התקוה

הקלטה מסחרית

מתוך אלבום:

Israel
Tel Aviv : Hed Arzi
[196-?]

השותפים ביצירה:

בן חיים, פאול (מעבד מוזיקלי)

נגן שירים ברצף

01.

תרועה לישראל

5:25
02.

קונצ'רטינו לחצוצרה ולתזמרת

13:54
01.

מחזות ישראל

18:45
02.

התקוה

1:39

נגן שירים ברצף

	כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה - עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

	נפתלי צבי אימבר חיבר את התקווה (תקוותנו) ברומניה או בגליציה בשנת 1877 או 1878 - ככל הנראה בעקבות ייסוד פתח תקווה, ועיבד אותו פעמים רבות. לאחר עלייתו ארצה בשנת 1882, הוא הוסיף בתים נוספים. השיר פורסם באוסף השירים של אימבר, "ברקאי", בירושלים, 1886. בין השנים 1887-1888 שמואל כהן איש העליה הראשונה, התאים את השיר ללחן מולדבי-רומני, Carul cu Boi‏. שניים מתוך עשרת הבתים המקוריים הפכו לימים להמנון הלאומי. שמואל כהן שביצע את מלאכת ההרכבה סיפר: "בימים ההם נמצא בראש פינה נפתלי הרץ אימבר, הוא נתן לאחי את קובץ שיריו ברקאי עם כתובת חמה למזכרת, ואחי שלח לי את החוברת הזאת לגולה. מכל השירים מצא חן בעיני שיר "התקווה". כעבור זמן קצר עליתי לארץ. במולדתי רגילים היינו לשיר במקהלה את השיר הרומני "'Hâis, cea!". החילותי אני הראשון לשיר את התקווה על פי המנגינה הזרה שידעתי, זו המושרה כיום בכל תפוצות ישראל... ואני חושב את עצמי למאושר כי זכיתי להיות ראשון השרים את השיר 'התקווה'." השיר המקורי, בעל עשרה בתים, כונה "תקוותנו". בתקופת התורכים השיר נקרא "המזמור הלאומי", והיה ההמנון הלא רשמי של יהודי ארץ ישראל. כאשר אברהם משה לונץ הדפיס את השיר בשירון "כינור דוד", הוא נחקר על ידי בלשים תורכיים והואשם בהסתה. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים היתה בארץ תחושה של גאולה, אך גם בתקופת המנדט היה אסור להשמיע את "התקווה" ברדיו. בשנת 1919, בהקלטה היסטורית לכבוד הצהרת בלפור, השיר בוצע על ידי הזמרת אלמה גלוק, ששרה את הגרסה המוקדמת ("התקווה הנושנה לשוב לארץ אבותינו..."). עם זאת, מסיבות שונות התקוה הפכה להמנון רשמי של מדינת ישראל על פי החלטת ממשלה רק בשנת 2004.

כותר	התקוה
בביצוע	רונלי-ריקליס, שלום; ישראל.
מתוך	Israel
חברת התקליטים	Tel Aviv : Hed Arzi
תאריך היצירה	[196-?]
השותפים ביצירה	בן חיים, פאול 1897-1984 (מעבד מוזיקלי) רונלי-ריקליס, שלום 1922-1994 (מנצח, מבצע) ישראל. (מבצע)
סוגה	Art music,Songs, Hebrew Songs, Hebrew
שפה	heb
משך	00:01:39
הערות	From "the Jacob Michael collection of Jewish music".
מספר מדף	JMR 0101
מספר מערכת	990033632170205171

כותר

בביצוע

מתוך

חברת התקליטים

תאריך היצירה

השותפים ביצירה

סוגה

שפה

משך

הערות

מספר מדף

מספר מערכת

תנאי השימוש:

איסור העתקה

יתכן שאסור להעתיק את הפריט ולהשתמש בו עבור פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

לבירור אפשרות שימוש בפריט, אנא מלא/י טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים

מידע נוסף:

הפריט נמסר לספרייה הלאומית בהתאם לחוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), תשס"א-2000, והוא עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים

תצוגת MARC

אודות

נפתלי צבי אימבר חיבר את התקווה (תקוותנו) ברומניה או בגליציה בשנת 1877 או 1878 - ככל הנראה בעקבות ייסוד פתח תקווה, ועיבד אותו פעמים רבות. לאחר עלייתו ארצה בשנת 1882, הוא הוסיף בתים נוספים. השיר פורסם באוסף השירים של אימבר, "ברקאי", בירושלים, 1886. בין השנים 1887-1888 שמואל כהן איש העליה הראשונה, התאים את השיר ללחן מולדבי-רומני, Carul cu Boi‏. שניים מתוך עשרת הבתים המקוריים הפכו לימים להמנון הלאומי.
שמואל כהן שביצע את מלאכת ההרכבה סיפר: "בימים ההם נמצא בראש פינה נפתלי הרץ אימבר, הוא נתן לאחי את קובץ שיריו ברקאי עם כתובת חמה למזכרת, ואחי שלח לי את החוברת הזאת לגולה. מכל השירים מצא חן בעיני שיר "התקווה". כעבור זמן קצר עליתי לארץ. במולדתי רגילים היינו לשיר במקהלה את השיר הרומני "'Hâis, cea!". החילותי אני הראשון לשיר את התקווה על פי המנגינה הזרה שידעתי, זו המושרה כיום בכל תפוצות ישראל... ואני חושב את עצמי למאושר כי זכיתי להיות ראשון השרים את השיר 'התקווה'."
השיר המקורי, בעל עשרה בתים, כונה "תקוותנו". בתקופת התורכים השיר נקרא "המזמור הלאומי", והיה ההמנון הלא רשמי של יהודי ארץ ישראל. כאשר אברהם משה לונץ הדפיס את השיר בשירון "כינור דוד", הוא נחקר על ידי בלשים תורכיים והואשם בהסתה. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים היתה בארץ תחושה של גאולה, אך גם בתקופת המנדט היה אסור להשמיע את "התקווה" ברדיו. בשנת 1919, בהקלטה היסטורית לכבוד הצהרת בלפור, השיר בוצע על ידי הזמרת אלמה גלוק, ששרה את הגרסה המוקדמת ("התקווה הנושנה לשוב לארץ אבותינו..."). עם זאת, מסיבות שונות התקוה הפכה להמנון רשמי של מדינת ישראל על פי החלטת ממשלה רק בשנת 2004.