דיינו / לוב / רפאל זרוק
ספרדים צפון אפריקה - לוב
להאזנהבחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
אללי לי
להגדלת הטקסט להקטנת הטקסט- פיוט
-
בביצוע
- משה מכלוף מסורת:
- ספרדים צפון אפריקה - לוב מעגל השנה:
- לכל עת מאפייני הקלטה:
- הקלטת שדה
נגן שירים ברצף
כל המסורות
איטליה - איטליה כללי
מרכז אסיה וקווקאז - הודו
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים מסורות המזרח - סוריה
ספרדים צפון אפריקה - לוב
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
תימן - כלל תימן
כל המסורות
איטליה - איטליה כללי
מרכז אסיה וקווקאז - הודו
ספרדים מסורות המזרח - בבל
ספרדים מסורות המזרח - סוריה
ספרדים צפון אפריקה - לוב
ספרדים צפון אפריקה - תוניס
תימן - כלל תימן
-
1.
איטליה - איטליה כללי דניאל בדרידה
-
2.
מרכז אסיה וקווקאז - הודו בית הכנסת "שערי צדק" - דימונה
-
3.
ספרדים מסורות המזרח - בבל יעקב דוד חורי
-
4.
ספרדים מסורות המזרח - סוריה האנדלוסית מורשת אבות בית שמש
-
5.
ספרדים צפון אפריקה - לוב משה מכלוף
-
6.
ספרדים צפון אפריקה - תוניס ללא מבצע
-
7.
תימן - כלל תימן מתפללים בכותל
נגן שירים ברצף
|
אללי לי אַלְלַי לִי אַלְלַי עַל רֹעַ מַעֲלָלַי אַלְלַי לִי אַלְלַי עַל שְׁבִי עוֹלָלַי אֵיכָה כָּלוּ בְיָגוֹן חַיָּי וְכָל בְּלִי שֵׁם בִּי יָדוֹן הָיִיתִי כְעֶבֶד וְהֵם מוֹשְׁלִים וְלֹא אֵדַע מִי לִי אָדוֹן זֶה רוֹדֶה וְזֶה מְרַדֶּה וְזֶה עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּינִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן בָּכֹה אֶבְכֶּה לַיְלָה וְיוֹמָם כִּי אָרְכוּ קִצֵּי שִׁבְרִי לָמָּה לֹא מֵרֶחֶם מוֹתְתַנִי וּתְהִי לִי אִמִּי קִבְרִי כִּי חֶרְפַּת אָדָם לוֹקֵחַ כָּל הַנִּקְרָא בְּשֵׁם עִבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי {{גָּלֹה הִגְלַנִי מְדַכְּאִי}} {{וּדְרָכַי בְּגָזִית גָּדַר}} {{פִּתְאֹם נֵרִי כָבָה}} {{וְשִׁמְשִׁי בְּעוֹד יוֹם קָדַר}} {{גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל}} {{לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר}} {{עֵין שִׁמְשִׁי חָשַׁך}} {{וּמְאוֹרִי קָדוֹר קָדַר}} {{אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ}} {{שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר}} {{דִּמָּה כְבוֹדִי לַחֲצִיר גַּגּוֹת}} {{שֶׁיָּבַשׁ לִפְנֵי כָּל חָצִיר}} {{כְּסוּחָה הָשְׁלַכְתִּי}} {{וָאֶהִי דֹמֶן לְכָל יְצִיר}} {{קָרְאוּ אַחֲרַי שִׁלְחוּ מַגָּל}} {{כִּי בָשַׁל קָצִיר}} {{אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ}} {{כְּעוֹלְלוֹת בָּצִיר}} {{הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ}} {{וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה}} {{הָחִישׁ יְשׁוּעָתֵנוּ}} {{וְאֶת יְרִיבֵנוּ רִיבָה}} {{וְגַם אֶת אַחֲרִיתֵנוּ}} {{מֵרֵאשִׁיתֵנוּ הֵיטִיבָה}} {{הֲשִׁיבֵנוּ, ה' אֵלֶיךָ}} {{וְנָשׁוּבָה}} {{כַּכָּתוּב הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם}} |
|
קינה החותמת את תפילת השחרית של תשעה באב במרבית קהילות ישראל. השראתה של מגילת איכה על הקינה בולטת במבנה שלה: ראשית, בתי הקינה סדורים על סדר ראשית הא"ב, לפי מסורת הקינות הקדומה, שראשיתה בארבעת פרקיה הראשונים של מגילת איכה. ושנית, הבית הראשון שלה פותח במלה 'איכה', הפותחת שלושה מתוך חמשת פרקיה של מגילת איכה. ושלישית, הקינה מסתיימת בציטוט הפסוק שבו חותמים את קריאת איכה - הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. תכניה הקשים של הקינה ותמונותיה הכבדות מנוסחים בלשון בהירה, מקראית בעיקרה. חוזרות בה קריאות השבר, הזעקה והיללה: אללי לי, אוי לי ואויה לי. הקינה עשירה ודחוסה בשיבוצים מן הנביאים והכתובים, הנושאים עמם הדים הן למציאויות שונות של מצוקה וחורבן, הן לאסונות הצפויים להתרגש על הגויים. |
