|
יה רבון עלם / ר' ישראל נג'ארה יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא {{רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין}} {{מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין}} {{לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין}} {{לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא}} אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא {{לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין}} {{אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין}} {{וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין}} {{בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא}} תרגום: יה אדון כל העולמים אתה הוא מלך מלכי המלכים מעשי גבורותיך ונפלאותיך נאה לי להביע שבחים אערוך בוקר וערב לך אל קדוש בורא כל נפש מלאכי מרום ובני אדם חיתו שדי ועוף שמים גדולים מעשיך ואדירים משפיל רמים זוקף כפופים לו יחיה אדם שנים אלפים לא יספיק לספר גבורותיך האלוקים שלו יקר וגדולה פדה את צאנך מפי אריות והוצא את עמך מתוך הגלות עמך שבחרת מכל האומות למקדשך שוב ולקדש קודשים מקום בו ישמחו כל רוח ונפש ויזמרו לך שירים ושבחים בירושלים עיר כלילת יופי |
|
פיוט חוצה מסורות וקהילות, שהפך להיות אחד הפיוטים המרכזיים ביותר לשבת בכל הקהילות, אף שהשבת איננה מוזכרת בו כלל והוא סובב סביב שבח לאל ולמעשיו. קריאה מדויקת בפיוט מול מקורותיו תראה תופעה מעניינת: לעתים משבץ המשורר את מה שנאמר בדניאל על ה' בתוך מסגרת הפיוט, כמו למשל בבית השלישי: רַבְרְבִין עוֹבְדָךְ וְתַקִּיפִין, מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין, אך לעתים הוא מעתיק ביטויים שנאמרו בספר דניאל על נבוכדנצר, מלך בשר ודם, כמו למשל מֶלֶךְ מַלְכַיָּא בתחילת הפיוט, או כאלה המתקשרים אל שבחו של נבוכדנצר (ראו בפירוש לבית 2 וֿ4), ועושה אותם עטרה לאלוהיו הוא. יש בכך מעין מעשה של תיקון לספר שנכתב מתוך עמדה של מיעוט נרדף בחו"ל על ידי פיטן גאה, שלנשמתו זיקה עמוקה לעולם הגאולה. מעניין כי הבית האחרון, שבו עובר ר' ישראל נג'ארה מבקשת הצלה מן הגלות אל תפילה לגאולה שלמה, ובה שיבת השכינה לירושלים, למקדש ולקדש הקדשים, כבר אינו מכיל אזכורים מספר דניאל. אף שהוא ממשיך לפייט בארמית, ייתכן שחזון הגאולה הממוקם כבר בארץ ישראל, מחלץ אותו ממקור ההשראה שליווה אותו לאורך הפיוט כולו – ספר דניאל הגלותי. בחצרות החסידיות השונות זכה הפיוט ללחנים רבים, עד לכך שבאותה חסידות חוברו לו כמה וכמה ניגונים (במיוחד בחסידות קרלין וסלונים). בתקופת השואה הפך הפיוט למעין המנון של חיזוק ואמונה. סיפורים שונים נקשרו לפיוט הזה ולניגונים שונים שלו שחוברו באותה תקופה והושרו ברגעים קשים, בבכי ובתחנונים (עוד על כך במדרש פיוט אישי של אסתר אטינגר כאן באתר). |
|
• יָהּ, רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא - ה', אדון כל העולמים. הלשון נשענת על דניאל ז, יח: וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא - שמשמעו: ויקבלו הקדושים העליונים (=ישראל) את המלכות, וירשו את המלכות עד העולם ועד עולם העולמות. בהקשר בדניאל משמעות הביטוי 'עלם עלמיא' מתקיימת בציר הזמן, כלומר לנצח. ייתכן שר' ישראל נג'ארה המסגל ביטוי זה לשירתו מעבירו לציר המקום - ה' הוא ריבון העולם והעולמות, כלומר היקום או התבל, שכן השבחים שהוא מסדר לאל בהמשך קשורים לברואים המצויים במרחב. |
| כותר |
יה רבון עלם / צפון אמריקה – לחן: בתיה שכטר, המאה ה-21 / בתיה שכטר |
|---|---|
| לחן ממסורת |
יה רבון עלם / צפון אמריקה – לחן: בתיה שכטר, המאה ה-21 |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
יום הזיכרון ויום העצמאות |
| מלחין |
בתיה שכטר |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
לצפייה בתמונה בגודל מלא
• יָהּ, רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא - ה', אדון כל העולמים. הלשון נשענת על דניאל ז, יח: וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא - שמשמעו: ויקבלו הקדושים העליונים (=ישראל) את המלכות, וירשו את המלכות עד העולם ועד עולם העולמות. בהקשר בדניאל משמעות הביטוי 'עלם עלמיא' מתקיימת בציר הזמן, כלומר לנצח. ייתכן שר' ישראל נג'ארה המסגל ביטוי זה לשירתו מעבירו לציר המקום - ה' הוא ריבון העולם והעולמות, כלומר היקום או התבל, שכן השבחים שהוא מסדר לאל בהמשך קשורים לברואים המצויים במרחב.
