טעמי ההפטרה מצרים
ספרדים מסורות המזרח - מצרים
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
שירת הים
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- תפילה
-
בביצוע
- יוסף כהן ומתפללי בית הכנסת "כתר תורה" בחולון מסורת:
- ספרדים מסורות המזרח - מצרים מעגל השנה:
- ימים נוראים מועד התפילה:
- אחר ללא לחן מעגל החיים:
- בר מצווה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
איטליה - איטליה כללי
אשכנז - אשכנז כללי
מרכז אסיה וקווקאז - הודו
מרכז אסיה וקווקאז - פרס
ספרדים מסורות המזרח - בלקן
ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן
ספרדים מסורות המזרח - מצרים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים;ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
ספרדים מסורות המזרח - תורכיה
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
עכשווי - ישראל
פורטוגזים - פורטוגזים כללי
תימן - כלל תימן
כל המסורות
איטליה - איטליה כללי
אשכנז - אשכנז כללי
מרכז אסיה וקווקאז - הודו
מרכז אסיה וקווקאז - פרס
ספרדים מסורות המזרח - בלקן
ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן
ספרדים מסורות המזרח - מצרים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים;ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
ספרדים מסורות המזרח - תורכיה
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
עכשווי - ישראל
פורטוגזים - פורטוגזים כללי
תימן - כלל תימן
-
1.
איטליה - איטליה כללי ראובן דלה טורה
-
2.
איטליה - איטליה כללי ראובן דלה טורה
-
3.
אשכנז - אשכנז כללי אליהוא שנון
-
4.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו חיים קלינגל
-
5.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו רפאל שפורקר
-
6.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו רפאל שפורקר
-
7.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו רפאל שפורקר
-
8.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו רפאל שפורקר
-
9.
מרכז אסיה וקווקאז - פרס נוריאל חסיד
-
10.
ספרדים מסורות המזרח - בלקן סטפן סבליץ' (אשר אלקלעי)
-
11.
ספרדים מסורות המזרח - כורדיסטן שלמה לוי
-
12.
ספרדים מסורות המזרח - מצרים יוסף כהן ומתפללי בית הכנסת "כתר תורה" בחולון
-
13.
ספרדים מסורות המזרח - מצרים משה בן יוסף
-
14.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים ללא מבצע
-
15.
ספרדים מסורות המזרח - ספרד ירושלים;ספרדים צפון אפריקה - מרוקו עזרא ברנע
-
16.
ספרדים מסורות המזרח - תורכיה ברוך חסון
-
17.
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה רחמים חי בן חנינה הכהן
-
18.
ספרדים צפון אפריקה - ג'רבה רחמים חי בן חנינה הכהן
-
19.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו אביחי חזן
-
20.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו גבריאל דדון
-
21.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו גבריאל דדון
-
22.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו גבריאל דדון
-
23.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו האנדלוסית מורשת אבות בית שמש
-
24.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו מימון כהן, שמעון אילוז
-
25.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו עמיר בניון
-
26.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו פנחס ויצמן
-
27.
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו רפאל דלויה
-
28.
ספרדים צפון אפריקה - תוניס חיים ברדא, עמנואל צרור
-
29.
עכשווי - ישראל חיים דוד סרצ'יק
-
30.
פורטוגזים - פורטוגזים כללי אברהם לופז קרדוזו
-
31.
פורטוגזים - פורטוגזים כללי אדולף עטיה
-
32.
תימן - כלל תימן בנימין נחום
-
33.