| • אַלְלַי לִי – קריאת כאב, לפי מיכה ז, א אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי. • עַל רֹעַ מַעֲלָלַי – על מעשי הרעים. ביטוי זה מופיע במקומות אחדים בתנ"ך, למשל בדברים כח, כ; ישעיהו א, טז. • עַל שְׁבִי עוֹלָלַי – על הליכתם של תינוקותי בשבי, כמתואר באיכה א, ה: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר. • אֵיכָה כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי – כיצד הסתיימו חיי בצער. שורה זו משלבת הן את מלת הפתיחה של פרקים א, ב וד ממגילת איכה, הן את הפסוק מתהלים לא, יא כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ. • וְכָל בְּלִי שֵׁם בִּי יָדוֹן – ואפילו אנשים פחותים מאוד ישפטו אותי וישלטו בי, לפי איוב ל, ח: בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם נִכְּאוּ מִן הָאָרֶץ. • הָיִיתִי כְעֶבֶד וְהֵם מוֹשְׁלִים – הייתי נחות כעבד, ואויבי שלטו בי. ייתכן שמהדהד כאן הפסוק מישעיהו מט, ז כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ... • וְלֹא אֵדַע מִי לִי אָדוֹן – כיוון ששלטו בי אדונים רבים, לא ידעתי מיהו האדון האמתי שלי. וכך הוא ממשיך בעניין זה ואומר: • זֶה רוֹדֶה וְזֶה מְרַדֶּה וְזֶה עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן – זה משעבד, וזה מייסר, וזה נוהג בי בזעם וברשעות. • אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּינִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן – פסוק הוא מירמיהו טו, י אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי. ירמיהו, ובעקבותיו הפייטן, מצטער שאמו ילדה אותו, כיוון שהוא נתון במאבק ובקשיים תמידיים. • בָּכֹה אֶבְכֶּה לַיְלָה וְיוֹמָם כִּי אָרְכוּ קִצֵּי שִׁבְרִי – אני בוכה תמיד, כי מתארכות צרותי ומכותי. • בָּכֹה אֶבְכֶּה לַיְלָה – ביתו השני של הפיוט פותח על דרך פתיחת הפסוק השני באיכה - בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. • לָמָּה לֹא מֵרֶחֶם מוֹתְתַנִי וּתְהִי לִי אִמִּי קִבְרִי – זהו שיבוץ של דברי ירמיהו, שבמצוקתו מקלל את יום היוולדו, ובעקבותיו הפייטן: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ... אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי (כ, טו-יח). כִּי חֶרְפַּת אָדָם לוֹקֵחַ כָּל הַנִקְרָא בְּשֵׁם עִבְרִי – שכן כל המשתייכים לעם ישראל מבוזים בעיני העולם. מקור הביטוי חרפת אדם בתהלים כב, :ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. • נַחְלָה מַכָּתִי אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי – לפי הפסוק מירמיהו י, יט: אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ. • נַחְלָה – כואבת וחולה. • גָּלֹה הִגְלַנִי מְדַכְּאִי – האויב שדיכא אותי הגלה אותי מארצי. אף כאן נפתח הבית בשורש המלה הפותחת את הפסוק המקביל בפרק א באיכה - גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה... • וּדְרָכַי בְּגָזִית גָּדַר – חסם את דרכי באבנים, לפי איכה ג, ט: גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה. • פִּתְאֹם נֵרִי כָּבָה וְשִׁמְשִׁי בְּעוֹד יוֹם קָדַר – לפתע נחלתי מפלה. כיבוי הנר כדימוי למוות מופיע בשבועתם של אנשי דוד לדוד (שמואל ב כא, יז): לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל. הקדרת השמש משמשת במשמעות זו בדברי יואל (ד, טו) שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. • גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל – כדברי אשת פנחס בקוראה לבנה, שנולד לה בעת תבוסת ישראל בפני פלשתים ובעת שגלה הארון לפלשתים, בשם אי כבוד: ...גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (שמואל א ד, כב). • לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר – לישראל אין כבוד ושם. הפסוק המשובץ כאן לקוח מדברי ישעיהו (נג, ב) על המשיח: לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ. • עֵין שִׁמְשִׁי חָשַׁךְ... – ביטויי האסון במערכת דימויים זו שאובים מתיאור יום ה' בישעיהו יג, ט-י, וכן ממקומות אחרים. • וּמְאוֹרִי קָדוֹר קָדַר – המאורות חשכו, כלשון התיאור ביחזקאל לב, ח: כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ נְאֻם ה' אלקים. • אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר – פסוק הוא מתהלים קכ, ה. משך וקדר הם עמים, שאליהם גלה ישראל (ראו בראשית י, ב; שם כה, יג). • דָּמָה כְבוֹדִי לַחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁיָּבַשׁ לִפְנֵי כָּל חָצִיר – כבודי אינו בר קיימא, כעשב הגדל על הגגות, שמכיוון שהוא חשוף לשמש ואף אינו שתול באדמה דשנה, הוא מתייבש אף קודם שנתלש משם. הלשון לפי הפסוק מתהלים קכט, ו יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ. הפייטן מעביר את האמור בפסוק לגבי האויבים ומקונן בכך על עצמו ועמו. • כְּסוּחָה הָשְׁלַכְתִּי – נזרקתי כרותה, לפי תהלים פ, יז: שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. • וָאֶהִי דֹמֶן לְכָל יְצִיר – והייתי זבל לכל הבריות. אל ההקשר אולי מהדהדים דברי ירמיהו ט, כ-כא כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת... וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף. • קָרְאוּ אַחֲרַי שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר – אותה קריאה שלפי נבואת יואל תיאמר ביום ה' ביחס לגויים (יואל ד, יג) שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם, המזרזת את הטבח בגויים ואת קצירתם, נקראה ביחס אלי. • אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעוֹלְלוֹת בָּצִיר – פסוק הוא ממיכה ז, א: אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי, שמשמעו אוי לי שהפכתי לפירות התאנה והענבים האחרונים והרקובים. • הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה – ה', שהוא היחיד היכול לפלס דרכים בים הגועש, הוא שיוכל לקדם את גאולתנו למרות ים הגלות הגועש סביבנו. שיבוץ הוא מישעיהו מג, טז-יט, שאף בו יכולתו של ה' לתת דרך בים נכרכת באפשרות להצמיח דברים חדשים במצבים קשים: כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה...אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ. הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת... • הָחִישׁ יְשׁוּעָתֵנוּ – זרז את גאולתנו. • וְאֶת יְרִיבֵנוּ רִיבָה – והילחם באויבינו. • וְגַם אֶת אַחֲרִיתֵנוּ מֵרֵאשִׁיתֵנוּ הֵיטִיבָה – ועשה את סופנו טוב מתחילתנו, על דרך שנאמר באיוב מב, יב: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ... הבקשה לסיום הטוב יותר מן הראשית, המנוסחת לפי סגנונו של איוב, נשענת למעשה על סיום מגילת איכה, שבו מסיימת גם הקינה שלנו - הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. |
| כותר |
אללי לי / לוב / משה מכלוף |
|---|---|
| מסורת |
ספרדים צפון אפריקה - לוב |
| לחן ממסורת |
אללי לי / לוב |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
לכל עת |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
| דירוג ביצוע |
5 |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
תצוגת MARC
פירוש
-
