אגדת דשא

הקלטה מסחרית

מתוך אלבום:

השותפים ביצירה:

נגן שירים ברצף

01.

הייתי גבר

2:48
02.

זה מכבר

3:34
03.

שיר ערש גנוב

2:59
04.

אגדת דשא

4:16
05.

יש לי שיר

3:41
06.

רגליים

1:08
07.

יונתן סע הביתה

3:43
08.

ישמעאל

2:44
09.

לא הכרתי אותך

2:33
10.

נגון עתיק

7:50

נגן שירים ברצף

	יש ערמה של חברה על הדשא אני דברים כאלה מחבב בנים בנות ביחד, זה יפה ש - יש אומץ לפעמים להתערבב. שרים שירים ומביטים למעלה ענן שם בירח מסתבן חושבים במי להתאהב הלילה אם כי הרהור כזה רק מעצבן. מתחת לראשי מונחת ירך ועל בטני צרור תלתלים מוטל בלאט יוצאות ידיים אל הדרך ומסלולן ארוך ומפותל. גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב בינינו מתפתלות לחשושיות יש הסתננויות בתוך העשב כי יש בו כל מיני גבשושיות. כיוון שתרדמה עלי נופלת שוב אין אני מצליח לאתר של מי היד אשר עלי זוחלת ואת גופי הופכת לפסנתר. וכשאני מקיץ אין איש בדשא וקצת קריר וקצת רטוב מטל. ולהפתעתי אני רואה ש- אותו צרור תלתלים עלי מוטל. ומתוכו אלי שוחקות עיניים ומתוכו אלי מבהיק צוואר אני שואל: "הי, מה העניניים?" היא בחיוך עונה לי: "שום דבר." שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא" ותשובתה אותי קצת מביכה. שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?" שפתיה לוחשות: "אני איתך." אני שותק. שפתיים היא נושכת אני שותק וכה כבדות ידי פתאום היא מסתובבת והולכת ורק אני שותק עוד שם.

	השיר "אגדת דשא" הולחן על ידי שלום חנוך למילים שכתב מאיר אריאל בשנת 1968 ונוצר במקור כשיר הוואי עבור חתונתם של עוזי חגי ובחירת לבו אווה בקיבוץ משמרות, בו היו חברים גם אריאל וחנוך. השיר מתאר חבורת נערות ונערים הרובצים יחד על כר דשא לעת ליל, ועם התקדם הערב הולכת החבורה ומתערבבת זו בזו, בגוף ובנפש. חנוך, שהיה בן חמש עשרה בזמן הלחנת השיר, נתבקש על ידי אחיו הגדול, דני, להלחין את המילים שכתב אריאל בסגנון שיזכיר את השיר "יצאנו אט", של חיים חפר ודוד זהבי. ניתן להבחין כי הנחת המילים של אריאל על גבי הלחן של חפר וזהבי, מתאימה בקצב ובמשקל. בגרסה המקורית של השיר, שביצע דני חנוך בחתונה, היו לו תשעה בתים ובהם תיאורים מופלגים ונועזים של סצינות אירוטיות המתרחשות בין חברי החבורה. העיבוד שהוקלט לגרסת השיר המוכרת יותר, נכתב על ידי אלברט פיאמונטה ויצא בשנת 1970 בביצוע דודו אלהרר, כאשר חלק מבתי השיר המקורי הושמטו והמטען האירוטי שלו טושטש. לשיר יצאו מאז למעלה מחמישים ביצועים מוקלטים שונים והוא הפך זה מכבר לסמל לנעורים, תמימות ונוסטלגיה ולאחד משיריהם המוכרים ביותר של חנוך ואריאל.

כותר	אגדת דשא
בביצוע	לוי, אושיק
מתוך	אושיק לוי
חברת התקליטים	[תל אביב] : פונוקול
תאריך היצירה	1995
השותפים ביצירה	חנוך, שלום 1946- (מלחין) לוי, אושיק 1944- (מבצע) אריאל, מאיר 1942-1999 (מחבר) כספי, מתי 1949- (מעבד מוזיקלי)
סוגה	Songs, Hebrew
שפה	heb
משך	00:04:16
הערות	רשומה זו נוצרה אוטומטית על סמך מאגר הנתונים של אקום, אם אתם מזהים טעות במידע או בקישור לשיר אנא עדכנו אותנו.
מספר מדף	CD/01798
מספר מערכת	990036791590205171

כותר

בביצוע

מתוך

חברת התקליטים

תאריך היצירה

השותפים ביצירה

סוגה

שפה

משך

הערות

מספר מדף

מספר מערכת

תנאי השימוש:

איסור העתקה

יתכן שאסור להעתיק את הפריט ולהשתמש בו עבור פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.

לבירור אפשרות שימוש בפריט, יש למלא טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים

מידע נוסף: הפריט עשוי להיות כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם.

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים

תצוגת MARC

אודות

השיר "אגדת דשא" הולחן על ידי שלום חנוך למילים שכתב מאיר אריאל בשנת 1968 ונוצר במקור כשיר הוואי עבור חתונתם של עוזי חגי ובחירת לבו אווה בקיבוץ משמרות, בו היו חברים גם אריאל וחנוך. השיר מתאר חבורת נערות ונערים הרובצים יחד על כר דשא לעת ליל, ועם התקדם הערב הולכת החבורה ומתערבבת זו בזו, בגוף ובנפש.
חנוך, שהיה בן חמש עשרה בזמן הלחנת השיר, נתבקש על ידי אחיו הגדול, דני, להלחין את המילים שכתב אריאל בסגנון שיזכיר את השיר "יצאנו אט", של חיים חפר ודוד זהבי. ניתן להבחין כי הנחת המילים של אריאל על גבי הלחן של חפר וזהבי, מתאימה בקצב ובמשקל. בגרסה המקורית של השיר, שביצע דני חנוך בחתונה, היו לו תשעה בתים ובהם תיאורים מופלגים ונועזים של סצינות אירוטיות המתרחשות בין חברי החבורה.
העיבוד שהוקלט לגרסת השיר המוכרת יותר, נכתב על ידי אלברט פיאמונטה ויצא בשנת 1970 בביצוע דודו אלהרר, כאשר חלק מבתי השיר המקורי הושמטו והמטען האירוטי שלו טושטש. לשיר יצאו מאז למעלה מחמישים ביצועים מוקלטים שונים והוא הפך זה מכבר לסמל לנעורים, תמימות ונוסטלגיה ולאחד משיריהם המוכרים ביותר של חנוך ואריאל.