תימן - כלל תימן ראשון לציון בהדרכת מארי אלי (אליהו) גמליאלי
נגן שירים ברצף
|
וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ: ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן: יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי: נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא: נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ: נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ: שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: |
|
שירת הים, אותה שרו ישראל לאחר שנבקע להם ים סוף, ולאחר שטבעו מצרים הרודפים אחריהם, היא אֵם כל השירות העבריות. שירה זו שפרצה מהעם החדש ברגע של משבר וגאולה כה ממשיים, נקבעה להיאמר מדי בוקר על ידי העם לדורותיו. מתוך הזכרת הנסים שאירעו לישראל עם לידתם כעם, מצהירים המתפללים מדי בוקר בסוף השירה הזאת את שהצהירו העוברים בין גזרי ים סוף – ה' ימלוך לעולם ועד. בכל המנהגים אומרים את שירת הים בכל בוקר בסיום פסוקי דזמרא. המנהג לומר שירה זו הוא מנהג קדמונים, אף כי אינו מצוי בכל הסידורים הקדומים ונראה שבעבר היו מקומות בהם נהגו לומר שירה זו רק בשבת. אבל כבר בספר המנהיג (לר' אברהם בן נתן הירחי, פרובנס, המאה ה-12) מוזכר המנהג לומר שירת הים בכל יום וכך מוזכר גם בזוהר (שמות נד, ב). בשתי נקודות זמן מודגשת במיוחד נוכחותה של שירת הים: בשבת 'שירה', היא השבת שבה נקראת בתורה פרשת 'בשלח', שבה נתונה שירה זו, ובשביעי של פסח, הוא התאריך שלפי המסורת אירעה בו קריעת הים. לקהילות שונות מנהגים ייחודיים לקריאת שירת הים במועדים הללו. בקהילות הספרדיות נוהגים לשיר את השירה בניגון מיוחד. בשבת 'שירה', שהיא לעולם סמוכה לט"ו בשבט וחלה בתוך 'עונת הבקשות' מקיימים אירוע חגיגי במיוחד של שירת הבקשות עם פייטנים אורחים ורוב עם. בקהילות אירופה ובקהילות האשכנזיות בארץ נוהגים בליל שביעי של פסח להתכנס במקומות שיש בהם מקווי מים או בבית הכנסת, שם מעמידים גיגית ובה מים, ולשיר בניגון מיוחד שירה זו כשירת מענה, לפי המדרשים המתארים את שירת משה וישראל וכן את שירת מרים וישראל כשירת חזן וקהל העונה לו בפזמון חוזר. יש לציין כי גם כתיבתה של השירה בספר התורה ייחודית היא. צורתה המרווחת, שבה מחלקים את השורה לשתי צלעות וביניהן רווח, ואת השורה שלאחריה מחלקים לשלוש צלעות, וביניהן שני רווחים, קרויה בתלמוד הבבלי (מגילה טז ע"ב) אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח. |
| • אָז – לאחר קריעת ים סוף וחציית ישראל ביבשה בתוך הים, ולאחר שטבעו בו מצרים שרדפו אחריהם. • יָשִׁיר – שרו. • אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה – אשיר, אני שר לה', משום שהוא עליון מאוד. • סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם – ה' השליך בים את סוסי מצרים עם רוכביהם, כפי שנאמר בשמות יד, כז וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. • עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה – ה' הוא מקור כוחי, לו אני שר ומהלל, וממנו באה ישועתי. צירוף זה מופיע גם בתהלים (קיח, יד) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ובתוספת שם ה' בישעיהו (יב, ב) הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. • זֶה אֵלִי – השימוש בכינוי הרמז 'זה' מבטא את בהירות ועוצמת נוכחותו של ה' בעיני ישראל באותה שעה, כאילו ניתן היה כביכול להורות עליו באצבע. מפסוק זה דורש ר' אליעזר במכילתא (פרשת השירה ג), שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים, שכן אלו רק דימו את מראות הנבואה, ואילו כאן ניתן היה כביכול להצביע על נוכחותה של השכינה. • וְאַנְוֵהוּ – ואנשאהו (לפי שורש מקביל בערבית, ולפי ההקבלה למלה 'וארוממנהו'), אספר גדולתו. פירוש אחר: ואפארנו (מלשון נוי), כלומר אספר את דרכיו הנאות והדורות. פירוש אחר: אכין לו נוה, מקום מיוחד למשכנו. • אֱלֹהֵי אָבִי – ה' הנראה במעמד הזה הוא אותו אל שכרת ברית עם אבותי. • וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ – אספר את מעשיו הגבוהים, אשבח אותו. • ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ – ה' שנגלה בים סוף כבעל מלחמה, עשה מלחמותיו בשמו בלבד, ולא בכלי מלחמה. פירוש אחר: גם כשבא לעשות דין ומלחמה באויביו הוא בא בשם הוי"ה, שהוא מידת הרחמים (רש"י). • מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם – מרכבות פרעה וצבאו השליך בכוח אל תוך הים, כמתואר בשמות יד, כז: וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. • וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו – ושרי צבאו המובחרים. • תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ – מים רבים כיסו את מרכבות פרעה