|
מלך עליון אל דר במרום מֶלֶךְ עֶלְיוֹן אֵל דָּר בַּמָּרוֹם אַדִּיר בַּמָּרוֹם אֹמֶץ יָדוֹ תָּרֹם לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן גִּבּוֹר לְהָקִים גּוֹזֵר וּמֵקִים גּוֹלֶה עֲמ|קִּים לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה הַמַּאֲזִין צְעָקָה לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן זוֹכֵר צוּרִים זַכּוֹת יְצוּרִים זוֹעֵם צָרִים לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{טוֹב שׁוֹכֵן עַד}} {{טוּבוֹ לָעַד}} {{טִפַּח שְׁמֵי עַד}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{כַּשַּׂלְמָה עוֹטֶה אוֹר}} {{כָּל מְאוֹרֵי אוֹר}} {{כַּבִּיר וְנָאוֹר}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹ}}ן {{מֶלֶךְ עוֹלָמִים}} {{מְפַעֲנֵחַ נֶעְלָמִים}} {{מֵשִׂיחַ אִלְּמִים}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{סוֹבֵל כֹּל}} {{סָב וּמְבַלֶּה כֹל}} {{סוֹקֵר בַּכֹּל/הַכֹּל}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{פְּאֵרוֹ עֹז}} {{פֹּעַל יְמִינוֹ תָּעֹז}} {{פּוֹדֶה וּמָעוֹז}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{קְדוֹשָׁיו לַהַב}} {{קוֹרֵא מֵי רַהַב}} {{קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּאַהַב}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו}} {{שֶׁקֶט בִּפְנִינָיו}} {{שֶׁבַח טוֹב בְּמַצְפּוּנָיו}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} {{(סוגרין הארון)}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{בָּלָה וְרָד שַׁחַת}} {{בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת}} {{בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{יש הלוחשים כאן גם את המשפטים שהושמטו על ידי הצנזורה:}} {{[מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{דָּוֶה כַדֶּבֶר}} {{דּוֹבֵר וְעוֹבֵר}} {{דּוֹמֶה לְעִוֵּר}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{וְחָפֵץ בְּרֶשַׁע}} {{וְעוֹשֶׂה רֶשַׁע}} וּמוּכָן לְפֶשַׁע}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{חוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵחַ}} {{חָשׁ וּמִשְׁתַּכֵּחַ}} {{חָב וּמִתְוַכֵּחַ}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{יָמָיו טְפָחוֹת}} {{יוֹמוֹ לְמַפָּחוֹת}} {{יְחוּם טִפּוּחוֹת}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{לְצַלְמָוֶת יֻשְׁפַּל}} {{לְרֶגֶב יְאֻפַּל}} {{לְאַשְׁמָן יְקֻפַּל}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{נָע לִרְגָעִים}} {{נֶחְפָּז מִפְּגָעִים}} {{נִבְהָל בְּשִׁגּוּעִים}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{עוֹבֵר וּמִתְעַבֵּר}} {{עַפְעַפָּיו מְעַוֵּר}} {{עֲפָרוֹ צוֹבֵר}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{צַחֲנָה תַּבְאִישֶׁנּוּ}} {{צוֹאָה תַּלְבִּישֶׁנּוּ}} {{צִיָּה תִירָשֶׁנּוּ}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{רִמָּה לוֹבֵשׁ}} {{רָטֹב וְיָבֵשׁ}} {{רָשׁוּף בַּמַּיִם וּבָאֵשׁ}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ]}} {{מֶלֶךְ אֶבְיוֹן}} {{תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ}} {{תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ}} {{תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ}} {{עַד מָתַי יִמְלֹךְ}} {{(וחוזרין ופותחין הארון)}} {{אֲבָל מֶלֶךְ עֶלְיוֹן}} {{תָּקְפּוֹ לָעַד}} {{תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד}} {{תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד}} {{לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ}} |
