audio items
zemer

Irme Quiero, La Mi Madre

להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט
  • הקלטה מסחרית
כותר Irme Quiero, La Mi Madre
בביצוע Lazar, Matilda
חברת התקליטים Jerusalem : Jewish Music Research Centre, Hebrew University of Jerusalem
תאריך היצירה 2014
השותפים ביצירה Lazar, Matilda (performer)
הערת מקום וזמן יפו
24.7.1975.
שפה lad
הערות Source: NSA YC 1039/7
הערת משתתפים מזלטו לזאר (סיסר-י מוסטפה פשה [סבילנגראד]/סופיה)
מספר מערכת 997010388389305171

תנאי השימוש:

לשימוש לא מסחרי

מותר להעתיק את הפריט ולהשתמש בו לשימוש שאינו מסחרי בלבד.

חובה להעניק קרדיט ליוצר/ים בכל שימוש בפריט.

אסור לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.

אין צורך לפנות לספרייה הלאומית לקבלת רשות לשימוש שאינו מסחרי.

שימוש מסחרי מותנה בקבלת הרשאה מבעל זכויות היוצרים בפריט ו/או מבעל האוסף. לא נדרש אישור נוסף מהספרייה הלאומית.

ניתן לפנות לספרייה הלאומית לקבלת פרטי הקשר של בעל זכויות היוצרים/בעל האוסף באמצעות טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים

מידע נוסף:

הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם

אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות טופס בקשה לבירור זכויות יוצרים

תצוגת MARC
אודות
  • הקינות של יהודי ספרד, הנקראות endechas או oinas, בוצעו על ידי מקוננות מקצועיות למחצה שכונו endechaderas או oinanderas. רומנסות שנושאן המרכזי מוות שימשו גם הן כ- endechas (Weich-Shahak 1998). אף שה- endechas עסקו בעיקר באבל הפרטי והמשפחתי, כמה מהן מתמקדות בנושא העלייה לרגל לירושלים. בזקנתם, נהגו יהודים ספרים לעזוב את בתיהם ולנסוע לירושלים כדי לבלות בה את שנותיהם האחרונות ולהיקבר על הר הזיתים, שבו עתידה להתחיל תחיית המתים באחרית הימים על פי האמונה היהודית. לפני עזיבתם נערכה חגיגה שבה התערבב עצב הפרידה האחרונה עם השמחה על שהחלום להיקבר בארץ הקדושה הופך למציאות. חגיגה נערכה גם לכבוד אלה שלא היו מסוגלים לעמוד בנסיעה המפרכת. במהלך ההתכנסות, שנקראה cortar mortaja, נגזרו ונתפרו התכריכים שבהם עתידה להיעטף גופת המת שיבוא זמנו, ואותם לקח הנוסע לירושלים. בניגוד למצופה, היה זה אירוע שמח שלווה באכילה, שתייה ושירה. מטרת החגיגה הייתה להרגיע את נפשו של הזקן, ולהבטיח שהכול יהיה מוכן לקראת יומו האחרון (Sevilla-Sharon 2005). זוהי רומנסה בגוף ראשון, שמפוזרים בה ביטויי יגון וכאב:"איי, ויי" או "איי, גואיי". אני רוצה ללכת, אימא, דרך השדות האלה. באמצע הדרך אבנה בית. כל החולפים על פני יקראו את המצבה. כל חברי יתאבלו עליי, לבושי שחורים כולם".

יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?