וצבאותיו. • יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן – המצרים שקעו במעמקי הים כמו אבן. • יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ – עד כאן דיברה השירה אל ה' בגוף שלישי. כאן עוברת השירה אל לשון נוכח, ואומרת לה': ליד ימינך עוצמה אדירה, או, אתה לבוש בכוח כבאדרת. • תִּרְעַץ אוֹיֵב – תשבר ותרוצץ את האויב. • וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ – בעליונותך הרבה על אויביך, אתה הורס את המתקוממים נגדך. • תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ – כשאתה משלח את כעסך, הוא פוגע באויביך כאש האוכלת קש. • וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם – כאן עובר משה מן השבח הכללי לפרט את מה שהתרחש: רוח הסערה שנוצרה כביכול מנשימות אפך הזועמות, הערימה את המים ערמות ערמות, גל על גל. • נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים – המים עמדו כמו חומה, כפי שמתואר בשמות יד, כב: וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וראו גם שם כט. • קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם – זרמי הים עמדו על מקומם במעמקי הים, או, הפכו להיות קרח. • אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל – פרעה תכנן בלבו לרדוף אחר ישראל, ולאחר שישיגם לחלק את השלל לאנשיו. • תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי – אמלא את תאוותי בשלל שאקח מהם. • אָרִיק חַרְבִּי – אשלוף את חרבי מנדנה. • תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי – אשמיד את ישראל בכוחי ובחרבי. • נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – כאשר השבת את הרוח, כיסה הים את המצרים, שכן רוח הקדים העזה היא שייבשה את ים סוף, וכדי להשיב את הים לאיתנו השיב ה' את רוח הים הרגילה. • צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים – המצרים שקעו במי הים האדירים, כמו עופרת כבדה השוקעת מיד במים. • מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' – שאלה רטורית, שמשמעה – אין כמוך בין כל האלים והכוחות כולם, ה'. • מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ – שאלה רטורית מקבילה לחברתה. אין כמוך בעל קדושה אדירה או לבוש בקודש כאדרת. • נוֹרָא תְהִלֹּת – הכול יראים ממך בשל מעשיך הגדולים והמהוללים. פירוש אחר: הכול מהללים את מעשיך מעוררי היראה. • נָטִיתָ יְמִינְךָ – לאחר קריאת התפעלות זו מפרט משה את נפלאות ה' במצרים: הרמת את יד ימינך והורדת אותה כדי להכות בה. • תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ – ביטוי מליצי, שעניינו בלעה אותם השאול. הארץ כמו פצתה את פיה ובלעה אותם. • נָחִיתָ – הנהגת, הובלת. • בְחַסְדְּךָ – בטובך, באהבתך. וחסד עניינו גם נאמנות לברית, ה' הקים את בריתו והבטחתו לגאול את ישראל ממצרים. • עַם זוּ גָּאָלְתָּ – את עם ישראל שאותו גאלת. • נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ – בכוחך הובלת את העם שאותו גאלת אל משכנך הקדוש. נראה כי הביטויים 'נהלת' ו'נוה' קשורים לדימוי ה' כרועה, המוליך את צאנו אל נוה המדבר. • נְוֵה קָדְשֶׁךָ – הר סיני או ארץ ישראל. הצלת את ישראל בים כדי שיגיעו בהמשך המסע להר סיני, או בסופו – לארץ ישראל. • שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן – העמים השכנים, ששמעו על קריעת ים סוף ומפלתם של המצרים, רגזו ופחדו. • חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת... אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד – הפלשתים ושליטי מואב נתקפו ברעד וחרדה. • נָמֹגוּ – התמוססו, נפל עליהם פחד גדול. • פְּלָשֶׁת... אַלּוּפֵי אֱדוֹם... אֵילֵי מוֹאָב... כְנָעַן – אלו העמים השכנים שידעו כי ישראל שלהם נבקע הים, ושאויביהם נחלו מפלה בים סוף, עומדים לעבור באדום ומואב ולכבוש את כנען ולהילחם גם בפלשתים. • תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד... – נפלו עליהם אימה ופחד. לפי פירוש אחר כאן מתחיל כבר החלק האחרון של השירה, ומשה מבקש מה' שעמים אלה ימשיכו לפחד מישראל גם בעתיד. • בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן – כשיראו את כוחך האדיר, ישתקו וידומו כמו אבן. • עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' – פחדם לא יסור מהם עד שעם ישראל יגיע למחוז חפצו. • עַם זוּ קָנִיתָ – עם ישראל שאותו יצרת, קנית לך לעם בגאולתך אותו. • תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ – הבא והושב את עם ישראל בארץ ישראל. • מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' – המקום או היסוד שיצרת כדי שבו תשב, ה'. נראה שיש כאן רמז לרעיונות המפותחים במדרשים, כי ארץ ישראל נבחרה להיות מושב השכינה מאז שנברא העולם, ושהיא