אתם יוצאי מערב

 •         יוֹצְאֵי מַעֲרָב - המערב, או המגרב - כינוי לארצות בעולם האסלאמי בהן שכנו יהודים ובמיוחד למרוקו.

•         מָארוֹק - מרוקו, הנחשבת לאחד ממקורותיו הבולטים של חג המימונה וארץ מוצאו של הפייטן.

•         הַלְלוּ אֵל בְּעַם רָב - ראו תהלים לה, יח.

•         אַלְמִימוּנָה - הפייטן חורז בצורה הערבית אל-מימונה, כלומר המימונה. זהו החרוז הסוגר של הפיוט כולו. בבית הראשון מסתיימות שתי השורות בהברה "נה".

•         אֶתְמוֹל - כלומר בשביעי של פסח בו קוראים את פרשת קריעת ים סוף. על פי חז"ל קריעת ים סוף התרחשה בשביעי של פסח: "אמר ר' ברכיהו: יום שביעי של פסח היה, והיו מתיראים לירד לים כי יו"ט היה, ומנין? שכך אתה מוצא שאמרו לפרעה "דרך שלשת ימים נלך במדבר" (שמות ה, ג), מה עשה פרעה? שלח עמהם שומרים, לאחר שלשה ימים מה עשו ישראל? הרגו מהם הרבה, ומה שנשתייר חזרו והגידו לפרעה שברחו ישראל, שנאמר "ויוגד למלך מצרים כי ברח העם" (שמות, יד, ה) מה שהלכו ישראל בג' ימים, חזרו השומרים ביום ומחצה. ופרעה הלך גם כן יום ומחצה - הוא ששה. כיון שקדש יום שביעי, השונא רודף והים סגור ולא היו יכולים לברוח שלא יחללו השבת, אמר לו הקב"ה למשה: בני בסכנה ומתיראים לחלל שבת, אמור להם שירדו. "ואתה הרם את מטך על הים ונטה ידך" (שמות יד, טז)" (אוצר מדרשים (אייזנשטיין) פסיקתא עמוד 487: וכן תלמוד בבלי סוטה יב, ע"ב).

•         פָּעַר אֶת לוֹעוֹ - פתח את פיו, הים שנחצה לשניים מדומה לפה שנפתח ובולע את פרעה ואת חילו.

•         וּלְקָחָם לוֹ לְמָנָה - הים אכל את פרעה ואת חילו.

•         וְעָבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו - בני ישראל הלכו בין שני חלקי הים (שמות יד, כט). הפייטן רומז כאן על ברית בין הבתרים שנכרתה בין אברהם לבין האל.

•         מִשְׁבָּרָיו - גליו. "כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" (יונה ב, ד).

•         רַעְיָא מְהֵימָנָא - מילולית: הרועה הנאמן, כינוי למשה לפי הזוהר.

•         וּרְכוּשׁ רוֹדְפָיו וּמוֹשְׁלָיו. שָׂם יִשְׂרָאֵל אֶל כֵּלָיו - בני ישראל שאלו מן המצרים רכוש רב לפני יציאתם ממצרים. על פי הפסוק  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת (שמות יב, לה).

•         עַל כָּל מִדְרָךְ - בכל צעד וצעד.

•         הָעִבְרִים - היהודים.

•         אַרְבְּח יָא כָאי וּלְגִ'ינָא - תרגום מערבית מרוקאית: שגשג אחי בעושר.

•         וּבְנֵי נֵכָר - המצרים.

•         נוֹזְלֵיהֶם נִבְקְעוּ - המים, הנוזלים, שעמדו כחומה ((שמות יד, כט) נבקעו וכיסו את המצרים.

•         וְתִפֹּל שָׁם עֲלֵיהֶם. יִרְאַת שׁוֹכֵן מְעוֹנָה - פחד מאלוהים נפל על המצרים. לפי שמות טו, טז: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד.

•         שׁוֹכֵן מְעוֹנָה - כינוי לאלוהים, לפי דברים לג, כז.

•         מֵאַרְבַּע פֵּאוֹת - מארבע הכיוונים, מכל מקום.

•         לְעַמּוֹ אֲשֶׁר קָנָה - לעם ישראל אותו יצר ובחר. לפי שמות טו, טז:  עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.

•         וִילִיד עֲרָב - תושבי ארצות האסלאם שאינם יהודים.

•         שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים - הפייטן מדגיש את הקרבה שבין האנשים והעמים באמצעות הדמיון הצלילי בשמותיהם.

•         יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים - מסבים: יושבים בצוותא, כמו בהסבה של ליל הסדר.

•         אַדְרָעִיָּא - סוג של בד מצמר המשמש כפריט לבוש מסורתי מין לבוש מסורתי.

•         וּקְטֹרֶת מֹר וּלְבוֹנָה - מיני בשמים המסמלים עושר וברכה.

•         וְלֹא נִכָּר הָעִבְרִי - לא היה הבדל במראה לפיו היה אפשר להכיר בין היהודים לבין שכניהם. המילה "נכר" מזכירה גם את המשמעות של "ניכור" - מרחק וזרות, שהתבטלו ביום חג מיוחד זה.

•         אָחִיו הַהֲגָרִי - שמוצאו מהגר (ולא משרה).

•         רוּחַ כֻּלָּם נְכוֹנָה - ישרה ובעלת כוונות טובות. על פי תהלים נא, יב: לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.

•         הַתְּחוּמִים - התיחום, הגבולות.

•         הַמְּגוֹגִים - כינוי לאנשים שוחרי ריב ומלחמה (לפי יחזקאל פרק יח).

•         לְכִתְרָם דּוֹאֲגִים - הם דואגים לכוחם, לשררה.

•         לֹא לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה - לפי ישעיה נח, י (שם המשמעות - אדם השרוי בעינוי, צום וצמא) כינוי לענווים בעלי כוונות טובות.

•         רִיבוֹת וּמְרוֹרִים - מאבק וסבל.

•         וּדְרוֹרִים - מלשון דרור, חופש.

•         קְרִיאוֹת הוֹי תֶּחְדַּלְנָה - יפסיקו, יחדלו, קריאות ה"הוי", קריאות הסבל והכאב.