אשיר לך ארץ חמדה / מרוקו / זידאן / להקת צפון מערב
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
חי גואלנו
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט-
בביצוע
- ליאור אלמליח מסורת:
- ספרדים צפון אפריקה - מרוקו סולם:
- מקאם: סיכה מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- מסחרי
|
חי גואלנו / ר' דוד בוזגלו חַי גּוֹאֲלֵנוּ גָדוֹל שְׁמוֹ יָחִישׁ אֵלֵינוּ קְהַל עַמּוֹ דָּוִד מַלְכֵּנוּ נוֹטֵר כַּרְמוֹ חַי גּוֹאֲלֵנוּ גָּדוֹל שְׁמוֹ עָמַד עִם רַבּוֹ צוּר מָגִּנּוֹ הַרָב אֶת רִיבוֹ הַדָּן דִּינוֹ כִּי לֹא לְחַרְבּוֹ תָּלָה עֵינוֹ אַךְ לְדָבְקָה בּוֹ נָטָה שִׁכְמוֹ אַבְנֵי קַלְעוֹ עַל גָלְיַת זָרַק שָׁם נָפַל נִגְעַל דָּמוֹ הוּרַק כִּי מוּל שׁוֹכֵן עַל שִׁנָּיו חָרַק וּבְדִבְרֵי מַעַל שָׁפַךְ זַעְמוֹ זָרַק מָרָתוֹ עַל חַיְתוֹ בָר יוֹם לִמְאוּרָתוֹ אַרְיֵה עָבַר הוּא בִגְבוּרָתוֹ עָלָיו גָּבַר כִּי צָר צוּרָתוֹ נִלְחַם עִמּוֹ שׁוֹת שָׁת עַל דֹּב רַע לְהַכְנִיעוֹ וּלְרַגְלָיו כָּרַע לְקוֹל רֵעוֹ אֶת עוֹרוֹ קָרַע וַיְשַׁסְּעוֹ כְּמִי שֶׁנִפְרַע מֵאִישׁ חֶרְמוֹ |
|
פיוט לכל עת במנהג יהודי מרוקו, פרי עטו של ר' דוד בוזגלו (1903-1975), מגדולי פייטני מרוקו בדורות האחרונים. במוקד הפיוט עומדת גבורתו של דוד המלך. הפייטן מציע ניסוח שירי למעשי הגבורה המתוארים בספר שמואל א (פרק יז) – מאבקו של דוד בגלית, ומאבקו בחיות הבר שאיימו על שלום צאן אביו. בין המחרוזות שבה ומופיעה בקשת הפייטן מן האל, כי "יָחִישׁ אֵלֵינוּ / קְהַל עַמּוֹ / דָּוִד מַלְכֵּנוּ / נוֹטֵר כַּרְמוֹ", המשקפת כנראה תשוקה להופעתו של מנהיג אמיץ, שיגן כראוי על ישראל בזמן הזה. ואולם, התשוקה לאומץ ולגבורה אינה 'מסנוורת' את עיני הדובר, המודע היטב למגבלות הכוח האנושי; ראשית, הפייטן שב ומדגיש כי דוד לא נלחם לבדו בגליית ובחיות הבר המזיקות, אלא יחד עם הקדוש ברוך הוא כביכול: "עָמַד עִם רַבּוֹ / צוּר מָגִּנּוֹ / הָרַב אֶת רִיבוֹ / הַדָּן דִּינוֹ". ושנית, דוד עצמו מוצג בפיוט כמי שכלל אינו חפץ במלחמה; "כִּי לֹא לְחַרְבּוֹ / תָּלָה עֵינוֹ" – עיני דוד אינן נשואות לחרב כלל, כי אם לאלוהיו: "אַךְ לְדָבְקָה בּוֹ / נָטָה שִׁכְמוֹ". תיאור זה, המעוגן היטב בפשט הפסוקים ובמדרשי חז"ל, דומה שמהפך על פניו את דימויו הראשוני של השיר: פיוט שנראה היה לכאורה כשיר הלל לגבורה פיזית – ומי לנו גבור מדוד המלך – מואר לבסוף באור אחר, מורכב יותר. |
| • חַי גּוֹאֲלֵנוּ גָדוֹל שְׁמוֹ – פנייה לקדוש ברוך הוא. הכינויים מבוססים על יהושע (ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, ישעיהו (מז, ד): גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, ותהלים (עו, ב): נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. • יָחִישׁ אֵלֵינוּ קְהַל עַמּוֹ דָּוִד מַלְכֵּנוּ נוֹטֵר כַּרְמוֹ – יזרז נא אלינו, קהל ישראל, את דוד המלך. דוד מוצג כאן כמושיעם של ישראל וכמגינם ושומרם. דימוי ישראל לכרם רווח בלשון המקרא ובמסורת הפיוט. • עָמַד עִם רַבּוֹ צוּר מָגִּנּוֹ – דוד המלך היה קרוב לקדוש ברוך הוא המתואר כאן בדימויים של חוזק ועוצמה (צור ומגן) כמי ששמר על דוד, ולמעשה לחם את מלחמותיו. • הַרָב אֶת רִיבוֹ הַדָּן דִּינוֹ – פרפראזה על נוסח הברכה הנאמרת לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים, כפי שהיא מתועדת כבר בתלמוד הבבלי (מגילה כא, ע"ב): "ברוך אתה... הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו... ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע". ברכה זו מדגישה את תפקידו של הקדוש ברוך הוא בהגנה על עמו ובמאבק באויביו. • כִּי לֹא לְחַרְבּוֹ תָּלָה עֵינוֹ אַךְ לְדָבְקָה בּוֹ נָטָה שִׁכְמוֹ – למרות שדוד המלך היה איש מלחמה, עיניו לא היו נשואות לחרב אלא לדבקות באל. כפל הפנים בדמותו של דוד נדונה הרבה בספרות חז"ל, למשל במימרא הבאה מן התלמוד הבבלי (מסכת מועד קטן, טז ע"ב): 'הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי' (שמואל ב, כג, ח) – כשהיה [=דוד] יושב ועוסק בתורה – היה מעַדֵן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ". • אַבְנֵי קַלְעוֹ עַל גָלְיַת זָרַק שָׁם נָפַל – דוד גבר על גלית הפלשתי באבני קלע, שהפילו אותו ארצה, כמתואר בספר שמואל א (יז, מט): וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה. • נִגְעַל – נעשה בזוי ומאוס, על פי צורה מקראית יחידאית המתארת דווקא את מות שאול ויהונתן בנו (שמואל ב, א, כא): הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. • דָּמוֹ הוּרַק – דמו ניגר מתוכו כמתוך כלי. • כִּי מוּל שׁוֹכֵן עַל שִׁנָּיו חָרַק וּבְדִבְרֵי מַעַל שָפַךְ זַעְמוֹ – מותו של גליית בא לו כעונש על שחירף וגידף את אלוהי ישראל. על פי המסופר במקרא, דברי הגנאי של גליית הם שהניעו את דוד למעשיו (שמואל א, יז, כג-כו): וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי... וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. • זָרַק מָרָתוֹ עַל חַיְתוֹ בָר – דוד הפגין כוחו גם מול חיות הבר; על פי המסופר בספר שמואל א (יז, לג), שאול המלך הסתייג תחילה מן הרעיון שדוד הוא שיילחם בגליית דוד, שבאותו זמן עדיין לא נודע בגבורתו, סיפר לשאול בתגובה כיצד הציל את צאן אביו מאריה ודוב שלקחו שה מן העדר (שם, לד-לה): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. • יוֹם לִמְאוּרָתוֹ אַרְיֵה עָבַר הוּא בִּגְבוּרָתוֹ עָלָיו גָּבַר – הטורים נמשכים אל הטור שלפניהם, ומפרטים את סיפור גבורת דוד על האריה. • כִּי צָר צוּרָתוֹ נִלְחַם עִמוֹ – הפייטן מדגיש כי אין די בגבורתו הארצית של דוד, ונצחונו בא לו בזכות סיועו של הקב"ה שנלחם עמו. הוא נשען על דברי דוד עצמו (שם, שם, לז): וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ. וכן שם בהמשך (מו-מז): הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ. • שׁוֹת שָׁת עַל דֹּב רַע לְהַכְנִיעוֹ – דוד הכניע אף את הדוב, ולא רק את האריה. 'שׁוֹת שָׁת' – ארב, על פי צורה מקראית נדירה המופיעה בנבואת ישעיהו (כב, ז) וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה. • וּלְרַגְלָיו כָּרַע לְקוֹל רֵעוֹ – הדוב כרע לרגלי דוד, כפי שנפל לפניו גם חברו, האריה. • אֶת עוֹרוֹ קָרַע וַיְשַׁסְּעוֹ כְּמִי שְׁנִפְרַע מֵאִישׁ חֶרְמוֹ – דוד קרע את עור הדוב כמי שנוקם באויבו. הצירוף 'איש חרמי' מופיע פעם אחת במקרא, בספר מלכים א (כ, מב) ומשמעותו היא האיש שהחרמתי, שגזרתי עליו מיתה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. |
| כותר |
חי גואלנו / מרוקו / סיכה / ליאור אלמליח |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - מרוקו |
| לחן ממסורת |
חי גואלנו / מרוקו / סיכה |
| מאפייני הקלטה |
מסחרי |
| סולם |
מקאם: סיכה |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