מהווה תשתית ויסוד העולם. • מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ – ביטוי נבואי למשאלה של משה, שה' ייסד את מקדשו, לאחר שיסתיים המסע. ואכן שלמה בתפילה שנשא לאחר שהקים את המקדש רומז שהתקיימה תפילתו של משה, וחוזר על ביטוי קרוב בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים (מלכים א ח, יג). לפי פירושים אחרים רומזת תפילת משה על המקדש העתידי או על המקדש העליון, המכוון כנגד המקדש התחתון, שייבנו בידי ה', ולא בידי אנוש. • ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – השירה נחתמת בהכרזתם של משה ובני ישראל של קבלת מלכות ה' על עצמם ועל צאצאיהם, נוכח הנסים שאותם פירטו בשירה, ושעליהם הודו במהלכה. • כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם...– לא ברור אם פסוק זה הוא מגוף השירה, או רק חוזר ומסכם את רקעה. הפירוש על פי 'דעת מקרא' |
| כותר |
שירת הים / מצרים-קהיר / יוסף כהן ומתפללי בית הכנסת 'כתר תורה' |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים מסורות המזרח - מצרים |
| לחן ממסורת |
שירת הים / מצרים-קהיר |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
ימים נוראים |
| מועד התפילה |
אחר ללא לחן |
| מעגל החיים |
בר מצווה |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
1 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אָז – לאחר קריעת ים סוף וחציית ישראל ביבשה בתוך הים, ולאחר שטבעו בו מצרים שרדפו אחריהם. • יָשִׁיר – שרו. • אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָאֹה גָּאָה – אשיר, אני שר לה', משום שהוא עליון מאוד. • סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם – ה' השליך בים את סוסי מצרים עם רוכביהם, כפי שנאמר בשמות יד, כז וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. • עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה – ה' הוא מקור כוחי, לו אני שר ומהלל, וממנו באה ישועתי. צירוף זה מופיע גם בתהלים (קיח, יד) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ובתוספת שם ה' בישעיהו (יב, ב) הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. • זֶה אֵלִי – השימוש בכינוי הרמז 'זה' מבטא את בהירות ועוצמת נוכחותו של ה' בעיני ישראל באותה שעה, כאילו ניתן היה כביכול להורות עליו באצבע. מפסוק זה דורש ר' אליעזר במכילתא (פרשת השירה ג), שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים, שכן אלו רק דימו את מראות הנבואה, ואילו כאן ניתן היה כביכול להצביע על נוכחותה של השכינה. • וְאַנְוֵהוּ – ואנשאהו (לפי שורש מקביל בערבית, ולפי ההקבלה למלה 'וארוממנהו'), אספר גדולתו. פירוש אחר: ואפארנו (מלשון נוי), כלומר אספר את דרכיו הנאות והדורות. פירוש אחר: אכין לו נוה, מקום מיוחד למשכנו. • אֱלֹהֵי אָבִי – ה' הנראה במעמד הזה הוא אותו אל שכרת ברית עם אבותי. • וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ – אספר את מעשיו הגבוהים, אשבח אותו. • ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ – ה' שנגלה בים סוף כבעל מלחמה, עשה מלחמותיו בשמו בלבד, ולא בכלי מלחמה. פירוש אחר: גם כשבא לעשות דין ומלחמה באויביו הוא בא בשם הוי"ה, שהוא מידת הרחמים (רש"י). • מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם – מרכבות פרעה וצבאו השליך בכוח אל תוך הים, כמתואר בשמות יד, כז: וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. • וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו – ושרי צבאו המובחרים. • תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ – מים רבים כיסו את מרכבות פרעה וצבאותיו. • יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן – המצרים שקעו במעמקי הים כמו אבן. • יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ – עד כאן דיברה השירה אל ה' בגוף שלישי. כאן עוברת השירה אל לשון נוכח, ואומרת לה': ליד ימינך עוצמה אדירה, או, אתה לבוש בכוח כבאדרת. • תִּרְעַץ אוֹיֵב – תשבר ותרוצץ את האויב. • וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ – בעליונותך הרבה על אויביך, אתה הורס את המתקוממים נגדך. • תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ – כשאתה משלח את כעסך, הוא פוגע באויביך כאש האוכלת קש. • וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם – כאן עובר משה מן השבח הכללי לפרט את מה שהתרחש: רוח הסערה שנוצרה כביכול מנשימות אפך הזועמות, הערימה את המים ערמות ערמות, גל על גל. • נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים – המים עמדו כמו חומה, כפי שמתואר בשמות יד, כב: וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם, וראו גם שם