טוני, רוג'ר, 1777-1864

רוג'ר ברוּק טוֹני (באנגלית: Roger Brooke Taney;‏ 17 במרץ 1777 – 12 באוקטובר 1864) היה נשיא בית המשפט העליון החמישי של ארצות הברית משנת 1836 ועד מותו. טוני כתב את דעת הרוב בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד ב-1857, שקבע שאפרו-אמריקאים לא יכלו להיחשב כאזרחים אמריקאים ושהקונגרס לא יכול לאסור את קיומה של עבדות בטריטוריות של ארצות הברית. קודם לכניסתו לבית המשפט העליון כיהן טוני כתובע הכללי וכמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיא אנדרו ג'קסון. ב-1835, לאחר שהדמוקרטים השיגו את השליטה בסנאט, מינה ג'קסון את טוני במקומו של ג'ון מרשל כנשיא בית המשפט העליון. טוני כיהן כנשיא שקידם את זכויות המדינות, אך בית המשפט העליון בראשותו לא דחה את סמכות הממשל הפדרלי לרמה שרבים ממבקריו של טוני חששו ממנה. בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19 הוא כבר זכה להערכה רבה, וכמה מפקידי הממשל הנבחרים פנו לבית המשפט העליון ליישב את הוויכוח הלאומי בנוגע לעבדות. אף על פי שטוני לא החזיק עבדים בבעלותו, הוא זעם על המתקפות מהצפון על מוסד העבדות, והוא שאף לעשות שימוש בפסק הדין דרד סקוט כאמצעי להסרה אחת ולתמיד של סוגיית העבדות כציר עימות ברמה הלאומית. פסק הדין המנומק שלו הכעיס צפוניים רבים וחיזק את הרגשות נגד העבדות במפלגה הרפובליקנית. בבחירות לנשיאות של 1860 ניצח הרפובליקני אברהם לינקולן. לאחר בחירתו של לינקולן, תמך טוני במדינות הדרום הפורשות, אך לא התפטר מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. במלחמת האזרחים הוא חלק על הפירוש הרחב של הנשיא לינקולן בנוגע לסמכות הרשות המבצעת. בפסק הדין אקס פארטה מרימן הוא קבע שהנשיא לא יכול להשעות את צו הביאס קורפוס. עם מותו של טוני ב-1864 הוא הושמץ מאוד בצפון, ונחשב עד היום לדמות היסטורית שנויה במחלוקת. פסק הדין דרד סקוט נחשב כאחד מהחלטות בית המשפט העליון הגרועות ביותר שניתנו אי פעם, אם כי חוקרים רבים רואים את ההיבטים האחרים של תקופת כהונתו של טוני באור חיובי.