• אַלְלַי לִי – קריאת כאב, לפי מיכה ז, א אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי. • עַל רֹעַ מַעֲלָלַי – על מעשי הרעים. ביטוי זה מופיע במקומות אחדים בתנ"ך, למשל בדברים כח, כ; ישעיהו א, טז. • עַל שְׁבִי עוֹלָלַי – על הליכתם של תינוקותי בשבי, כמתואר באיכה א, ה: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר. • אֵיכָה כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי – כיצד הסתיימו חיי בצער. שורה זו משלבת הן את מלת הפתיחה של פרקים א, ב וד ממגילת איכה, הן את הפסוק מתהלים לא, יא כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל בַּעֲוֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ. • וְכָל בְּלִי שֵׁם בִּי יָדוֹן – ואפילו אנשים פחותים מאוד ישפטו אותי וישלטו בי, לפי איוב ל, ח: בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם נִכְּאוּ מִן הָאָרֶץ. • הָיִיתִי כְעֶבֶד וְהֵם מוֹשְׁלִים – הייתי נחות כעבד, ואויבי שלטו בי. ייתכן שמהדהד כאן הפסוק מישעיהו מט, ז כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ... • וְלֹא אֵדַע מִי לִי אָדוֹן – כיוון ששלטו בי אדונים רבים, לא ידעתי מיהו האדון האמתי שלי. וכך הוא ממשיך בעניין זה ואומר: • זֶה רוֹדֶה וְזֶה מְרַדֶּה וְזֶה עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן – זה משעבד, וזה מייסר, וזה נוהג בי בזעם וברשעות. • אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּינִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן – פסוק הוא מירמיהו טו, י אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי. ירמיהו, ובעקבותיו הפייטן, מצטער שאמו ילדה אותו, כיוון שהוא נתון במאבק ובקשיים תמידיים. • בָּכֹה אֶבְכֶּה לַיְלָה וְיוֹמָם כִּי אָרְכוּ קִצֵּי שִׁבְרִי – אני בוכה תמיד, כי מתארכות צרותי ומכותי. • בָּכֹה אֶבְכֶּה לַיְלָה – ביתו השני של הפיוט פותח על דרך פתיחת הפסוק השני באיכה - בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. • לָמָּה לֹא מֵרֶחֶם מוֹתְתַנִי וּתְהִי לִי אִמִּי קִבְרִי – זהו שיבוץ של דברי ירמיהו, שבמצוקתו מקלל את יום היוולדו, ובעקבותיו הפייטן: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ... אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם. לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי (כ, טו-יח). כִּי חֶרְפַּת אָדָם לוֹקֵחַ כָּל הַנִקְרָא בְּשֵׁם עִבְרִי – שכן כל המשתייכים לעם ישראל מבוזים בעיני העולם. מקור הביטוי חרפת אדם בתהלים כב, :ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. • נַחְלָה מַכָּתִי אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי – לפי הפסוק מירמיהו י, יט: אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ. • נַחְלָה – כואבת וחולה. • גָּלֹה הִגְלַנִי מְדַכְּאִי – האויב שדיכא אותי הגלה אותי מארצי. אף כאן נפתח הבית בשורש המלה הפותחת את הפסוק המקביל בפרק א באיכה - גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה... • וּדְרָכַי בְּגָזִית גָּדַר – חסם את דרכי באבנים, לפי איכה ג, ט: גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה. • פִּתְאֹם נֵרִי כָּבָה וְשִׁמְשִׁי בְּעוֹד יוֹם קָדַר – לפתע נחלתי מפלה. כיבוי הנר כדימוי למוות מופיע בשבועתם של אנשי דוד לדוד (שמואל ב כא, יז): לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל. הקדרת השמש משמשת במשמעות זו בדברי יואל (ד, טו) שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם. • גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל – כדברי אשת פנחס בקוראה לבנה, שנולד לה בעת תבוסת ישראל בפני פלשתים ובעת שגלה הארון לפלשתים, בשם אי כבוד: ...גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (שמואל א ד, כב). • לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר – לישראל אין כבוד ושם. הפסוק המשובץ כאן לקוח מדברי ישעיהו (נג, ב) על המשיח: לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ. • עֵין שִׁמְשִׁי חָשַׁךְ... – ביטויי האסון במערכת דימויים זו שאובים מתיאור יום ה' בישעיהו יג, ט-י, וכן ממקומות אחרים. • וּמְאוֹרִי קָדוֹר קָדַר – המאורות חשכו, כלשון התיאור ביחזקאל לב, ח: כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ נְאֻם ה' אלקים. • אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר – פסוק הוא מתהלים קכ, ה. משך וקדר הם עמים, שאליהם גלה ישראל (ראו בראשית י, ב; שם כה, יג). • דָּמָה כְבוֹדִי לַחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁיָּבַשׁ לִפְנֵי כָּל חָצִיר – כבודי אינו בר קיימא, כעשב הגדל על הגגות, שמכיוון שהוא חשוף לשמש ואף אינו שתול באדמה דשנה, הוא מתייבש אף קודם שנתלש משם. הלשון לפי הפסוק מתהלים קכט, ו יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ. הפייטן מעביר את האמור בפסוק לגבי האויבים ומקונן בכך על עצמו ועמו. • כְּסוּחָה הָשְׁלַכְתִּי – נזרקתי כרותה, לפי תהלים פ, יז: שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ. • וָאֶהִי דֹמֶן לְכָל יְצִיר – והייתי זבל לכל הבריות. אל ההקשר אולי מהדהדים דברי ירמיהו ט, כ-כא כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת... וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף. • קָרְאוּ אַחֲרַי שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר – אותה קריאה שלפי נבואת יואל תיאמר ביום ה' ביחס לגויים (יואל ד, יג) שִׁלְחוּ מַגָּל כִּי בָשַׁל קָצִיר בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַּת הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים כִּי רַבָּה רָעָתָם, המזרזת את הטבח בגויים ואת קצירתם, נקראה ביחס אלי. • אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעוֹלְלוֹת בָּצִיר – פסוק הוא ממיכה ז, א: אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי, שמשמעו אוי לי שהפכתי לפירות התאנה והענבים האחרונים והרקובים. • הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה – ה', שהוא היחיד היכול לפלס דרכים בים הגועש, הוא שיוכל לקדם את גאולתנו למרות ים הגלות הגועש סביבנו. שיבוץ הוא מישעיהו מג, טז-יט, שאף בו יכולתו של ה' לתת דרך בים נכרכת באפשרות להצמיח דברים חדשים במצבים קשים: כֹּה אָמַר ה' הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה...אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ. הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח הֲלוֹא תֵּדָעוּהָ אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת... • הָחִישׁ יְשׁוּעָתֵנוּ – זרז את גאולתנו. • וְאֶת יְרִיבֵנוּ רִיבָה – והילחם באויבינו. • וְגַם אֶת אַחֲרִיתֵנוּ מֵרֵאשִׁיתֵנוּ הֵיטִיבָה – ועשה את סופנו טוב מתחילתנו, על דרך שנאמר באיוב מב, יב: וַה' בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ... הבקשה לסיום הטוב יותר מן הראשית, המנוסחת לפי סגנונו של איוב, נשענת למעשה על סיום מגילת איכה, שבו מסיימת גם הקינה שלנו - הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
עוד מוזיקה במסורת ספרדים צפון אפריקה - לוב
עוד מוזיקה בסולם כללי
אולי יעניין אותך גם
שותפים לפרויקט
פיוטים ותפילות
מידע כללי
הרשמה לניוזלטר
הירשמו וקבלו לדוא"ל שלכם את כל המידע על אתר הפיוט והתפילה
!
כתובת מייל לא תקינה
נרשמת בהצלחה
פיוט ותפילה ברשתות החברתיות