11 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• חַי גּוֹאֲלֵנוּ גָדוֹל שְׁמוֹ – פנייה לקדוש ברוך הוא. הכינויים מבוססים על יהושע (ג, י): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם, ישעיהו (מז, ד): גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, ותהלים (עו, ב): נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ. • יָחִישׁ אֵלֵינוּ קְהַל עַמּוֹ דָּוִד מַלְכֵּנוּ נוֹטֵר כַּרְמוֹ – יזרז נא אלינו, קהל ישראל, את דוד המלך. דוד מוצג כאן כמושיעם של ישראל וכמגינם ושומרם. דימוי ישראל לכרם רווח בלשון המקרא ובמסורת הפיוט. • עָמַד עִם רַבּוֹ צוּר מָגִּנּוֹ – דוד המלך היה קרוב לקדוש ברוך הוא המתואר כאן בדימויים של חוזק ועוצמה (צור ומגן) כמי ששמר על דוד, ולמעשה לחם את מלחמותיו. • הַרָב אֶת רִיבוֹ הַדָּן דִּינוֹ – פרפראזה על נוסח הברכה הנאמרת לאחר קריאת מגילת אסתר בפורים, כפי שהיא מתועדת כבר בתלמוד הבבלי (מגילה כא, ע"ב): "ברוך אתה... הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו... ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע". ברכה זו מדגישה את תפקידו של הקדוש ברוך הוא בהגנה על עמו ובמאבק באויביו. • כִּי לֹא לְחַרְבּוֹ תָּלָה עֵינוֹ אַךְ לְדָבְקָה בּוֹ נָטָה שִׁכְמוֹ – למרות שדוד המלך היה איש מלחמה, עיניו לא היו נשואות לחרב אלא לדבקות באל. כפל הפנים בדמותו של דוד נדונה הרבה בספרות חז"ל, למשל במימרא הבאה מן התלמוד הבבלי (מסכת מועד קטן, טז ע"ב): 'הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי' (שמואל ב, כג, ח) – כשהיה [=דוד] יושב ועוסק בתורה – היה מעַדֵן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ". • אַבְנֵי קַלְעוֹ עַל גָלְיַת זָרַק שָׁם נָפַל – דוד גבר על גלית הפלשתי באבני קלע, שהפילו אותו ארצה, כמתואר בספר שמואל א (יז, מט): וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה. • נִגְעַל – נעשה בזוי ומאוס, על פי צורה מקראית יחידאית המתארת דווקא את מות שאול ויהונתן בנו (שמואל ב, א, כא): הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. • דָּמוֹ הוּרַק – דמו ניגר מתוכו כמתוך כלי. • כִּי מוּל שׁוֹכֵן עַל שִׁנָּיו חָרַק וּבְדִבְרֵי מַעַל שָפַךְ זַעְמוֹ – מותו של גליית בא לו כעונש על שחירף וגידף את אלוהי ישראל. על פי המסופר במקרא, דברי הגנאי של גליית הם שהניעו את דוד למעשיו (שמואל א, יז, כג-כו): וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי... וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. • זָרַק מָרָתוֹ עַל חַיְתוֹ בָר – דוד הפגין כוחו גם מול חיות הבר; על פי המסופר בספר שמואל א (יז, לג), שאול המלך הסתייג תחילה מן הרעיון שדוד הוא שיילחם בגליית דוד, שבאותו זמן עדיין לא נודע בגבורתו, סיפר לשאול בתגובה כיצד הציל את צאן אביו מאריה ודוב שלקחו שה מן העדר (שם, לד-לה): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. • יוֹם לִמְאוּרָתוֹ אַרְיֵה עָבַר הוּא בִּגְבוּרָתוֹ עָלָיו גָּבַר – הטורים נמשכים אל הטור שלפניהם, ומפרטים את סיפור גבורת דוד על האריה. • כִּי צָר צוּרָתוֹ נִלְחַם עִמוֹ – הפייטן מדגיש כי אין די בגבורתו הארצית של דוד, ונצחונו בא לו בזכות סיועו של הקב"ה שנלחם עמו. הוא נשען על דברי דוד עצמו (שם, שם, לז): וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ. וכן שם בהמשך (מו-מז): הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ. • שׁוֹת שָׁת עַל דֹּב רַע לְהַכְנִיעוֹ – דוד הכניע אף את הדוב, ולא רק את האריה. 'שׁוֹת שָׁת' – ארב, על פי צורה מקראית נדירה המופיעה בנבואת ישעיהו (כב, ז) וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה. • וּלְרַגְלָיו כָּרַע לְקוֹל רֵעוֹ – הדוב כרע לרגלי דוד, כפי שנפל לפניו גם חברו, האריה. • אֶת עוֹרוֹ קָרַע וַיְשַׁסְּעוֹ כְּמִי שְׁנִפְרַע מֵאִישׁ חֶרְמוֹ – דוד קרע את עור הדוב כמי שנוקם באויבו. הצירוף 'איש חרמי' מופיע פעם אחת במקרא, בספר מלכים א (כ, מב) ומשמעותו היא האיש שהחרמתי, שגזרתי עליו מיתה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - מרוקו
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