|
פיוט הנאמר בעמידה, בתפילת מוסף של הימים הנוראים, עם פתיחת ארון הקדש, בבתי הכנסת האשכנזיים. פסוקי מקרא שונים מדמים את אלוקים למלך, ובעקבותיהם הרבו חז"ל להשתמש בדימוי זה בעולם האגדה והמשל . עם זאת, עסקו חכמים גם בהנגדת אופיו של מלך מלכי המלכים למלך בשר ודם. אף פיוט זה נכתב ברוח ההשוואה המנגידה. הפיוט מעמיד כנגד כל מחרוזת הנפתחת במלים 'מלך עליון', ובה שלושה ביטויים לגדולת ה' הפותחים באותה אות, מחרוזת הנפתחת במלים 'מלך אביון', ובה שלושה ביטויים לשפלותו של מלך בשר ודם, הפותחים באות העוקבת לפי סדר הא"ב, וכך לסירוגין מחרוזת העוסקת במלך העליון ומחרוזת שעניינה מלך אביון. מחרוזות המלך העליון מסתיימות במלים 'לעדי עד ימלוך', וכנגדן אלו המתארות את המלך האביון נחתמות בשאלה הרטורית 'עד מתי ימלוך?'. התבוננות במקורות לשונות הפיוט וביטוייו מראה כי רבים בו במיוחד השיבוצים מספר איוב. ואין בכך כדי להפתיע, שכן בספר זה, בו משוחח האדם המיוסר, שהיה בעבר בעל נכסים ומעמד איתן, כמלך בשר ודם, עם רֵעיו, באים לביטוי הן קיומו הרעוע של בן תמותה, הן עוצמתו האינסופית ומטילת היראה של האל, מלך עליון. מעניין כי לפי התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל לאיוב א, ו, ראשיתו של סיפור איוב התרחשה ביום ראש השנה. אמירת פיוט זה עברה שתי תמורות: האחת – הושמטו רוב בתי 'מלך אביון' בעטיה של הצנזורה, שכן הם מדברים בגנותו של המלך האנושי. השנייה – לאחר שהמחזורים הודפסו וניתנו בידי המתפללים כולם, נוצרו מנהגים שונים של קיטוע הפיוט על ידי הקהל והחזן שלא מתוך הקשבה למבנה המקורי של הפיוט. עיוות כזה נוצר בפיוט 'מלך עליון', שבו שירתם של הציבור ושל שליחו מדביקה את המלים הפותחות "מלך עליון" למלים "לעדי עד ימלוך", האמורות לחתום את המחרוזת. עיוותים דומים חלו בפיוטים אחרים (כגון 'האוחז ביד מדת משפט וכל מאמינים...' או 'אתה הוא אלקינו'), ואולם בפיוט זה השיבוש שקוף במיוחד, כאשר משיבים למקומם את הבתים המצונזרים הפותחים במלים "מלך אביון". |
| • מֶלֶךְ עֶלְיוֹן – כינוי לה', שייתכן שמהדהד בו הפסוק הנאמר בתחילת מזמורם של בני קורח (תהלים מז, ג) הנאמר לפני התקיעות כִּי ה' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. • אֵל דָּר בַּמָּרוֹם – ה' שוכן בשמים, לפי האמור בישעיהו לג, טז: הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים. • אַדִּיר בַּמָּרוֹם – כינוי לה', לפי תהלים צג, ד: מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. • אֹמֶץ יָדוֹ תָּרֹם – ידו החזקה תתרומם. הלשון לפי מיכה ה, ח: תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ. הפייטן לא דייק לכתוב 'ירום', והשאיר את הפועל כצורתו בפסוק, כנראה לפי 'ידו'. • לַעֲדֵי עַד יִמְלֹךְ – ימלוך לנצח. • מֶלֶךְ אֶבְיוֹן – מלך עני, והכוונה כאן למלך בשר ודם באשר הוא. • בָּלֶה – אינו נשאר ברעננותו, מתבלה, כפי שנאמר באיוב יג, כח: וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ. • וְרָד שַׁחַת בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת – ויורד לשאול, מקום המתים. שחת הוא כינוי לשאול, לפי איוב יז, יג–יד אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי. לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּה. • בְּלֵאוּת – בטורח, בעייפות. • עַד מָתַי יִמְלֹךְ – שאלה רטורית, שעניינה, לא לעולם ימלוך, מלכותו מוגבלת בזמן. • גִּבּוֹר לְהָקִים – גיבור בלהקות או בצבאות של מלאכים. • גּוֹזֵר וּמֵקִים – גוזר גזירות ומקיים אותן. • גּוֹלֶה עֲמֻקִּים – מגלה דברים הנסתרים עמוק, לפי האמור על ה' באיוב יב, כב: מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חשֶׁךְ וַיֹּצֵא לָאוֹר צַלְמָוֶת. • דָּוֶה כַדֶּבֶר – כואב כמי שחולה בדבר. • דּוֹבֵר וְעוֹבֵר – אפשרות אחת: מדבר אך דברו עובר מן העולם ואינו מתממש. אפשרות אחרת: המלך עשוי לדבר ולהבטיח, אך הוא עצמו בן חלוף. • דּוֹמֶה לְעִוֵּר – אין הוא רואה נכוחה. • הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה – לפי ישעיהו סג, א ...אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ. • הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה – לפי ישעיהו נט, יז וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ... • הַמַּאֲזִין צְעָקָה – לפי תהלים עז, ב קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי. • הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה הַלּוֹבֵשׁ צְדָקָה... וְחָפֵץ בְּרֶשַׁע וְעוֹשֶׂה רֶשַׁע - בניגוד למלך העליון שעניינו הוא צדקה – צדק וחסד, הרי שהמלך האביון מבקש רשע. • וְחָפֵץ בְּרֶשַׁע – בניגוד לאמור על אלוקים בתהלים ה, ה כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע. • וְעוֹשֶׂה רֶשַׁע – על פי לשונו של מלאכי (ג, טו): וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. • זוֹכֵר צוּרִים – ה' זוכר את האבות וזכויותיהם, לפי דבריו של ישעיהו (נא, א-ב) ...הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם... • זַכּוֹת יְצוּרִים – כדי לזכות את יצורי העולם, ברואיו. • זוֹעֵם צָרִים – ה' כועס על האויבים. פועל זה נאמר ביחס לאלוקים בתהלים ז, יב: אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם. • חוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵחַ – שוכח את מחשבותיו. • חָשׁ וּמִשְׁתַּכֵּחַ – ממהר להישכח על ידי אחרים. • חָב וּמִתְוַכֵּחַ – מתחייב, כלומר חוטא, ומתווכח עם השווים בערכם לו. • טוֹב שׁוֹכֵן עַד – ה', הקיים לעד, כדברי ישעיהו (נז טו) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ... הוא טוב, כפי שנאמר למשל בתהלים קמה, ט: טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. • טוּבוֹ לָעַד – טובו נצחי. • טִפַּח שְׁמֵי עַד – מתח את השמים לאינסוף, לפי ישעיהו מח, יג: אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו. • יָמָיו טְפָחוֹת – ימיו קצרים. 'טפח' הוא רוחב כף היד, והוא מסמל דבר מועט וקטן, לפי תהלים לט, ו: הִנֵּה טְפָחוֹת נָתַתָּה יָמַי וְחֶלְדִּי כְאַיִן נֶגְדֶּךָ אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב... הפייטן נוקט אותו שורש – ט,פ,ח שבו התייחס למלך העליון ששמיו אינסופיים ולקיצור ימיו של המלך האביון. • יוֹמוֹ לְמַפָּחוֹת – יומו מביא אותו לאכזבה, לפי איוב יא, כ וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶש. • יְחוּם טִפּוּחוֹת – בן טיפוחים, מטופח. המלה 'יחום' משמשת כאן לזרעו של אדם בקונוטציה נמוכה, לפי הפועל שבתהלים נא, ז הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. • כַּשַּׂלְמָה עוֹטֶה אוֹר – ה' לובש את האור כפי שאדם לובש בגד, כאמור בתהלים קד, ב: עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. • כָּל מְאוֹרֵי אוֹר – הלשון שאולה מיחזקאל לב, ח כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם ... • כַּבִּיר וְנָאוֹר – עצום ומואר. ה' מתואר כ'כביר' באיוב (לו, ה) הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב; וכנאור – בתהלים (עו, ה): נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף. • לְצַלְמָוֶת יֻשְׁפַּל לְרֶגֶב יֻאֲפָל לְאַשְׁמָן יְקֻפָּל – בניגוד לתיאור ה' במושגי האור, הרי שבמחרוזת זו של מלך אביון כל הביטויים משמעותם חושך – מלך אביון מושפל למקום עלטה, ולצרור אדמה אפל. 