|
בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים |
|
פיוט הפותח את סדר הסליחות במסורות הספרדים, הנוהגים לקום באשמורת השחר לאמירת סליחות במשך כל חודש אלול. אלו המלים הראשונות אתן נפגש האדם הקם משנתו ומגיע אל בית הכנסת: בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם - קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים! בשכונות הירושלמיות הותיקות זכורים לטוב גבאי בתי הכנסת שהיו מסתובבים עוד טרם עלה השחר בין בתי המתפללים, דופקים על התריסים ומאיצים בהם לקום לסליחות: ס-לי-חות!! לא עת לשקוע בשינה. המשורר קורא לאדם לקום, להתעורר - לא רק מהשינה הפיזית, הממשית, אלא בעיקר מן התרדמה הרוחנית שקל מאד לשקוע בתוכה. השינה מסמלת את האדם השקוע בעצמיותו, בחומר, בחטא, לעומת מצב הערוּת המסמל את האדם המודע, המחפש ומבקש את קרבת האל ומצוי בבחינה עצמית של מקומו ומעשיו בעולם. |
|
• בֶּן אָדָם - המשורר פונה אל האדם המתפלל ומעורר אותו לקום ולהתנער מעפר החומריות והעוונות, ולדבוק בבוראו. בכינוי זה - בֶּן אָדָם - יש את ההדהוד של המלה אדמה, המזכירה לאדם את חומריותו, ומאידך את אלמנט הריחוק וחוסר הפניה האישית מצד הפונה, ושניהם כאחד מצטרפים לכדי אפקט זירוז האדם לעבודת בוראו. הכינוי "בן אדם" הוא הכינוי בו פונה האל ליחזקאל, כמו למשל ביחזקאל ב, א: וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ. |
| כותר |
בן אדם מה לך נרדם |
|---|---|
| מעגל השנה |
יום כיפור;ימים נוראים;לכל עת;סליחות |
| מועד התפילה |
שחרית |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
• בֶּן אָדָם - המשורר פונה אל האדם המתפלל ומעורר אותו לקום ולהתנער מעפר החומריות והעוונות, ולדבוק בבוראו. בכינוי זה - בֶּן אָדָם - יש את ההדהוד של המלה אדמה, המזכירה לאדם את חומריותו, ומאידך את אלמנט הריחוק וחוסר הפניה האישית מצד הפונה, ושניהם כאחד מצטרפים לכדי אפקט זירוז האדם לעבודת בוראו. הכינוי "בן אדם" הוא הכינוי בו פונה האל ליחזקאל, כמו למשל ביחזקאל ב, א: וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ.
• מַה לְּךָ נִרְדָּם - אין זו עת לישון, עליך להתעורר ולבקש רחמים. ביטוי זה לקוח מספר יונה (א, ו) שם פונים המלחים אל יונה הישן בעת הסערה ומאיצים בו להתפלל לאלוהיו: וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלוֹהֶיךָ.
• שְׁפֹךְ שִׂיחָה - שפוך את ליבך בתחנונים, עפ"י תהלים קב, א: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
• דְּרֹשׁ סְלִיחָה - דרישה במובן של בקשה.
• מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים - כינוי לאל, שהוא אדון כל הארץ, ומלכם של כל המלכים.
• רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר - טהר את עצמך מעוונות, כאדם הרוחץ מלכלוך שדבק בו.
• בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים - בטרם פונים ועוברים ימיו של האדם ובהיבט מצומצם יותר ימי הרחמים והסליחות, שהם עת רצון מלפני האל לסליחה ולכפרה.
• שׁוֹכֵן מְעוֹנִים - כינוי לאל השוכן בשמיים. מעונה הוא אחד משבעת הרקיעים, עפ"י מסכת חגיגה יב, ע"ב.
• בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים - ברח על נפשך מפני החטא פן יקרך אסון. במובן הפשטני אסון הוא עונש, אך במובן עמוק יותר, ההשתקעות בחטא היא עצמה האסון שיש לברוח ולפחד ממנו.
• אָנָּא שְׁעֵה - הקשב, היעתר.
• שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים - עם ישראל, אלו שיודעים וקוראים בשמך, הנאמנים לך. עפ"י תהילים ט, יא: וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְיָ.
• לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה - שורה זו מסיימת כל בית משני בתיו של הפיוט, ולמעשה מסכמת את המסר העיקרי אותו רוצה המשורר להעביר: האל הוא שופט הצדק, ואילו אנו עומדים לפניו בבושת פנים בגלל עוונותינו, ואין לנו אלא לבקש שימחל לנו ברחמיו. מילים אלו לקוחות מתפילתו של דניאל (ט, ז), שם מבקש דניאל מהקב"ה שיסלח לעם ישראל: לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בָךְ.
• עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר - המשורר פונה אל האדם, שינהג בגבורה, יתגבר על עצמו, ולא יתחמק מלהודות על עוונותיו. מעניין לציין שהשורש ג.ב.ר. מופיע בשתי המילים.
• לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים - וידוי על העוונות, הודאה בחטא, הינה אחת הפעולות ההכרחיות בתהליך התשובה.
• כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם - אין דבר שנעלם או נסתר מנגד עיניו של האל, כפי שכתוב בדברים כט, כח: הַנִּסְתָּרֹת לַייָ אֱלוֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
• נִפְלָאִים - מלשון פלא, דבר נסתר הנעלם מבינתו של האדם, אבל גלוי לפני האל.
• וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר - האדם הוא כספר פתוח לפני האל וכל שיחה קלה שהאדם מדבר גלויה היא לפניו, כנאמר במסכת חגיגה ה, ע"ב: אמר רב, אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת מיתה.
• הַמְרַחֵם... יְרַחֵם... כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים - המשורר מבקש מהקב"ה שירחם על עמו כפי שאב מרחם על בניו, עפ"י האמור בתהילים קג, יג: כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם יְיָ עַל יְרֵאָיו.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
