טאיוואן היסטוריה 1895-1945

האי טאיוואן, יחד עם איי פנגחו, הפכו לטריטוריה תלויה של יפן ב-1895, אחרי ששושלת צ'ינג נאלצה לוותר עליהם במסגרת הסכם שימונוסקי, אחרי שהובסה במלחמת סין–יפן הראשונה. הרפובליקה של טאיוואן התקיימה למספר חודשים, בטרם הגיעו לאי כוחות יפניים והחילו את ריבונות יפן עליו, תוך שההתנגדות המקומית מובסת במהירות. טאיוואן הייתה המושבה היפנית הראשונה, וניתן לראות בהקמתה את הצעד הראשון בדוקטרינת "ההתפשטות הדרומית" שהובילה את יפן מסוף המאה ה-19. הכוונה היפנית הייתה להפוך את האי למושבת ראווה על ידי השקעה בכלכלה, בשירות הציבורי, בתעשייה ובתרבות, ומתוך מטרה לתמוך בצרכים הצבאיים שלה. יפן הקימה בטאיוואן מונופולים שונים, ועד 1945 שלטה במכירות האופיום, המלח, הטבק, הקמפור, האלכוהול, המשקולות, הגפרורים והנפט. השלטון היפני בטאיוואן הסתיים בספטמבר 1945, אחרי כניעת האימפריה היפנית והשליטה בו הועברה לרפובליקה של סין. בהסכם סן פרנסיסקו מ-28 באפריל 1952 ויתרה יפן רשמית על תביעותיה לשליטה באי. תקופת הכיבוש היפני מעוררת פולמוס בסין ובטאיוואן עד היום.