשלבים שונים של הדרמה. בארכיון זה תוכלו למצוא מכתבים מאת אשתו של דרייפוס, לוסי, לבעלה, וכן מכתבים של אנשי ציבור נוספים אליו. כמו כן בארכיון מכיל חומרים נוספים כמו עותק של המאמר המפורסם "אני מאשים" של אמיל זולא.
כאן תוכלו למצוא מגוון חומרים הממחישים את פרשת דרייפוס והתגובות אליה, כל זאת מתוך ארכיון דרייפוס בספרייה הלאומית.