כט. • קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם – זרמי הים עמדו על מקומם במעמקי הים, או, הפכו להיות קרח. • אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל – פרעה תכנן בלבו לרדוף אחר ישראל, ולאחר שישיגם לחלק את השלל לאנשיו. • תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי – אמלא את תאוותי בשלל שאקח מהם. • אָרִיק חַרְבִּי – אשלוף את חרבי מנדנה. • תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי – אשמיד את ישראל בכוחי ובחרבי. • נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם – כאשר השבת את הרוח, כיסה הים את המצרים, שכן רוח הקדים העזה היא שייבשה את ים סוף, וכדי להשיב את הים לאיתנו השיב ה' את רוח הים הרגילה. • צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים – המצרים שקעו במי הים האדירים, כמו עופרת כבדה השוקעת מיד במים. • מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' – שאלה רטורית, שמשמעה – אין כמוך בין כל האלים והכוחות כולם, ה'. • מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ – שאלה רטורית מקבילה לחברתה. אין כמוך בעל קדושה אדירה או לבוש בקודש כאדרת. • נוֹרָא תְהִלֹּת – הכול יראים ממך בשל מעשיך הגדולים והמהוללים. פירוש אחר: הכול מהללים את מעשיך מעוררי היראה. • נָטִיתָ יְמִינְךָ – לאחר קריאת התפעלות זו מפרט משה את נפלאות ה' במצרים: הרמת את יד ימינך והורדת אותה כדי להכות בה. • תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ – ביטוי מליצי, שעניינו בלעה אותם השאול. הארץ כמו פצתה את פיה ובלעה אותם. • נָחִיתָ – הנהגת, הובלת. • בְחַסְדְּךָ – בטובך, באהבתך. וחסד עניינו גם נאמנות לברית, ה' הקים את בריתו והבטחתו לגאול את ישראל ממצרים. • עַם זוּ גָּאָלְתָּ – את עם ישראל שאותו גאלת. • נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ – בכוחך הובלת את העם שאותו גאלת אל משכנך הקדוש. נראה כי הביטויים 'נהלת' ו'נוה' קשורים לדימוי ה' כרועה, המוליך את צאנו אל נוה המדבר. • נְוֵה קָדְשֶׁךָ – הר סיני או ארץ ישראל. הצלת את ישראל בים כדי שיגיעו בהמשך המסע להר סיני, או בסופו – לארץ ישראל. • שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן – העמים השכנים, ששמעו על קריעת ים סוף ומפלתם של המצרים, רגזו ופחדו. • חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת... אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד – הפלשתים ושליטי מואב נתקפו ברעד וחרדה. • נָמֹגוּ – התמוססו, נפל עליהם פחד גדול. • פְּלָשֶׁת... אַלּוּפֵי אֱדוֹם... אֵילֵי מוֹאָב... כְנָעַן – אלו העמים השכנים שידעו כי ישראל שלהם נבקע הים, ושאויביהם נחלו מפלה בים סוף, עומדים לעבור באדום ומואב ולכבוש את כנען ולהילחם גם בפלשתים. • תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד... – נפלו עליהם אימה ופחד. לפי פירוש אחר כאן מתחיל כבר החלק האחרון של השירה, ומשה מבקש מה' שעמים אלה ימשיכו לפחד מישראל גם בעתיד. • בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן – כשיראו את כוחך האדיר, ישתקו וידומו כמו אבן. • עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' – פחדם לא יסור מהם עד שעם ישראל יגיע למחוז חפצו. • עַם זוּ קָנִיתָ – עם ישראל שאותו יצרת, קנית לך לעם בגאולתך אותו. • תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ – הבא והושב את עם ישראל בארץ ישראל. • מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' – המקום או היסוד שיצרת כדי שבו תשב, ה'. נראה שיש כאן רמז לרעיונות המפותחים במדרשים, כי ארץ ישראל נבחרה להיות מושב השכינה מאז שנברא העולם, ושהיא מהווה תשתית ויסוד העולם. • מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ – ביטוי נבואי למשאלה של משה, שה' ייסד את מקדשו, לאחר שיסתיים המסע. ואכן שלמה בתפילה שנשא לאחר שהקים את המקדש רומז שהתקיימה תפילתו של משה, וחוזר על ביטוי קרוב בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים (מלכים א ח, יג). לפי פירושים אחרים רומזת תפילת משה על המקדש העתידי או על המקדש העליון, המכוון כנגד המקדש התחתון, שייבנו בידי ה', ולא בידי אנוש. • ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד – השירה נחתמת בהכרזתם של משה ובני ישראל של קבלת מלכות ה' על עצמם ועל צאצאיהם, נוכח הנסים שאותם פירטו בשירה, ושעליהם הודו במהלכה. • כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם...– לא ברור אם פסוק זה הוא מגוף השירה, או רק חוזר ומסכם את רקעה. הפירוש על פי 'דעת מקרא'
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים מסורות המזרח - מצרים
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
