סונטות (ספרות)

סוֹנֶטָּה (או סונט, מאיטלקית: צליל קטן) היא צורת שיר לירי הנפוצה בשירה המערבית, במיוחד האיטלקית והאנגלית, וגם בשירה העברית החדשה. הסונטה מורכבת מארבע-עשרה שורות מחורזות, המחולקות לשני קוורטינים מחורזים בני ארבע שורות, ולשני טרצינים מחורזים בני שלוש שורות. הסונטה בכללותה משמשת כלי למבע של רגש או מחשבה באופן השואף לשלמות. לרוב שני הקוורטנים מצטרפים לחלק ראשי הנקרא אוקטבה, ושני הטרצינים לחלק משני הנקרא ססטט. האוקטבה והססטט אמורים להיבדל זה מזה באווירה המוזיקלית, ולהצטרף יחדו למכלול אחד. לעיתים תכופות האוקטבה שימשה למבע של שאלה או בעיה, והססטט למבע תשובה או פתרון. היו משוררים שחילקו את הסונטה גם בדרכים מבניות והגיוניות אחרות, כגון חלוקתה לשלושה או לארבעה חלקים. הסונטה צורת מבע מצומצמת הדורשת הקפדה סגנונית, איזון של מחשבה ומשקל, שלמות מוזיקלית, והישמרות מפני תוכן שגרתי וחריזה מאולצת, על מנת להגיע ליופי ואחדות. צורת שירית זו התחבבה במהלך הדורות על משוררים מאומות רבות. במה כוחה של הסונטה גדול? השיב טשרניחובסקי: "ככל צורה קבועה ומסוימה היא סוללת למפרע מסילה למהלך מחשבתו של המשורר, אבל היא גם המכרחת אותו לרכז את ניצוצי מחשבתו לבל יתעו הנה והנה ולא ידעכו אחד אחד". כתב יעקב פיכמן: 'הסוניטה היא צורת הבגרות בשירה. כח עצור בה, ליריציזם מסתתר; המיית-לב עצומה מהיותה מפורשת. הצורה הפלסטית המצומצמת מרסנת, פעמים גם מצננת במקצת, על כל פנים - כובשת את הרוח הלירית בהתפרצה, מתגברת עליה; מתגברת, כמובן כדי להביע ביתר עוז, מצורפת ומטוהרת מכל סייגי ביטוי, הנטפלים כמעט תמיד לכל "שפעת רגש"'.