• אַנְתּ הוּא מַלְכַּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא - אתה הוא מלך מלכי המלכים. כאן פונה המשורר אל האל, באותו כינוי שבו פנה דניאל אל נבוכדנצר (דניאל ב, לז). בכינוי "מלך מלכיא" כינו עצמם מלכי פרס השונים. במסכת שבועות לה ע"ב מוצעת אפשרות דרשנית שבפסוק זה דניאל אינו פונה לנבוכדנצר אלא לקב"ה. הצעה זו נובעת כנראה מן החשש לכנות בשר ודם בכינוי מרומם כל כך. ר' ישראל נג'ארה, הנוטע את הכינוי הזה בפיוט הפונה אל האל, אדון העולם והעולמות, משיב בכך את הכבוד אל מלך המלכים, הקדוש ברוך הוא.
• עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא, שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא - מעשי גבורותיך ונפלאותיך, נאה לי להביע. כאן משתמש המשורר בדברי נבוכדנצר באגרתו אל כל העמים והאומות והלשונות, אותה הוא פותח בדברי שבח לאל: אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֲלָהָא עִלָּאָה שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָה (דניאל ג, לב), שתרגומו: את האותות והנסים, שעשה עמי האל העליון, נאה לפני לספר.
• שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא - שבחים אערוך בוקר וערב, לך האל הקדוש בורא כל נפש חי.
• עִירִין קַדִּישִׁין - בהמשך לשורה הקודמת - האל, בורא מלאכים קדושים. הלשון נשענת על דברי נבוכדנצר המספר כי בחלומו ירד 'עיר וקדיש' (מלאך קדוש) מן השמים (דניאל ד, י), ונאמרו לו דברים במצוות המלאכים: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין (שם, יד).
• וּבְנֵי אֱנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹפֵי שְׁמַיָּא - בהמשך לשורה הקודמת - האל, בורא האדם, חיות השדה, ועוף השמיים. כמו בבית הראשון גם כאן מאמץ המשורר את מטבעות השבחים שחולק דניאל לנבוכדנצר בפתח פתרון חלומו: וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן (דניאל ב, לח) - ה' נתן בידך ותחת שלטונך את כל שוכני הארץ, וביניהם בני אדם, חיות הבר ועוף השמים.
• רַבְרְבִין עוֹבְדָךְ וְתַקִּיפִין, מַכִּיךְ רָמַיָּא זַקִּיף כְּפִיפִין - מעשיך גדולים ואדירים, אתה משפיל רמים וזוקף כפופים. הלשון לקוחה מדברי השבח וההלל שחולק נבוכדנצר לאלוהי דניאל: אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין (דניאל ג, לג), שתרגומו: אותותיו כמה גדולים הם ומופתיו כמה חזקים הם.
• אֱלָהָא דִּי לֵהּ יְקָר וּרְבוּתָא - המשורר פונה שוב אל האל, שלו הכבוד והגדולה. הלשון לקוחה שוב מדברי דניאל לבלשצאר על כך שהאל העליון הוא שנתן לנבוכדנצר אביו כבוד וגדולה: ...אֱלָהָא עִלָּאָה מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָא יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ (דניאל ה, יח). מכאן עולה בפשטות כי הכבוד והגדולה הם של האל.
• פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם אַרְיָוָתָא - אנא גאל את עמך, שהגלות בשבילו היא כגוב האריות. המשלת האויבים לאריות לקוחה מהמסופר על דניאל (פרק ו), שהושלך לגוב האריות וניצל בעזרת ה'.
• מִכָּל אֻמַיָּא - מכל האומות והעמים. הלשון על פי פתיחת איגרתו של נבוכדנצר, הפונה לכל האומות והעמים: נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא (דניאל ג, לא). יש הגורסים בפיוט שלנו "מכל עממיא".
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