'אשמן' משמש בלשון הפיוט במשמעות של חושך ואפילה. • מֶלֶךְ עוֹלָמִים – מלך לנצח, לפי תהלים קמה, יג: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר. • מְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים מֵשִׂיחַ אִלְּמִים – ה' פותר תעלומות ופותח את פיותיהם של אילמים לדבר. שני השבחים הללו מצויים ב'ברכת השיר' ('נשמת כל חי') וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. • נָע לִרְגָעִים נֶחְפָּז מִפְּגָעִים נִבְהָל בְּשִׁגּוּעִים – גם כאן, מול היציבות שבה מתואר 'מלך עולמים' עומד המלך האביון חסר יציבות; הוא נע, נחפז ונבהל. • נָע לִרְגָעִים – לפי יחזקאל כו, טז: ...חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ וְחָרְדוּ לִרְגָעִים וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ. • נֶחְפָּז מִפְּגָעִים – נטרד ממה שעלול לפגוע בו. • נִבְהָל בְּשִׁגּוּעִים – נבהל בשגעונות. • סוֹבֵל כֹּל סָב וּמְבַלֶּה כֹל – ה' נושא את העולם לאורך זמן. 'סב' הוא לשון זקנה, ואף 'מבלה כל' – לאורך הזמן הכל מתבלה, ואילו הוא ממשיך ומתקיים, לפי ישעיהו (מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. וכן נאמר גם במדרש ויקרא רבה ד, ה "נפש זו סובלת את הגוף, והקדוש ברוך הוא סובל את עולמו". • סוֹקֵר בַּכֹּל – מביט על הכול. • עוֹבֵר וּמִתְעַבֵּר – לעומת נצחיותו וסבלנותו של אלקי הנצח, שאורך שניו אף מאפשר לו לסבול ולשאת הכל, הרי שמלך אביון עובר וחולף מן העולם, ונוטה לכעוס. הפועל 'מתעבר' מופיע במשמע של כעס בדברי משה בדברים (ג, כו): וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי... • עַפְעַפָּיו מְעַוֵּר – לעומת ה' הסוקר כל, ראייתו של מלך אביון מוגבלת. • עֲפָרוֹ צוֹבֵר – אוסף את העפר, שממנו בא ואליו ישוב, לפי דברי חבקוק (א, י) על הכשדים: וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ. • פְּאֵרוֹ עֹז – הוא הדור בכוחו הרב, לפי תהלים (פט, יח) כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵינוּ, וכן שם (צו, ו): הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ. • פֹּעַל יְמִינוֹ תָּעֹז – מעשה ידיו יהיה חזק, לפי תהלים פט, יד לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ (גם כאן, כמו בפירוש של 'אומץ ידו תרום', משאיר הפייטן את צורת הנקבה המופיעה בפסוק, ההולמת את הסומך, 'יְמִינוֹ', ולא את הנסמך, 'פֹּעַל', כפי שהיה מתבקש). • פּוֹדֶה וּמָעוֹז – מושיע ומקור כוח. • צַחֲנָה תַּבְאִישֶׁנּוּ – כשימות המלך הוא ירקיב ויסריח כאחד היצורים החיים. על דרך האמור על הארבה ביואל (ב, כ): ...וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת. • צַחֲנָה תַּבְאִישֶׁנּוּ צוֹאָה תַּלְבִּישֶׁנּוּ – אפשרות אחרת להבנת 'צחנה תבאישנו', המתקשר גם אל 'צואה תלבישנו' – חטאיו מעלים סירחון. • צִיָּה תִירָשֶׁנּוּ – אדמה יבשה תנחל ותקלוט אותו. • קְדוֹשָׁיו לַהַב – מלאכיו אש להבה, כפי שנאמר בתהלים קד, ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. • קוֹרֵא מֵי רַהַב – רהב הוא שר של ים, לפי דברי ר' יצחק בבבלי (בבא בתרא עד, ע"ב): "שרו של ים רהב שמו". ה' קורא למי הים, כפי שנאמר בעמוס (ה, ח): עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ. • קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בְּאַהַב – לפי תהלים (קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. הפייטנים משתמשים לעתים בצורה 'אהב' במקום 'אהבה'. • רִמָּה לוֹבֵשׁ – בשרו של מלך אביון, כבשר כל חי, נאכל על ידי תולעים במותו, כמתואר באיוב (ז, ה): לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס. • רָטֹב וְיָבֵשׁ – לחות החיים של האדם זמנית, והוא קמל בקלות. מיוסד על הפסוקים באיוב (ח, טז) רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ וְעַל גַּנָּתוֹ יוֹנַקְתּוֹ תֵצֵא, ושם, יב: עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ, האמורים בגנותו של בשר ודם. • רָשׁוּף בְּמַּיִם וּבְאֵשׁ – האדם עשוי להישרף באש, על דרך האמור בשיר השירים ח, ו ...כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. הפייטן מעביר ביטוי זה גם להקשר המנוגד, של המים, ומתוך ההקשר נראה כי מדובר על כך שהאדם עשוי לטבוע במים. • שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו – כפי שנאמר בתהלים קכא, ד: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. • שֶׁקֶט בִּפְנִינָיו – מלאכיו שוקטים. המלאכים מכונים כאן 'פנינים', על שום שהם מצויים לפני ולפנים, על פי דרשת הפסוק ממשלי ג, טו יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים... בבבלי (סוטה ד, ע"ב): "מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים". אף המלאכים נכנסים לפנים ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא. • שֶׁבַח טוֹב בְּמַצְפּוּנָיו – שבח טוב צפון לצדיקים בבית גנזיו של אלוקים, כפי שנאמר בתהלים (לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. 'מצפון' כאן הוא אוצרו הצפון והנסתר של ה', על דרך דברי עובדיה (א, ו): אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו. • תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּו – בניגוד למלך עליון שאין לפניו שינה, סביב מלך אביון תעוף שינה. למשמעות זו עשויה להצטרף משמעות אחרת של השורש ע,ו,ף: שינה תחשיך ותאפיל עליו, לפי האמור באיוב (יא, יז): וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה. • תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ – תוהו יפגע בו ויכתות אותו, לפי איוב (ט, יז) אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם. אפשרות אחרת: אפילו בתוהו הוא ייראה, על דרך האמור בתהלים (קלט, יא) וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. • תָּקְפּוֹ לָעַד – כוחו נצחי. • תִּפְאַרְתּוֹ עֲדֵי עַד – לפי האמור בתהלים עט, ח: יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ כָּל הַיּוֹם תִּפְאַרְתֶּךָ. • תְּהִלָּתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד – תהלתו נצחית, לפי תהלים קיא, י: רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד. |
| כותר |
מלך עליון אל דר במרום / חסידות רוזין / לא ידוע |
|---|---|
| לחן ממסורת |
מלך עליון אל דר במרום / חסידות רוזין |
| מאפייני הקלטה |
הקלטת שדה |
| סולם |
כללי |
| מעגל השנה |
יום כיפור |
| מועד התפילה |
שחרית |
| מלחין |
ללא מלחין ידוע |
| שפה |
עברית |
תנאי השימוש:
הפריט כפוף לזכויות יוצרים ו/או לתנאי הסכם. חל איסור על כל שימוש בפריט, לרבות אך לא רק, העתקה, פרסום, הפצה, ביצוע פומבי, שידור, העמדה לרשות הציבור באינטרנט או באמצעים אחרים, עשיית יצירה נגזרת של הפריט (למשל, תרגום, שינוי היצירה או עיבודה), בכל צורה ואמצעי, לרבות, דיגיטאלי, אלקטרוני או מכני, ללא הסכמה בכתב מראש מבעל זכות היוצרים ומבעל האוסף.
תנאי השימוש אינם מונעים שימוש בפריט למטרות המותרות על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, כגון: שימוש הוגן בפריט. בכל מקרה חלה חובה לציין את שם/שמות היוצר/ים ואת שמו של בעל האוסף בעת השימוש בפריט וחל איסור על פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר באמצעות סילוף או שינוי של היצירה.
השימוש בפריט כפוף גם לתנאי השימוש של אתר הפיוט והתפילה.
אם לדעתך נפלה טעות בנתונים המוצגים לעיל או שקיים חשש להפרת זכות יוצרים בפריט, אנא פנה/י אלינו באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]
יודעים עוד על הפריט? זיהיתם טעות?
